ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק דסימן תצה(ד)

(ד)

(ד) יפסיד אכילתו כו' . הנה^מ ההפרש שבין מכשירין^מא לאוכל נפש עצמו יש בו מחלוקת בין הפוסקים^מב. וזה לשון התוספות פרק קמא דכתובות^מג והרא"ש סוף פרק ב' דביצה^מד אמאי אסור לכבות הנר מפני דבר אחר^מה ולא שרי במתוך שהותר כיבוי לצורך אוכל נפש, כגון גריפת התנור^מו או שלא תישרף הקדירה^מז, דמהאי טעמא שרינן בעילת מצוה אע"ג דעושה חבורה^מח. ויש לומר בעילת מצוה שאני^מט. ועוד יש לומר כיבוי הנר מפני דבר אחר הוה כמו מכשירין דאפילו באוכל נפש אסור לרבנן דרבי יהודה^נ. עד כאן צירוף לשון תוספות ורא"ש^נא.

והנה לפי תירוץ השני דהא דלא אמרינן מתוך גבי כיבוי הנר מפני דבר אחר היינו משום דהוי מכשירין דאפילו באוכל נפש ממש אסור בכהאי גוונא, על כרחך צריך לומר דמכשירין נקרא כל שאין המלאכה נעשה בגוף הדבר שנהנה בו^נב כגון גריפת התנור ותיקון השפוד^נג, ולכך^נד לא אמרינן מתוך שהותר כיבוי לגרוף התנור בשביל אפיית הפת שהרי אי אפשר בענין אחר הותרה כיבוי הנר משום דאף גריפת התנור אסורה לרבנן משום דהוי מכשירין^נה. אע"ג דאי אפשר לאפות בענין אחר^נו בתנורים שלנו^נז, מכל מקום אפשר לאפות בתנורים העשויים כקדרה^נח (עיין ברא"ש^נט וטור ושו"ע סי' תק"ז^ס). וההיא דאופין בפורני^סא, כבר פירש המרדכי^סב דאתיא כרבי יהודה עיין שם. וכן הוא דעת רש"י דלרבנן אע"ג דאי אפשר לאפות בענין אחר אסור לגרוף, שהרי פירש על הא דתניא ואם אי אפשר לאפות בו כו' דאתיא כר' יהודה^סג (עיין בט"ז סי' תק"ז^סד ותקי"ד^סה. ומה שכתב דבתיקון מנא לא שייך היתר אוכל נפש, היינו לשיטת הרז"ה^סו ור"ן^סז, אבל אנן לא קיימא לן הכי כמו שכתב הרמ"א ריש סי' תק"ט, ועיין מ"ש שם^סח באורך מזה). וכן משמע קצת ברמב"ן במלחמות בפרק שני^סט דגריפת התנור אע"פ שאי אפשר לאפות בענין אחר מיקרי מכשירין. וכן כתב המגיד משנה^ע בשם הרשב"א^עא והביאו הב"י בסי' תקי"ד^עב דאף שלא תתעשן הקדרה ואין לו מקום לפנותה נקרא מכשירין. דלא כמו שכתב הרא"ש שם^עג.

וצריך לומר דהרא"ש תופס עיקר תירוץ הראשון דגבי בעילה שאינו של מצוה לא אמרינן בה מתוך^עד, ואם כן יש לומר דגריפת תנור שאי אפשר לאפות בענין אחר או שלא תישרף הקדרה הוה אוכל נפש ממש ושרי אף לרבנן כמו שכתב הרא"ש בפרק ב' ופרק ד', ואפילו הכי לא שריה כיבוי הנר מפני דבר אחר מחמת מתוך, ולפי זה צריך לומר דמכשירין נקרא כל שאפשר לאכול אוכל זה בלא מלאכה זו. ותיקון השפוד^עה נמי אפשר לבשל בקדרה^עו. ואפילו הכי שרי לרבי יהודה^עז משום דדריש לכם לכל צרכיכם^עח, והוא הדין לכיבוי הנר מפני דבר אחר^עט ולכחול העין^פ שהן בכלל צרכי האדם ואין צריך כאן למתוך. אבל בשיטה מקובצת^פא בשם הרא"ה כתב דלכחול העין אינו נהנה מהמלאכה עצמה, ומשום הכי דמי למכשירין כמו כיבוי הנר שאינו נהנה מהכיבוי עצמה עיין שם באורך, וזהו כתירוץ השני הנ"ל. וכן כתב הרמב"ן שם^פב דאין חילוק בין בעילת מצוה לשאר בעילות, דלא כתירוץ הראשון של התוס', וסבירא ליה כתירוץ השני דכל שאינו נהנה מהמלאכה עצמה נקרא מכשירין, ואף באוכל נפש ממש כגון שלא תתעשן הקדרה אסור לרבנן, ולכך לא אמרינן מתוך גבי כיבוי הנר. ואף אנן דקיימא לן כרבי יהודה^פג מחמרינן בהאי^פד כרבנן מטעם שכתבו שם הרמב"ן ור"ן^פה עיין שם. וכן הוא דעת המגיד משנה והרשב"א כמ"ש לעיל, שאף המגיד משנה לא פליג על הרשב"א בהא דנקרא מכשירין.

