(ה)

הערות

1. צה. לכללות קו"א זה ראה ביאורי השולחן ע' שמז ואילך.
2. צו. ס"ק ט: במכירה אין היתר אלא כשמוכר כל ימי השבת ולא בשבת לחוד. וראה שו"ת צ"צ (החדש) או"ח סי' לד סוס"ד.
3. צז. הראשון, סי' לה.
4. צח. בדפוס אמשטרדם תל"ה. והוא שם ד"ה ועוד נראה לומר דעד כאן.
5. צט. שהובא בב"י סוף סי' רמה.
6. ק. ראה ברכת כהן סי' ה.
7. קא. דמיירי התם במקנה לכל ימי השבוע.
8. קב. סוס"י רמה.
9. קג. אוצ"ל הסמ"ק סי' רפא (המובא בטור): אך שצריך להפקיר הבהמה כל זמן שעושה מלאכה בשבת.
10. קד. המועתק בב"י סוס"י רמה.
11. קה. ברמ"א סוף הסימן. וכאן בפנים בסוף הסעיף.
12. קו. אות ג.
13. קז. לקמן סי"ב, אף שקנויה לו ליום השבת בלבד.
14. קח. כמבואר בשו"ע חו"מ סי' לט ס"א.
15. קט. כמבואר בשו"ע חו"מ סי' סח ס"א.
16. קי. ד"ה אמנם.
17. קיא. ס"ק ז. ולפי זה היה צריך לאסור גם בנידון דידן אף בדיעבד, שזה לא נקרא הפסד; ולפי זה היה צריך לאסור לכתחלה גם כשמוכר לכל ימות השבוע (דלא כדלקמן בפנים).
18. קיב. דמיירי במקנה לכל ימי השבוע כנ"ל.
19. קיג. רמז תנב: אם אמר בהמתי קנויה לך מותר.
20. קיד. בב"י סו"ס רמה.
21. קטו. ס"ק טז.
22. קטז. אף במקום דליכא פסידא.
23. קיז. ע"ז טו, א ד"ה אימור. וסיימו: אבל לוקח סוסים למכרם כדי להרויח אסור דלא יקחם ולא יפסיד בהם.
24. קיח. שם סי' טז.
25. קיט. סי' קמא (בדעת ר"ת. ואח"כ מביא שם את טעם הר"י, שמותר מטעם פסידא).
26. קכ. ראה ב"י ד"ה ודע שכתב.
27. קכא. ס"ק יב.
28. קכב. אלא אפילו בנידון דידן כשקונה לעצמו ומשכיר, מותר מטעם דאין דרכנו כו'.
29. קכג. ע"ז שם (ה, א) ד"ה דמגנו. הובא בש"ך שם (דלפי"ז אפילו לקנות כדי למכרה מותר).
30. קכד. סי' רפא: אך שצריך להפקיר הבהמה כל זמן שעושה מלאכה בשבת.
31. קכה. ד"ה ומ"ש ובס' המצות התיר: שהיא מושכרת או שאולה לו.
32. קכו. ראה סמ"ק שם: להשאיל בהמתו או להשכיר כו' ועל יד הפקר. ומותר להשאיל כו' וגבי בהמה כו' אך שצריך להפקיר.
33. קכז. לא נתברר לאיזה דפוס קאי, ואוצ"ל: דף מ' ע"ב, והכוונה לשו"ת צ"צ (דפוס אמ"ד תל"ה) ד"ה ועוד נראה דאפילו; או: דף מא ע"ב, שם ד"ה ומהאי טעמא (שם ושם כתב, שנראה לו שגם הסמ"ק לא התיר אלא להשכיר ומשום פסידא).
34. קכח. הא דלא התיר ס' המצות להשכיר הגוי ע"י הפקר אלא באחד משאר ימות החול ולא בערב שבת.
35. קכט. וכדלעיל בפנים ס"ב.
36. קל. שלא התיר אף במכירה גמורה אלא במקום פסידא.