א

סימן שכ

מה שכתבת שמקשים רבים על מ"ש אדמו"ר הגאון נ"ע בהל' נדה סי' ק"צ ס"ק י"ז דמעה גדולה מפונדיון ממ"ש הרא"ש פרק הזהב סי' כ' שאין מטבע של כסף פחותה ממעה. ולפ"ז הפונדיון שהוא חצי מעה אינו של כסף כ"א של נחושת. וא"כ לפ"ז אדרבה מובן לכל שהפונדיון גדול יותר ממעה מאחר שזאת נחושת וזאת כסף כו'. זה ל"ק מידי. דכבר השיג הב"ח בח"מ על הרא"ש בזה וכ' דהעיקר כפרש"י שפי' שם בהזהב ד' מ"ו דגם איסר שהוא חצי פונדיון הוא מטבע של כסף וכדפרש"י ג"כ במשנה ראשונה דמסכת קידושין דכ' רק הפרוטות הם נחושת. והביא ראיה ע"ז מהמשנה והגמרא דהפורט סלע של מעשר שני כו'. וא"כ הפונדיון שהוא שני איסרים הוא ג"כ ודאי של כסף וכן פירש"י בהדיא בכתובות דף ק"י ע"ב אהא דתניא כ' בכסף סתם ולא פי' מאה כסף (ולא פי' אם סלעים או דינרין או פונדיון) מה שירצה לוה מגביהו ואפי' איסרין עכ"ל. הרי בפיר' דפונדיון ודאי מטבע כסף ואפי' איסרין וגם רוב גדולי הראשונים הרשב"א והר"ן והריטב"א רפ"ז דשבועות ס"ל בזה כפרש"י ולא כהרא"ש. דהנה הרא"ש שם כ' והא דאמרי' הטענה שתי כסף זהו ב' מעות כו' ואם היה מטבע פחותה ממעה אמאי בעי' שתי מעות נפרש מטבע הפחות. אמנם הרשב"א בחידושיו רפ"ז דשבועות בד"ה הטענה שתי כסף כ' וז"ל ושתי כסף הם שתי מעין שהוא סוף מטבע האמורה בתורה דהיינו גרה וכדמתרגמי' עשרים גרה עשרים מעה עכ"ל. וכ"כ הר"ן שם וז"ל והאי שתי כסף היינו שתי מעות של כסף כו'. וטעמא של דבר מפורש בירושלמי שאמרו סוף מטבע כסף מעה. כלומר שכיון שאמרה תורה כסף כדכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים ואי אתה מוצא מטבע כסף מוזכר בתורה פחות ממעה שהיא גרה כדמתרגמינן עשרים גרה עשרים מעין אין לך לחייב בפחות ממטבע זה עכ"ל. הרי מבואר בדבריהם בפי' דמ"ש סוף מטבע כסף מעה אין הענין כמ"ש הרא"ש שאין מטבע של כסף פחותה ממעה אלא שבתורה לא נזכר מטבע כסף שהיא פחותה ממעה ולפיכך מפרש"י כסף דקרא גבי טענה דקאי על מטבע זו דגרה המפורשת בהדיא בתורה ואין לחייב על כפירת שתי פונדיון או שתי איסרין הגם שהן ג"כ של כסף משום שי"ל שלא כיונה התורה בכסף דקרא לגבי טענה רק על אותה מטבע כסף הנזכר בהדיא בתורה כמשמעות לשון הר"ן והרשב"א בפי'. אבל אי הוי ס"ל כהרא"ש דאין מטבע פחותה ממעה כלל לא היו צריכים לומר משום שאי אתה מוצא בתורה מטבע כסף פחותה ממעה כנ"ל אלא בפשיטות הוה להו למימר דהא ליכא מטבע כסף פחותה ממעה אלא ודאי ס"ל כפרש"י דאפי' איסר הוא מטבע כסף וכ"ש פונדיון. וכדי ליישב קושי' לשון הרא"ש שהקשה בהזהב כך אמאי בעי שתי מעות ונפרש מטבע הפחות דהיינו איסר ע"ז תירצו דסוף מטבע כסף המוזכר בתורה הוא מעה. וכיון דהפונדיון הוא ג"כ של כסף מש"ה צדקו דברי הגאון אאזמו"ר ז"ל שכתב שהמעה גדולה מהפונדיון כנ"ל. ולפע"ד ראיה גדולה לשטת