154

ד. בני נח אינס חייבים בכיבוד אב!

כדי להבין זאת, יש להקדים שאלה נוספת: נאמר בגמרא*, שבמרה נצטוו ישראל על עשר מצוות: "שבע שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן. דינים ושבת וכיבוד אב ואם". מכך* ברור*, שבני נח לא נצטוו על כיבוד אב ואם, ומדוע נענש יעקב על אי-קיום כיבוד אב בפועל, ומדוע צריכה התורה להדגיש לגבי אברהם, כדי שלא יאמרו "לא קיים..."?

לגבי חם, שנענש על אשר "ביזה את אביו"*, ולגבי לבן אשר נקרא "רשע" משום ש"קפץ להשיב לפני אבין":, אפשר לומר, שלמרות שבני נח אינם מצווים בכיבוד אב ואם, הרי חל עליהם האיסור של ביזוי אב%.

3) סנה' נו, ב.

4) אבל ממה שאמרו (קידושין לא, א) "ומה מי שאינו מצווה כו'" (וכן מנזיר סא, א) אין ראי' כ"כ לעניננו - כי א) י"ל (בדוחק עכ"פ) שלפני מ"ת היו מצווים בה ורק שאח"כ ניטלה מהם. ואף ש"כל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה" (סנה' נט, א) - הרי כלל זה איננו כשישנו חידוש כשנשנה בסיני (ראה שם, ע"ב), והרי בכיבוד אב נאמר "למען יאריכון ימיך". ב) י"ל שאינו מצווה - כמצוה בפ"ע (ובמילא גם תקפה ושכרה גדול ביותר וכו') - אבל מצווה בתור (ישובו של עולם ו)דינין, ראה לקמן בפנים סעיף

וישלח א

[ויש לומר, שהמקור לאיסור זה הוא*: תכונתם הטבעית של העורבים היא, ש"עין תלעג לאב... יקרוה עורבי נחל... "*. והרי אף "אלמלא לא ניתנה תורה" (ח"ו*) הרי, היינו חייבים ללמוד מבעלי החיים הנהגות מסויימות שהם מתנהגים בהן באופן טבעי", ולכן חייבים בני נח ללמוד זאת מהעורבים, ולהישמר מלעז ובזיון ההורים"].

סו"ס רמא) - כי גם ב"נ אסורים בבזיון אב (וראה בחידושי רעק"א ליו"ד שם ולכאורה דוחק הוא).

9 גם י"ל, שהמקור לזה הוא מזה עצמו שחם נענש על מה שביזה את אביו, וכמו המקור לג"ע - לתנא דבי מנשה (ראה סנה' נז, רע"א. תוס' שם).

1 כן הי' מוסיף (בלחש) כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע כשהי' מביא מרז"ל זה.

3 ועפ"ז יובן (א) מה שלאחרי שמביא הרמב"ם (שם ספ"ה) ראי' "שכל המבזה אביו כו' ואפילו ברמיזה ה"ז ארור מפי הגבורה" ממה "שנאמר ארור מקלה אביו ואמו" - מוסיף: "והרי הוא אומר עין תלעג כו'" - דלכאורה, למה הוצרך להביא גם מן הכתובים, כקושיית הרדב"ז שם* - וע"פ הנ"ל י"ל: "ארור מקלה גו'", רק בבנ"י נאמר. ולכן מוסיף "וה"ה אומר עין כו'" - בכל המבזה כו' גם בב"נ. (ב) מה שבטושו"ע (שם סעיף ו') - שהוא לשון הרמב"ם - אף שהעתיק "אפילו ברמיזה" והעתיק הכתוב דמקלה וגם סיום דברי הרמב"ם "ויש לב"ד כו'" - דילג והשמיט מה שביניהם "וה"ה אומר עין תלעג כו'" - כי אין דיני ב"נ בטושו"ע.