36
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
56 לקוטי
שהתורה התירה לעשותה לצורך אכילת יו"ט שנאמר ,אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם".
והנה מדברי אדמוה"ז בתחלתם ,ומהו מלאכת עבודה, כל מלאכה שאינה נעשית באוכל או משקה" משמע (כסברת הרמב"ן), ד,מלאכת עבודה" פי' מלאכה שאינה לצורך או"נ, ולכן מלאכת או"נ מותרת מעיקרא. אמנם ממ"ש בהמשך דבריו ,שהתורה התירה לעשותה לצורך אכילת יו"ט" משמע שגם מלאכות אלו הן בכלל מלאכות האסורות ביו"ט אלא שהתורה התירתן (בפסוק דידן) לצורך אכילת ין"ט -- והיינו שצורך או"נ הוא הטעם להתיר מלאכות אלו, האסורות מצ"ע -- ועפ"ז לכאורה סתרי דבריו אהדדי?
ד והנה בפירוש דעת ב"ה ,מתוך שהותרה לצורך הותרח נמי שלא לצורך", פליגי רש"י יי ותוס' *י: רש"י מפרש שהותרה המלאכה גם אם אינה לצורך כלל -- היינו שמדאורייתא מותרת המלאכה לגמרי, ורק מדרבגן צ'"ל צורך קצת. והתוס' סברי דההיתר ,שלא לצורך* היינו שאין בה צורך או"נ אבל צ"ל צורך היום קצת - והיינו שגם מדאורייתא לא הותרה המלאכה לגמרי, ואינה מותרת אא"כ יש בה צורך היום קצת *'.
והנה עפ"י המבואר לעיל (ס"ב) -- דב"ה סברי דמלאכות או"נ לא נכללו מלכתחילה בכלל האיסור - מובנת היטב סברת רש"י ** דמותרות מדאורייתא גם אם אינן לצורך כלל. אמנם לדעת התוס' צלה'ב :
[דהרי לכאורה אאפ"ל דהתוס' פליגי על רש"י וסברי בדעת ב"ה שצורך או"נ הוא טעם להתיר מלאכות אלו -- דא"כ לא מהני מה שיש צורך היום קצת", אם לא לצורך אוינ ממש, שזהו טעם ההיתר כנ"ל ; ועכצ"ל כי גם לדעת התוס' סברי
ולכן, אף את"ל בדעת התוס' שסיל או"ג הוי טעם, דמ"מ מותר גם כשיש צורך היום קצת כי ה,טעם" הוא משום שמחת ין"ט (ראה שאג"א סק"ב), ולכן הותרה (לא רק הנאה של או"נ ממש, אלא) גם שאר כל צרכי היום (וראה המועדים בהלכה ע' ו) - אינו מספיק לבאר הר"ח והרמב"ן, כנ"ל.
הערות
- 6. ביצה יב, א ד"ה אלא מדלא אפליג.
- 7. ביצה שם ד"ה ה"ג. כתובות ז, א דיה מתוך. וכ"ה דעת כמה ראשונים ב" שטמ"ק כתובות (שם) וביצה (שם). וראה ב"י סתקיייח (דייה כל הוצאה). וכי"כ הפר"ח סתצ"ה בדעת הרמב"ם.
- 3. בתיי קושיות הראשונים על רש"י ראה שטמייק כתובות וביצה (שם). מג"ש ביצה (על התוס' שם). פר"ח (שם). שעה"מ הל' יויט פ''א. אמרי בינה דיני יו"ט (שם). ועוד.
- 8. בשו"ע אדה"ז סתצ"ה ס"ג כתב :
- 5. ,מתוך שהתירה התורה כו' ובלבד שיהא בהן קצת צורך יו"ט" -- אבל לא כתב אם זה מדאורייתא או מדרבנן.
- 9. ראה מג"ש (שם -- וראה לקמן הערה 28). אמרי בינה דיני יוייט (שם). ועוד.
- 7. ומ"ש רשיי (שם) ,כיון דהותרה לצורך הותרה מה"ת לגמרי", היינו, שהתורה הו" ציאה מלאכת או"נ מכלל מלאכות האסורות לגמרי. ומי"ש בתחילת הדיבור ד,לכו"ע יש הוצאה ליו"ט אלא כו"+ -- הינו, שהוא בגדר מלאכה (ולא נתמעטה מן הכתוב ,ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת" -- ואה גמרא שם), אבל לא מלאכה אסורה - ונפ'ימ אם יש מקום לגזירה ,במידי דהוי טרחא ולא צריך" (כהמשך דברי רש"י. וראה שטמ"ק ביצה שם): כשנעשות באופן דעבודת עבד -- ראה לעיל הערה 9.
- 2. וגם: הרי הרמב"ן והר"ח (דס"ל כהרמב"ן -- כנ"ל הערה 3) ס"ל דאו"נ הוי סימן, וס"ל ג"כ שצריך שיהא צורך היום קצת (ראה רמב"ן שבת קכד, ב ד"ה וב"ה מתירין. ר"יח הובא בתוס' ביצה שם). וראה גם הערה הבאה בדעת התוס'.
מצוטט ב־1 עמודים
- שולחן ערוך ג לקו"ש חי"א ע' 36
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- שולחן ערוך ד שבת קכד, ב
- שולחן ערוך יא שבת קכד, ב
- שולחן ערוך טו שבת קכד, ב
- שולחן ערוך (ד) שבת קכד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצה איזה מלאכות אסורים ביום טוב שבת קכד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצט דין הפשט ומליגה ומליחה ביום טוב שבת קכד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תקא עצים האסורים והמותרים ביום טוב שבת קכד, ב