ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה א126

126

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

זה כתוב קודש...".

חלוקת פסוק זה לשני ענינים שונים שאינם קשורים זה בזה: (א) ,וביום הראשון מקרא קודש", שהיה גם בפסח מצרים, (ב) ,וביום השביעי מקרא קודש" שקשור רק לפסח דורות - איננה מתקבלת, מפני הסיבות הבאות:

א) בפסוק כתוב ,כל מלאכה לא יעשה בהם". כלומר, איסור מלאכה ביום הראשון וביום השביעי נכללים באותו ציווי. ב) על ,כל מלאכה לא יעשה בהם" כתוב במכילתא: ,אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא אסור בעשיית מלאכה, יום טוב הראשון מנין, תלמוד לומר ביום הראשון מקרא קודש". יוצא איפוא, שעיקר האיסור כתוב על ,ביום השביעי", ובאמצעותו לומדים גם ,ביום הראשון". וכיוון שבפסח מצרים לא היה עיקר האיסור (,,ביום השביעי"), מובן שגם האיסור הנוסף (,,ביום הראשון") אינו אמור לגבי פסח מצרים. ג) בפסח מצרים לא היה בכלל ,,יום הראשון", אלא ,יום אחד".

וביום השביעי מקרא

ד. הם מלו עצמם בצורה המותרת מן התורה בשבת

גם לפי דעת הר"ן2, שבפסח מצרים

היה קיים איסור מלאכה, ניתן ליישב את הקושי על המדרש לגבי דחיית יום טוב עלדידי מילה שלא בזמנה.

לשם כך יש להבין תחלה את הדיוק בלשון המדרש בשיר השירים: ,,כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכוא, שבשעה שאמר להם משה... מיד כל אחד ואחד נטל חרבו על ירכו ומל עצמו" - שהרי לכאורה קשה: א) מדוע חשוב לציין שהם מלו את עצמם בחרב - העיקר הוא שהם מלו את עצמם ,מיד"? ב) לשם מה מודגש ,חרבו" - חרב שלו - מדוע חשוב אם זו חרב שלו או של אחר?

אלא שבכך מתורצת השאלה שצויינה לעיל: מילה היא מלאכה אסורה ביום טוב כאשר היא נעשית כדרכה - באיזמל?. אבל מילה בחרב היא מלאכה שלא כדרכה, המותרת בשבת מן התורה<. ולכן מודגש במדרש (ובפסוק שהוא מצטט), שהם נימולו בחרב.

אם היה כתוב חרב סתם, הינו יכולים עדיין לחשוב שהכוונה היא

הערות

5. לפסחים קטז, א. וראה עוד דיעות בזה בתו"ש שם. וכן מסיק בתורת חסד שם (אות ז').
2. זה דמפני שלא הספיק בצקת כו' גם אז לא אכלו חמץ כל ז' הימים, אף דאיסורו הי" רק יום אחד.
3. וכ צ"ל בהערות לסידור דף סב (שעב): דאי אכילת חמץ הי" רק יום אחד הוא ט"ם.
4. תזריע א שיחות -
7. שה"ש ג, ח.
8. כל' הש"ס - שבת קל, סע"א. ובכ"מ. וברע"ב כלים (פי"ג מ"ד): איזמל - תער קטן שמלין בו את התינוק, ולהעיר מרמב"ם (הל' מילה פ"ב ה"א. נעתק בטושו"ע יו"ד סרס"ד): ונהגו כל ישראל בסכין.
9. שהרי הענין ד,,תקוני גברא" (ראה שבת קו, א ובפרש"י שם ד"ה מה לי) מצד עצמו [גם את"ל דבזה לא שייך הפטור דלא כדרכה] הוא רק שבות - ראה מנחת חינוך מוסך השבת (מלאכת מכה בפטיש). וראה השקו"ט בחמדת ישראל בקונט' נר מצוה (נט, ד ואילך) ומסיק דלא כהמנ"ח.

מצוטט ב־1 עמודים

לקוטי שיחות 108 לקו"ש חי"ז ע' 126

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.