63

הערות

1. 1. ט, יג.
2. 2. ע"פ דרך ההלכה לדעת הרמב"ם, גם "האיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי'", ואפילו כשהזיד בראשון, אף שחייב כרת על הראשון - יעשה את השני ויפטר מהכרת (פסחים צב, ב ואילך. רמב"ם שם רפ"ה). אבל בפשוטו של מקרא, הרי מפורש דהדין "ועשה פסח לה' בחדש השני גו'" הוא רק ל"טמא לנפש גו'", (אבל "האיש אשר הוא טהור גו'", דינו מפורש "ונכרתה גר' חטאו ישא" ואין לו תקנה. וגם ע"פ דרך ההלכה - לכמה דיעות כולל גם רש"י - הדין כן*).
3. 3. *) רש"י פסחים צג, א - ד"ה תשלומין דראשון: "חייב כרת על הראשון ואפילו עשה את העני".
4. 12. ידועה השקו"ט בגדרי החיוב. להכין מכשירי מצוה וכיו"ב, לפני זמן חיוב קיום המצוה - ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ח סי"ג, שלפי דעה א' מותר לצאת בשיירא קודם ג' ימים לפני השבת, גם כשיודע בבירור גמור שבודראי יצטרך לחלל שבת אח"כ (והטעם: כי ג' ימים הראשונים שבשבוע אינם מתייחסים לשבת הבא שם סעיף ה'); וגם לפי דעה השני' שם שיש איסור בזה (וכן האיסור בג' ימים שלפני השבת - לד"ה), האיסור הוא רק מד"ס. וראה שד"ח אס"ד מע' יו"כ סי' א' סק"י - שקו"ט אם מותר (וצריך) להתענות בצום גדלי', באם א"א יהי' לו עי"ז להתענות ביו"כ שלאחריו. ושם (ד"ה אמנם נראה), שגם לדעה השני' הנ"ל מותר להתענות. עיי"ש.
5. 3. ירושלמי שם ה"ב, וראה תוד"ה אלא (פסחים צג, א): "ואין לומר דס"ד דחייב כרת על מה שהרחיק עצמו".
6. 6. ובצל"ח שם, שרש"י ס"ל כן גם אליבא דרבי. וכ"פ הרמב"ם בסהמ"צ מ"ע נז אבל באור חדש שם. שרש"י כתב כן אליבא דר"נ דוקא, אבל אליבא דרבי נפטר הוא מהכרת. וכ"ה ברמב"ם הל' ק"פ שם ה"ב.
7. 7. (ואף דבסה"מ שם כותב כנ"ל שלדעת רבי לא נפטר מחיוב כרת - עיין בביאור הרי"ף פערלא מ"ע נד (רמ, ג), שהרמב"ם חזר ב,