וכיון שרש"י ורמב"ן ורשב"א ורא"ה ומגיד משנה מסכימים דכל שאין גופו נהנה מהמלאכה עצמה נקרא מכשירין, ואם היה אפשר לעשות מערב יו"ט אסור לעשות מן התורה ביו"ט אע"פ שאי אפשר בענין אחר, הכי נקטינן^פו, דלא כרא"ש, דבשל תורה הלך אחר המחמיר^פז ובפרט שהן רבים. וכן משמע במגן אברהם ריש סי' תקי"ח בשם המגיד משנה^פח. וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש לקמן^פט. ואעפ"כ דינו של ה[ר]מ"א ז"ל ריש סי' תקי"ד^צ קיים, שהרי שם אי אפשר מערב יו"ט^צא. ועיין בט"ז שם^צב. ועיין במ"ש בסי' תק"ט^צג יתבאר לך שמדעת רמ"א שם^צד מוכח בהדיא דסבירא ליה כרמב"ן^צה וסיעתו, עיין שם היטב.

הערות

מ. לכללות קו"א זה, ראה הערות וביאורים בהל' יו"ט ע' לג ואילך. נימוקי יו"ט.
מא. שמבואר בגמרא כח, ב (לענין שפוד וסכין ותנור, דלקמן סי' תקט ס"א ואילך).
מב. אם הוא כל שאינו נהנה מגוף המלאכה, או שהוא דוקא כשאפשר לאכול בלעדיה.
מג. ז, א ד"ה אמר.
מד. סי' יט.
מה. גמרא כב, א ורש"י שם (לשמש מטתו). וכדלקמן סי' תקיד ס"ה.
מו. שהרא"ש (פ"ד סי' ח) מתיר בזה כשאי אפשר לאפות בלא גריפה. וכדלקמן סי' תקז סי"ב.
מז. שהרא"ש (פ"ב סוס"י יט) מתיר בזה כשאי אפשר להצילה בלא כיבוי. וכדלקמן סי' תקיד ס"ד.
מח. כתובות שם (אף לדעת האוסרים בשבת. ראה לעיל סי' רפ ס"ג).
מט. שלא התירו במתוך אלא לצורך מצוה או צורך יו"ט (ראה לעיל ס"ג).
נ. ברייתא כח, ב. וכמבואר בגמרא כב, א (שגם זה תלוי באותה מחלוקת), ויתבאר לקמן שלענין זה אסרינן כרבנן.
נא. ויתבאר להלן, שלתירוץ הב' הוי מכשירין כל שאינו נהנה מגוף המלאכה, ולתירוץ הא' היינו דוקא כשאפשר לאכול בלעדיה.
נב. שהרי גם בכיבוי הנר מיירי בגמרא שם שאי אפשר לעשותו בענין אחר, ומכל מקום נאסר לרבנן מטעם מכשירין.
נג. שבגמרא כח, ב (שתלוי בדין מכשירין). וכדלקמן סי' תקט ס"א.
נד. וזוהי כוונת התוס' והרא"ש בתירוץ הב', דלא אמרינן כו'.
נה. ראה אבני נזר או"ח סי' תט אות ז. שפת אמת מגילה ז, ב ד"ה בתוד"ה ד"ה כאן. העו"ב שם ע' לד. נימוקי יו"ט.
נו. בלא גריפה.
נז. כדלקמן סי' תקז סי"ב. וא"כ יוקשה באיזה אופן מתירין רבנן האפיה ביו"ט.
נח. כדלקמן שם ס"ט, שתנורים שבימיהם מדביקין את הפת סביבות הדפנות.
נט. פ"ד סי' ח.
ס. ס"ד. לקמן שם ס"ט וסי"ב.
סא. ברייתא לד, א. ורש"י שם ד"ה פורני. וכדלקמן שם ס"א (כעין תנורים שלנו), ואף שמוכרח לגרוף הגחלים.
סב. רמז תרצד, בשם ראבי"ה סי' תשפו.
