ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יב בהר שיחה א110

110

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

1210 לקוטי

ה. והנה מכיון שבתו"כ לא פירש איזה ענין והלכה נלמד מההיקש משבת אלא דורש באופן סתמי +כשם שנאמר בשבת כו' כך נאמר כו'*, יל"פ שחידושו של התו"כ הוא (לא (רק) הלכה מסויימת שנלמדת משבת. כ"א) דכללות הענין של שבת מלמד על שביעית, ולא להיפך.

והיינו: בשניהם -- שבת בראשית ושביעית -- נאמו אותו הלשון ,שבת לה'*, שזה מורה על צד ודין השוה בשניהם, אבל לא נתפרש מי נלמד ממי! ומבאר התו"כ: +כשם שנאמר בשבת כו" כך נאמר בשביעית כו"". היינו, ששבת מלמד על שביעית ולא להיפך.

ויובן זה ע"פ מה שפירש הראב"ד *'י דדרשת התו"כ היא בענין תוספת שביעית, ח*ל: וי"מ להקל כדאמרינן במועד קטן*: מה שבת בראשית אסורה, לפני' ולאחרי' מותרין, אף שביעית, היא אסורה לפני' ולאחרי' מותרין. והיינו דכשם שאין (מה"ת) דין תוספת

4 בפירושו הב'.

בפירושו הא' כ': .יש מפרשים להחמיר על איסור שביעית שהרי הוקשה לשבת בראשית". (וראה מדרש הגדול כאן: כשם שנאמר כו' כך גאמר כו' כשם שהשבת צריך להוסיף מחול על הקדש כך השביעית) -- אבל סתמא דגמרא * מו"ק (ד, א) והירושלמי שביעית (פ"א ה"א) הוא כפי" הב' דהלימוד משבת אשביעית הוא שאין חיוב תוספת.

5) שם.

בהר א

בשבת בראשית *י, כמו"כ אין דין תוס" פת בשביעית (ומותר לזרוע וכו' בסוף ששית זי 4

עפ"ז יש לבאר הדרשה בתו"כ -- בי פעוטות הסברא (בלי הלימוד משבת בראשית) מחייבת ששביעית מחוייבת בתוספת :

בכתוב נאמר ,ושבתה הארץ שבת לה' *, ,שבת שבתון יהי' לארץ". היינו דענינה של שמיטה הוא לא רק שביתת האדם ממלאכות השדה, אלא גם שביתת הארץ*י; היינו, שה,ארץ" מצ"ע צריכה להיות במצב של שביתה. ולא רק שהאדם ישבות ממלאכתה.

ולפ'"ז מסתבר שאסור לזרוע בסוף ששית. דאז (,מוכרח" ש)השדה מגדלת הזרע ומצמיחה אותו ועד שעומדת

הערות

1. --- *) ע*פ המבואר לקמן בפנים דעיפ סברא חיצונית -- שביעית מחוייבת בתוספת, י*"ל שגס לפי מסקנת הגמ" במו"ק שם זר"ג וביד התירו משום ד,כי גסירא הילרתא
6. וצע"ק מהא דהביא התו"כ בפי אמור (פיייד, ה ואילך) הדרשה עה"פ (שם כג, לב) ,ועניתם גו' תשבתו שבתכם" ד;כל שביתה כו' אתה מוסיף כו'". וי"ל כתי' התוסי (מו"ק שם ד"ה מה להלן) דההוא פורתא לא קא חשיב כו' ע"ש. וראה לקמן שוה"ג להערה 20.
7. כדעת ר"ג וב"ד שנמנו על ב' פרקים הללו וביטלום (מו"ק ג, ב. ירושלמי שביעית שם).
8. ראה ע"ז טו, ב. תוס' רייד שם. מנייח מצוה קיב. ביאור רי"פ פערלא (לסהמ"צ רס"ג) מ"ע סא. וראה בס' לאור ההלכה -- להגרשיי [ז"ל] זוין -- ע' צד. בזמן שביהמ"ק קיים" -- מ"מ אי לאו גז"יש ד,שבת -- שבת"* הי' מחוייב בתוספת שביעית גס בזמן שאין ביהמ"ק קיים (אלא שלא משמע כן בהוס' שם ד"ה אלא א"ר אשי). וראה ראב*ד לתו*"כ שם: ומן הטעם הזה נמנו כו" והתירום.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.