ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז מצורע שיחה א159

159

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

0 לקוטי

טנדרוס" נראה בפשטות, שרש"י מתכוון'! לכך שזהו ה,לעז"' של ,תנוך", ואם כך, צריך היה רש"י לומר, כדרכו, ובלעז קורין לו טנדרוס" (או: ,,טנדרוס בלעז":3?!

[קשה לומר שבדיוק את הלעז של מילה זו לא ידע רש"י בעצמו, והוא נזקק לעזרת ה,פותרים" בכך].

ד) גם אם נמצא הסבר לכך שרש"י

מצורע א

אינו משתמש בביטוי ,,בלעז""', גם אז קשה להבין מדוע הוא משתמש בתואר כלדכך נדיר - ,והפותרים"*', ולא בביטויים רגילים יותר: ,והמפרשים", ,והמחברים" וכדומה, בדומה'* ללשון רש"י: מנחם בן סרוק פרשו, חברו וכדומה.

ד. כוונת רש"י לשלול את הסבר ,תורת כהנים"

ההסבר לכל זה הוא:

באומרו ,,ולשון תנוך לא נודע לי" מתכוון רש"י לשלול, לפי פשוטו של מקרא, את הפירוש המובא ב,תורת כהנים" כאן, שממנו מובן בפשטות הקשר המשמעותי בין ,,תנוך" לבין ,גדר האמצעי", כדלהלן בסעיף ה'. רש"י שולל פירוש זה במילים ,,ולשון תנוך לא נודע לי", כי אין הוא מתאים לפי פשוטו של מקרא.

אמנם, בדרך כלל אין רש"י שולל פירושים, אלא מפרש מיד את הפירוש לפי פשוטו של מקרא, בלי התחשבות בהתאמת הפירוש להלכה ולחלקים אחרים בתורה. אך כאן צריך לשלול את הפירוש של ,תורת כהנים", כי

הערות

1. בספר הזכרון בפרש"י כאן ,,אומרו והפותרים קורין לו טינדרוס לא ידעתי אם היא ארמית או עברית ולכן לא נודע לי לשון תנוך לדעת הפותרים".
2. ברע"ב בכורות שם ,בלעז". וברגמ"ה שם ,,שלועזים טנדרוס". וראה ס' השרשים לרד"ק שם.
3. זה שכתב רש"י ,קורין לו" (וכן בפ' תצוה: שקורין טנרוס) ולא כתב טנדרוס בלעז, כדרכו בכ"מ - לכאורה אפשר לומר שהוא בכדי שנדע בדיוק מקומו באוזן כי בלשון ,,הסחוס" מצ"ע וגם בלשון ,(גדר) אמצעי שבאוזן" אפשר לפרש שכולל כל חלק הקשה שבאוזן* כפי התויו"ט והצ"צ בפירוש רש"י על הש"ס (כנ"ל הערה 2, 6).
4. אבל (נוסף על הנ"ל בהערה 2 הרי): א) גם במשנה בש"ס בכורות לז, א ד"ה החסחוס (שבו מפרשים דעת רש"י כנ"ל) כתב ,,שקורין טנדרין". ב) בפרש"י תצוה מפורש (לכל הדפוסים) ,,שבתוך האוזן" ואין מקום לטעות. ולהעיר מלשון אדה"ז בשו"ע סוף הל' מכירת חמץ שלאחרי הל' פסח. ואכ"מ. וראה לקמן הערה 37.
5. *) לכאורה משמע כן גם בפיה"מ להרמב"ם נגעים פי"ד מ"ט וראה פיה"מ הוצאת הרב קאפאח) ועפמ"ש בצ"צ פי' ,,גדר אמצעי שבאוזן" י"ל שכן ס"ל להרמב"ם גם בפ"ז מהל' ביאת המקדש ה"ב, ובריש פ"ה מהל' מחוסרי כפרה. ולא כמש"כ בתויו"ט בכורות שם. ועפ"ז מתורצת קושיתו על הכס"מ בהל' ביאת מקדש שם (ועד"ז כתב בשו"ת מלבושי יו"ט יו"ד, סַ" יד). אבל כנראה שהצ"צ ס"ל כדעת התויו"ט בהרמב"ם. וכדמוכח גם מזה שהשואל להצ"צ (נדפס ב,יגדיל תורה" (הנ"ל הערה 2) ע' כז ואילך. וראה שם ע' מב) כתב ע"ד הנ"ל בדברי הרמב"ם. והצ"צ תפס דברי התויו"ט ולחם חמודות.
4. ראה גם פרש"י בראשית א, כז. נח יא, ג. ויצא ל, לז. ועוד. וראה הערה 11. ובתחלת הערה שלפנ"ז.
5. הלשון ,פתרון" וכיו"ב נמצא כבר בפרש"י לפנ"ז, ראה לדוגמא: בא יוד, כא. יתרו כ, ת. משפטים כא, יג. שם כג, ב. תרומה כה, יב. שם, מ. שם כז, ד.
8. אבל ברוב מהנ"ל פי' ,,פתרון" היינו פירוש וביאור המקרא או התיבה שאינו מפורש בכתוב, משא"כ בנדו"ד.
15. לך טו, ב. ויצא ל, ח. שם, מא. ובכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.