108
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יום י"ד בניסן הוא יום חג רק משום שהוא מועד שחיטת הפסח", אך כשלעצמו אין לו חשיבות מיוחדת. לעומת זאת, ליל חמשה עשר בניסן הוא יוםדטוב מצד עצמו, זהו זמן יציאת מצרים - וכפי שהתרחש המאורע בפעם הראשונה?*: ,ועברתי באר מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור... ופסחתי עליכם" ,9 ,ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים"*, (וכן נאמר בתורה* ,הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה"% - ומשום כך, משום חשיבות מועד זה', חלה אז המצוה של אכילת הפסח*, ועל ידי כך - שחיטת הפסח בי"ד בניסן.
בא גנ שיחות 18
אך שונה הדבר בפסח שני: אכילתו בליל ט"ו באייר אינה קשורה דוקא לתאריך זה, מפני שהוא יום חגנ וכדומה, אלא רק מפני שזהו הלילה אשר לאחר ההקרבה בי"ד. איירל. ולפיכך אין אכילה זו יכולה להחשב כמצוה זהה למצות אכילת פסח ראשון: בפסח ראשון הזמן עצמו הוא פרט וחלק מהמצוה, ואילו בפסח שני אין לזמן עצמו קשר עם מהות האכילה'.
פרש"י שם ד"ה שם תזבח. וראה בהמובא בצפע"נ עה"ת פרשתנו ע' לו. הל' ערכין שם. או"ש שם.
0 ועפ"ז יומתק ל' החינוך (מצוה שפא): ,,שכל המחוייב בפסח שני שיאכל בשר הפסח על מצות ומרורים שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו", שלא כתב זמנו ולא פירש להדיא מצוה דעצם אכילתו כמו בפ"ר (ע' רי"פ פערלא (שם בסופו) שהקשה עלין*) - כי בתורה לא נאמר מפורש לא זמן אכילתו ולא ציווי על עצם אכילתו בל' ,,ואכלו את הבשר גו'" (כבפ"ר), כ"א ,על מצות ומרורים יאכלוהו", ולכן מפרט רק ,שיאכל כו' על מצות ומרורים כו'" שעפ"ז מבואר מה שלא נמנה ביחד עם שחיטתו.
וצ"ע בל' הרמב"ם במנין המצות לפני הל' ק"פ שבשחיטה כ לשחוט פסח שני (ולא כ' זמנו), ובאכילה: ,,לאכול פ"ש כו' בליל חמשה עשר לחודש השני" (ולא כבמנין המצות לפני ספר היד, כנ"ל הערה 38).
1 וחילוק זה עושה אותם מצות בגדרים שונים, אבל זה שבפ"ר גם נשים חייבות ובשני אינן חייבות, אי"ז שינוי בעצם גדר ותוכן המצוה.
הערות
- 1. שלפני הל' ק"פ (בנוגע לפ"ר) שבשחיטה כ',,לשחוט את הפסח בזמנו", ובאכילה: ,,לאכול בשר הפסח .. בליל חמשה עשר".
- 1. ראה תוד"ה שמונה - ערכין י, א. ירושלמי רפ"ד דפסחים (הובא בתוס' שם נ, א). רמב"ם הלי יו"ט פ"ח הי"זדיח. ובצל"ח שם: דיו"ט של תורה היא בעת הקרבת הקרבן .. שקבעה התורה יו"ט ביום ההוא לרוב ישראל העושים הפסח.
- 2. ראה שהש"ר פ"א, יב (ג).
- 3. פרשתנו יב, יב. יג.
- 4. שם, מב. וראה רש"י שם ד"ה הוא הלילה.
- 5. ראה טז, א ובפרש"י שם. וראה ברכות ט, א.
- 6. להעיר שלכמה דיעות גם בליל ט"ו במצרים היו אסורים במלאכה (ראה ר"ן לפסחים קטז, ב. פרש"י פרשתנו יב, יז. ועוד. וראה שו"ת תורת חסד או"ח סכ"ה אות ז). וראה לקו"ש חי"ז ע' 126 ואילך.
- 7. וכמו שאומרים בהגדה ,,פסח שהיו אבותינו אוכלים .. על שום שפסח המקום כו' שנאמר .. ואת בתינו הציל גו'".
- 8. ועד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים (ברכות שם). וכ"פ הרמב"ם (הל' ק"פ פ"ח הט"ו) שמדאורייתא אוכלים עד הלילה. וגם לדעת ראב"ע שאוכלים רק עד חצות מדאורייתא - זמן שריפה הוא רק בבוקר שאז נעשה נותר - ראה
- 9. ראה פרש"י בהעלותך ט, י. פסחים צה, ב ד"ה שאין.
- 11. *) ומה שהקשה דממש"כ החינוך ,,ועובר ע"ז ואכל פסח שני מבלי מצה ומרור בטל עשה", מבואר דלא מנה עשה אלא לענין מצה ומרור, ונטה מדברי הרמב"ם - ראה מנ"ח שם שאי"ז פירוש דברי החינוך. וכן מה שכ' דבפ"ר לא הזכיר אלא מצות אכילת הפסח בלבד, הרי כתב שם בפירוש ,,לאכול בשר הפטח בליל טו עפ"י תנאים שבכתוב".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.