58

אדם זה'. קל וחומר בעניננו - ששמות הפרשות מקובלים כבר במשך מאות רבות של שנים, ובמיוחד כאשר הן נקראות כך על ידי גדולי ומורי ישראל* - הרי אלה בודאי השמות על פי התורה.

מכך מובן, שתוכנה הפנימי של כל פרשה נרמז בשם" שקבעה לה התורה. כך הוא הדבר גם אילו נאמר"' ששמות אלו נקבעו מלכתחילה רק משום שבמלים אלו נפתחות הפרשות - כי כיון שלמעשה נקראת הפרשה כולה, לפי התורה, בשם זה (ולגבי התורה לא ייתכן לומר שהענינים הם מקריים ח"ו, כי אף בעניני העולם אין מקריות \'), הכרחי לומר, ששם זה מכיל את הפרשה כולה?'.

כך הוא גם לגבי פרשת לך לך, שכל המסופר בפרשה, עד הפסוק האחרון, משמעותו הפנימית היא: "לך לך".

לך לך א שיחות 59"

ב. "לך לךָ" - התעלות בקדושה

משמעות ה"הליכה" ("לך") אצל יהודי באופן כללי, החל מהיהודי הראשון, אברהם - בפרשתנו, היא, כמובן, דרך "הליכתו" אל העיקר ואל התכלית של בריאתו, אשר נברא לשמש את קונו", כלומר: הליכתו בעבודת ה' גבוה יותר ויותר, עליה אחר עליה. על-אחת "כמהדוכמה כאשר מדובר על ההוראה "לך לַך"', אשר המשמעות של "לך אל עצמך" היא5, שאברהם אבינו יגיע אל עצמיותו, אל שורש נשמתו - הרי זו בודאי "הליכה" המצביעה על התעלות עצומה.

לפי זה מתעוררת השאלה: אכן, בתחילת הפרשה, כאשר מסופר כיצד קיים אברהם את הציווי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" והלך לארץ ישראל, ולאחר מכן, בארץ ישראל עצמה, מסופר שהלך "הלוך ונסוע הנגבה""', שהוא התקדם והתקרב לכיוון = ירושלים ובית המקדש? - מובן, שבפרטים אלו מתבטאת ההליכה מחיל אל חיל אל מקום גבוה יותר ואל דרגה נעלית יותר בקדושה;

אך מיד לאחר מכן מסופר בפרשה: "ויהי רעב בארץ וירד אברם