159

שעירה". ואינו מדייק יותר, לכאורה, כלשון התוספתא שאמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"ל*.

אך בנוסף לכך שדחוק ביותר% להסביר - בענין זה - שתוך כדי הליכה בדרך צריך להתרחק מן הנכרי החשוד על שפיכות דמים, הרי בנוסף לכך כבר הזכיר זאת הרמב"ם בהלכה קודמתל: ,ולא יתלוה עמהן בדרך"+ -

יעקב" (ע"ד הלשון בתוספתא וירושלמי שבהערה הבאה).

7 ולכאורה כן הוא הפירוש בתוספתא וירושלמי (הנ"ל הערה 6). - ומתורץ עפ"ז הלשון שם ,וירחיב לו דרך (ואח"כ ממשיך) שאלו להיכן אתה הולך מפליגו כדרך שאמר יעקב כו" (לי התוספתא שם. ועד"ז בירושלמי) - דשקו"ט במפרשים בכפל הלשון ועוד (ראה חסדי דוד לתוספתא שם ועוד) - שיש לומר שהם ב' דינים: א) ,ירחיב לו הדרך" - במעשה, וזה צריכים לעשות (לדעת התוספתא והירושלמי) גם אם לא שאלו היכן אתה הולך,

[ולכן הלשון בתוספתא וירושלמי בוא"ו המוסיף = .וירחיב", ,ומרחיב" - כי בא בהוספה עמ"ש לפנ"ז דנדבק ישראל עם הנכרי בדרך נותנו לימין, והיינו, שנוסף לזה שצריך ליתנו לימינו צריך גם להרחיב לו הדרך],

ב) אם שאלו להיכן אתה הולך אז מפליגו כדרך שאמר יעקב לעשו - ע"י אמירתו.

8 וכן בגמרא, דהרי בגמ' בא תיכף בהמשך לזה ב' מעשיות איך שאמרו להן דרך רחבה יותר (ראה לקמן בפנים ס").

9) בהל' רוצח שם ה"ז.

0) דאף דיתלווה פירושו בפשטות שהוא (מעצמו) לא יתלווה (ילך) עמהן בדרך, ואם שאלו לאן אתה הולך ה"ז לכאורה כאשר פגע הנכרי בדרך, הרי לכאורה אין חילוק, דלאחרי שידעינן דלא יתלווה עמהן בדרך, מובן (ובמכש"כ) שצריך להשתדל כאשר פגע נכרי בדרך שלא ילך עמו ביחד. ובפרט את"ל (ראה הערה הבאה) דמקור דברי הרמב"ם הוא מע"ז שם.

1) בכסף משנה מציין על ב' ההלכות (הלכה ז'

ולפיכך ברור שבמילים ,ירחיב לו את הדרך" הכוונה היא, גם לפי הרמב"ם, לדיבור שיש להשיב כמענה לשאלתו של הנכרי ,לאן אתה הולך".

ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררת: מדוע אין הרמב"ם מבהיר את משמעות המילים ,ירחיב לו את הדרך"?

ח. הדיוקים בלשון הרמב"ם

בנוסף לכך יש לבאר מספר דיוקים בלשונו של הרמב"ם:

א) הרמב"ם מצטט רק את הפסוק .עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ואינו מצטט את הפסוק השני, המובא

וח') ,בפרק ב' דע"ז". אבל דין זה ד,לא יתלווה עמהן בדרך" לא מצאתיו בע"ז שם (לפנינו)*. ולכאורה י"ל דמקורו מב"ר (שם, טו) עה"פ ויאמר לו עשו אציגה נא עמך גו' - ,,בקש ללותו ולא קבל עליו". אבל משם מוכח רק שחשודין על הגזל (כהמעשה שהובא מרבי ולא הגיע לעכו עד שמכר הסוס שלו), כמפורש במפרשי המדרש שם (יפ"ת, ונזד הקדש הארוך). אבל ברמב"ם הובא זה בההלכה שבה מדובר ע"ד שגויים חשודין על שפיכת דמים.

וע"פ הנ"ל הערה 37 אולי יש לומר שמקורו מתוספתא וירושלמי הנ"ל, שכותבים ;ירחיב לו הדרך" בבבא בפ"ע, לפני ,שאלו לאן אתה הולך" (כנ"ל בהערה שם). ובפשטות יותר י"ל דגם זה נלמד מגמרא דידן בע"ז ,ישראל שנזדמן לו נכרי בדרך" ולא נקט ,ישראל שהולך עמו בדרך", שמזה מובן דאין לישראל להתלווה עמו בדרך (מעצמו) - ראה עיון יעקב לע"י שם. ועפ"ז מובן הכס"נז (שבתחלת ההערה).