סג. שבמשנה שם (לב, ב) ד"ה ואין (שאסרו לגרוף), פירש דמיירי באיסור מתקן מנא. ובברייתא שם ד"ה ואם (שהתירו כשאי אפשר אלא אם כן גורפו) פירש דהיינו כרבי יהודה.
סד. סק"ה (דהיינו דוקא בתיקון מנא שחמור יותר, משא"כ בשאר מלאכות יודה רש"י לרא"ש).
סה. סק"א.
סו. (טו, א).
סז. שם ד"ה אמר (שעשיית כלי חמיר טפי).
סח. קו"א סק"ב. וראה גם (כאן) לקמן ד"ה וזהו דלא. וסוף ס"ק ה.
סט. (יא, א) ד"ה ועוד. וראה גם שבת קכד, ב סד"ה וב"ה (שמכשירין היינו שאינו נהנה בגופה של מלאכה).
ע. פ"ד ה"ד.
עא. עבודת הקדש שער ב סי' ח.
עב. ד"ה והרב המגיד.
עג. פ"ב סוס"י יט (שכשצריך לבשל באש זה מותר לכבות). ובפ"ד סי' ח (שבכיו"ב מותר אף לרבנן). וראה לקמן סי' תקז סי"ב. סי' תקיד ס"ד.
עד. ולכן אסור, ולא מפני שנקרא מכשירין (כיון שאי אפשר בענין אחר).
עה. ואם יקשה לפי זה, מה טעם אסרו רבנן בשפוד.
עו. ולא יצטרך לשפוד.
עז. ואם יקשה לפי זה, מה שמבואר בגמ' (כב, א) שלרבי יהודה מותר לכבות מפני דבר אחר (אף שלפירוש זה אין זה נקרא מכשירין).
עח. גמרא כח, ב לרבי יהודה.
עט. אף שאינו לצורך מצוה דצורך היום, ואף בלא טעם דמתוך.
פ. שם כב, א (שלרבי יהודה מותר) וברש"י שם (מטעם לכל צרכיכם). וראה לקמן סי' תצו ס"ד.
פא. ביצה שם.
פב. במלחמות (יא, א) ד"ה ועוד.
פג. דמכשירין של אוכל נפש מותרים, כבפנים סוס"ד.
פד. בכיבוי הנר, כדלקמן סי' תקיד ס"ה (אף שבמכשירי אוכל נפש ממש מתירים שם ס"ב וס"ד).
פה. (יא, ב) ד"ה כי (שהתירו כרבי יהודה רק בדברים הקרובים לאוכל נפש). וכדלקמן שם ס"ב.
פו. ולכן נפסק כן בפנים.
פז. ע"ז ז, א.
פח. פ"א ה"ד. והובא לעיל קו"א ס"ק א.
פט. ד"ה אבל (דהבונה חייב אפילו לצורך אכילת יו"ט, ומשמע בכל אופן, שאפילו אין לו מקום לאכול, נקרא מכשירין וחייב לרבנן). וראה גם מ"מ פ"א ה"ד, שפירש בדעת הרמב"ם, שאוכל נפש היינו שהמלאכה נעשית באכילה ושתיה.
צ. ס"א (שמתיר לכבות אם אי אפשר להציל הקדרה בענין אחר). וכלקמן שם ס"ד.
צא. שאף דקיי"ל שגם זה נקרא מכשירין, מ"מ הרי רבי יהודה מתיר אף במכשירין, ובמקום שאי אפשר מתירין לגמרי כרבי יהודה.
צב. סק"א-ב (שפירש שהלכה כרבי יהודה ואין מורין כן, והרמ"א פסק כרא"ש, שבאי אפשר מותר אף לרבנן).
צג. קו"א סק"ב.
צד. סי' תקט ס"א.
צה. שבזה קיי"ל כרבי יהודה (אף דהוי מכשירין ולא אוכל נפש). וראה לקמן שם, וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.