273

הנה ידוע דתפלה היא עבודה שבלב וכמארז"ל (תענית ב, א) וצריכה להיות בדבור, ובמילא צריך שיהי' פיו ולבו שוין למען שתועיל התפלה, כן מובן מנוסח תפלתנו, שכל שיפרט אדם תפלתו ה"ז משובח, ולא שיסתפק בתפלה כללית, שלכן מתפללים יב אמצעיות ולא בקשה כללית, וגם בברכות אלו גופא כמה פרטים מפורטים בכל אחת מהן, ובמילא אחד אשר אינו סומך על עצמו שיוכל לפרט תפלתו כדבעי מאיזה סיבה שתהי' ולפי דעתו נמצא אחד מידידיו הרוחש ומאחל לו כל טוב באמת, ויש לו הבנה במבוקשו יותר מפורטה ועמוקה ה"ה מנסח תפלתו ובקשתו שמתפלל שתתמלא בקשתו כפי כוונת ורצון פלוני, ומוצאים עד"ז גם בהלכה בכמה שכותבים בהיתר עיסקא כתקון חז"ל וכותב זה אפי' עם הארץ. ומועיל ע"פ דין התורה, כיון שמוסר דעתו לחז"ל.

ב) עוד זאת אשר מי יודע יצר לב האדם והתחבולות של היצה"ר שאומן גדול הוא ובא לכאו"א לפי ענינו, וכמרז"ל (שבת קה, ב). ובמילא מחפש כמה דרכים לבלבל את האדם, ובפרט בעת רצון, כשחושש שתתקבל תפלתו -- שיש מקום יותר לחשש שיבלבלו ויערוב איזה פני' בבקשתו ותפלתו, וככל שתגדל הבקשה בהרחקה מענינים גשמיים, וכמו בבקשת הנ"ל: שיהי' ירא שמים -- ואינו מסתפק בזֶה, אלא שיהי' עוד -- חסיד -- היינו לפנים משורת הדין אפילו של ירא שמים, ואינו מסתפק בזה, אלא מוסיף עוד -- למדן -- היינו שישתמש בכח התורה להיות יר"ש וחסיד, אשר התורה היא תורת אמת, שחסד אמר אל יברא, מובן שהיצה"ר יחפש כל אשר בידו לבלבל התפלה ואם א"א בדבור; הרי עכ"פ בלב. והוא ע"ד מ"ש הרמב"ם סוף הלכות תמורה: ירדה תורה לסוף דעתו של אדם וקצת יצרו הרע וכו' ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו ונחם כו'. והעצה היחידה לזה ימסור תפלתו על דעת איש אחר, שאינו נוגע בדבר ודורש טובתו, שאז הדבור והכוונה יחד יהלכו. וגם לזה כמה דוגמאות בנגלה, ואחת מהן היא, משארז"ל (נדרים כה, א) אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום.

ג) כן מקשה, שלכאורה פשוט שתפלה צ"ל דרך כלל, להיות מעושי רצון השי"ת מבלי להזכיר הדבר שרוצה בה. ובמחכת"ר אינו כן, וכנ"ל שמכל נוסחי התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה יראה שמפרטים התפלות עד כמה שאפשר, ומה שלא פרטו עוד יותר הוא כדי שיהי' נוסח אחד לכל בני ישראל, אבל גם נוסח זה מפורט הוא ביותר, וכנ"ל -- עי' רמב"ם הלי תפלה.

האמת אגיד, שספק הי' בידי אם לענות על השאלות או לא, כיון שלדאבוננו הנה בכל הזמנים ובפרט בזמננו זה, נמצאים הרבה שכוונתם -- הקושיא (בפרט בדרך שלא הורגלו בה, שכששואלים הם את עצמם מפני מה משתמטים הימנה, הרי התירוץ היותר קל הוא לומר שיש לו קושיות על הדרך), אשר אז אין תועלת כל כך מהתירוץ, כיון ששערי קושיות לא ננעלו. אבל כיון שאיני מכירו, הרי אני מעמידו בחזקת כשרות שבודאי אין כוונתו אלא לטובה, היינו להסביר לו דבר שעדיין לא נזדמן לו במכתבי בנ"א, אף שנמצא כדוגמתו בב"מ. ובנ"ל.