158
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולווה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן". כלומר, מצות "דינין" כוללת את כל הסוגים השונים של היחסים בין אדם לחבירו החשובים לישובו של עולם.
לפי זה אפשר לומר, לשיטת הרמב"ן, שמצות הצדקה אינה נמנית במצוות בני נח, כי היא נכללת ב"דינין", כי גם עשיית צדקה הכרחית לישובו של עולם. ולכן נענשו אנשי סדום'" על אשר "יד עני ואביון לא החזיקה"'*.
אך עדיין קשה לדעת הרמב"ם, הסובר שבני נח אינם חייבים בצדקה - מדוע הענישו אותם על אשר "יד עני ואביון לא החזיקה, כדלעיל?
ח. בני נח קיימים למען ישובו של עולס
כדי להבין זאת, יש להסביר תחילה את ההבדל הכללי בין שבע מצוות בני
נח לבין המצוות שנצטוו ישראל - החל ממצות מילה וכדומה, ועד למצוות שלאחר מתן תורה:
העולם, כולל (כמובן), מין המדבר, נברא "בשביל ישראל ובשביל התורה"". וכיון שקיומם של בני נח הוא למען ישראל והתורה, הנעלים מהעולם, מובן, שגם ה"מצוות" שבני נח חייבים בהן לא ניתנו למען בני נח עצמם, כמצוות שנצטוו ישראל, אלא הן נקבעו "בשביל ישראל ובשביל התורה". למען ישראל ולמען התורה הכרחי לקיים בעולם מצב של "לשבת יצרה"5 (ישוב העולם), שלא תהיה סביבה והשפעה*% בלתי רצויה, אלא שהעולם יזדכך ויגיע
הערות
- 1. ואף שלדעת הרמב"ן שם אין ב"נ נהרג על ביטול מ"ע - היינו מיתה בדיני אדם, משא"כ בדיני שמים. וכמו עכו"ם ששבת חייב מיתה (סנה' נח, סע"ב*) - אף שאין בזה עשי.
- 2. ואולי יתרה מזה י"ל שמכיון שהאופן ד"לא החזיקה" הי' (גם) ע"י עשי' (כמובא לעיל ס"ה) - חייבין ע"ז גם בידי אדם.
- 3. *) וברמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ט: "מודיעין אותו שהוא חייב מיתה ע"ז אבל אינו נהרג". אלא שטעמו של הרמב"ם על זה שאינו נהרג הוא, לפי ש"אינו נהרג אלא על שבע מצות" (כס"מ שם), משא"כ להרמב"ן - אפילו אם הי "לא ישבותו" מז' מצות ב"נ, ג"כ לא ה" נהרג ע"ז בדיני אדם, כמו שאין נהרגין על מה שאין מושיבין דיינים. וראה שו"ת חת"ס ליקוטים סי"ד, שגם לדעת הרמב"ם אין ב"נ נהרגים על ביטול מ"ע, גם בז' מצות ב"נ. עיי"ש.
- 4. וישלח א שיחות 19
- 2. דרשת רז"ל עה"פ בראשית - תנחומא (באבער) פיסקא ג' וה'. לק"ט. רש"י. וראה גם ב"ר רפ"א. ויק"ר פל"ו, ד.
- 3. ישעי' מה, יח. וגם לב"נ נאמר זה - אף שמצות פו"ר ניטלה מהם (סנה' נט, ריש ע"ב. אבל ראה שאילתות קסה ובנ"כ שם. מל"מ הל' מלכים פ"י ה"ז. מנחת סולת על ס' החינוך מצוה א סק"ה. ועוד) - כמ"ש התוס' (גיטין מא, ב ד"ה לא תהו בתירוץ הב/, וש"נ) לענין עבד, ומכיון שהכתוב (לשבת יצרה) מבאר כוונת ברה"ע, אין סברא לחלק בזה בין עבד לב"נ. (משא"כ לדעת האומרים דפו"ר ושבת קשורים זב"ז). וראה בכורות מז, א: "והא עבד להו שבת" [ולשון הש"ס (יבמות סב, א) "בני פו"ר נינהו" י"ל, שהכוונה היא ל"שבת" = וכמו "פרי' ורבי' (שמפרשת המשנה מיד) שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה". ולהעיר מתוס' יבמות ובכורות שם. טורי אבן ר"ה כח, א ד"ה אלימא]. וראה העמק שאלה (להנצי"ב) על השאלתות שאלתא קסה סעי' ב' בתחלתו.
- 63. כי דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי ריעיו וחבריו ונוהג* כמנהג אנשי מדינתו (רמב"ם הל' דעות רפ"ו).
- 8. *) כן הוא בדפה"ר: ונוהג.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 431 לקו"ש ח"ה ע' 158
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- לקוטי שיחות 210 מאותו ספר בכורות מז, ב
- שולחן ערוך א בכורות מז, א
- אגרות קודש תרב גיטין מא, ב
- אגרות קודש א'תקסא גיטין מא, ב
- אגרות קודש ג'תרמד גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 226 מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 64 מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 159 מאותו ספר גיטין מא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות 178 מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 278 מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 284 מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 138 מאותו ספר גיטין מא, ב
- לקוטי שיחות 355 מאותו ספר גיטין מא, ב
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשי"א גיטין מא, ב
- תורת מנחם בס"ד. שיחת* ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ה גיטין מא, ב
- שולחן ערוך כט גיטין מא, ב
- שארית יהודה סימן מה גטין מא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א גיטין מא, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב גיטין מא, ב