רש"י ורשב"א ור"ן דאפי' איסר הוא ג"כ מטבע של כסף מהא דמקשה הש"ס פרק קמא דקדושין די"א ע"ב (ארב אסי דאמר כל כסף האמור בתורה כסף צורי פרש"י צורי מטבע של כסף ליכא) והרי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואמר הקדש שוה מנה שחיללו על הפרוטה מחולל ור"ל וא"כ שמעינן מינה שמחללין הקדש גם על פרוטה דנחושת וקשה לרב אסי דאמר בכל מקום שנאמר כסף אינה מטבע דנחושת. והשתא להרא"ש דגם איסר הוא מטבע דנחושת דסוף מטבע כסף היא מעה למה ליה להש"ס להקשות משמואל דאינה קושיא עצומה כ"כ הא יש לתרץ דרב אסי פליג אדשמואל עדיפא הו"ל לאקשויי ממשנה שלימה רפ"ה דערכין דכ"ז ע"א דתנן התם מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה אמרו לו פתח אתה ראשון אמר הרי היא שלי באיסר הרי דמחלל הקדש על איסר וקשיא לרב אסי. א"ו מזה משמע כמ"ש רש"י דאיסר הוא מטבע של כסף וא"כ לק"מ מהמשנה מש"ה מוכרח להקשות מהא דשמואל דאמר שמחללין על הפרוטה אף שהיא בודאי נחושת. ועוד יש ראיה דהפונדיון היא של כסף מפ"ק דעדיות משנה י' וברביעית כסף וברביעית מעות ופי' הרע"ב ברטנורא דהדינר של כסף יחלוף ויקח עבורו ג' רביעית חלקי דינר מטבע כסף ועבור חלק רביעי מהדינר יקח פרוטות נחושת. ואיך יצוייר זה אם המטבע הקטנה שבכסף הוא מעה והיא ששה בדינר א"כ א"א כלל ליקח ג' רביעית דינר מטבע כסף או ד' מעין דהוא שני שלישי דינר או ה' מעין דהם ה' חומשי דינר. אלא עכצ"ל דהפונדיון הוא ג"כ מטבע כסף לכן יכול ליקח ד' מעין ופונדיון דזה ג' רביעי דינר ועבור השאר יקח פרוטות נחושת. ומה שמביא הרא"ש בהזהב ס"ך ראיה מהתוספתא נגד פי' רש"י כבר תירץ הב"ח. ועוד יש לתרץ ע"פ התוספות במנחות דף ק"ז ובבא בתרא דף קס"ו שיש מקומות שהולך בהן מטבעות מעה ופונדיון ואיסרין הכל של כסף ויש קצת מקומות שאין בה מטבעות הנ"ל של כסף וכמש"ש הש"ס באתרא דלא סגי פרוטות דכספא דר"ל המטבעות מעה ופונדיון ואיסרין. וא"כ התוספתא דקתני הנחושת קונה את הכסף כיצד נתן לו שלשים איסרין בדינר כסף הרי זה קונה כסף בכל מקום שהוא מיירי במקום שהאיסרין הם של נחושת. אבל ברוב המקומות הם בודאי של כסף. ועוד אפשר לתרץ דהנה דינר שבתוספתא הוא בודאי כסף צורי כדמוכח מהמשנה פ' הזהב דף נ"א ע"ב גבי איסר לדינר כו' וגם להתוס' דקדושין דף י"א ע"ב הדינר הוא בודאי מטבע צורי שהוא כסף נקי. אמנם האיסר אף שהוא מטבע כסף אפשר הוא כסף מדינה ולא כסף צורי לא מבעיא להתוספות בקדושין דס"ל דסוף כסף דמטבע צורי הוא דינר. אבל אפי' מעה אינו מטבע צורי א"כ כ"ש איסר. אלא אפי' לפרש"י שם משמע סוף מטבע כסף צורי הוא מעה וא"כ האיסר אינו מטבע צורי רק כסף מדינה. והנה הרמב"ם פ"י מהל' אישות ה"ח פי' דכסף מדינה הנז' בדברי רז"ל היה שבעה חלקים נחושת וא' כסף הביאוהו האחרונים באה"ע סי' ס"ו. מעתה שפיר יתיישב דברי רש"י דאיסר הוא מטבע של כסף עם מ"ש התוספות שהביא הרא"ש דהנחושת קונה את הכסף כיצד נתן לו שלשים איסר בדינר של כסף דכיון שהאיסר הוא כסף מדינה והרי יש בו רק חלק א' משמינית כסף ושבעה חלקים נחושת א"כ לגבי דינר צורי שהוא מטבע כסף נקי שפיר נקראו האסרין הנחושת קונה את הכסף. שהאיסרין רובן נחושת. והדינר הוא כסף טהור ומ"מ לא נסתור פירש"י דאיסר הוא מטבע כסף שהרי גם כסף מדינה נק' כסף בגמרא וזהו כסף דבריהם. משא"כ הפרוטות הם נחושת ממש (אך ראיתי להגאון בס' המקנה בקדושין די"א סד"ה והרי טענה כ' דסוף מטבע הפחותה שבצורי היא איסר וצ"ע כדלקמן) אך שיטת הרא"ש ג"כ יש לה מקום לכאורה לשיטת רש"י בשם רבותיו בקדושין די"א ע"ב שכ' ורבותינו מפרשים שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי ור"י שבתוספות הסכים לדבריהם ועפ"ז כתב הרשב"א בחי' דסוף מטבע כסף הוא מעה ר"ל דליכא מטבע כסף פחותה ממעה וזה כדברי הרא"ש. אמנם התוס' עצמם במנחות ק"ז ובבא בתרא קס"ו לא ס"ל כמ"ש הרשב"א בדבריהם שהרי מבואר בדבריהם בפירוש דמעה ופונדיון ואיסרין ישנם ברוב המקומות של כסף ויש מקום שאין מכסף הרי [אין] כולם שוים בזה. ופי' סוף מטבע כסף מעה יתפרש לרבותי' דרש"י כמש"כ בתוס' דקדושין די"א סד"ה והרי משקל שהיה בימי משה שהי' שוה מעה כנ"ל. ולפי שמשקל זה נז' בתורה ע"כ סוף מטבע כסף שנז' בתורה היא מעה וכעין מ"ש הרשב"א והר"ן בעצמם רפ"ו דשבועות:

העולה מזה עכ"פ דהעיקר הוא דפונדיון היה ג"כ של כסף ולק"מ קושיית העולם על מ"ש אאזמו"ר ז"ל בהלכות נדה. אלא אי קשיא הא קשי'. הא רש"י פי' בקדושין דף י"א ע"ב וז"ל נהי דהמעה היא מטבע הפחותה שבצורי עכ"ל. משמע דמטבע הפחותה שבצורי היא מעה. וכ"כ התוס' שם אליבא דרש"י וכן הוא במהרש"א שם וכ"כ בחי' הריטב"א רפ"ו דשבועות וז"ל והני שתי כסף (דהטענה שתי כסף) פי' שתי מעין של כסף שהוא סוף מטבע צורי כדאיתא בקדושין וכדמתרגמינן עשרים גרה עשרים מעין ולפיכך סתם כסף של תורה היא מעה כי היא מטבע של כסף שבימי משה ותפסת מועט תפסת עכ"ל. הרי בהדיא דסוף מטבע צורי הוא מעה. וא"כ הפונדיון והאיסרין עם היות שהם ג"כ מטבע כסף עכ"פ אין מטבע צורי א"כ לפ"ז יש לומר שהם כסף מדינה שהוא כסף מועט ורובה נחושת כנ"ל בשם הרמב"ם וא"כ לפ"ז יש לומר שהפונדיון גדול יותר מהמעה לפי שיש בו ג"כ הרבה נחושת על הכסף משא"כ המעה שהיא מטבע צורי דהוא כסף נקי כנ"ל היא ודאי קטנה הרבה מהפונדיון. אך הרי כתבתי לעיל דבעל ספר המקנה כ' דאיסר הוא ג"כ מטבע צורי ולדבריו צ"ל דמ"ש רש"י דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי היינו כמ"ש הריטב"א שהוא היה כעין בימי משה שאז היה זו המטבע כסף היותר קטנה במטבע צורי אבל אח"כ נתחדשו ג"כ פונדיון ואיסרין גם במטבע צורי. ועוד כ"ז הוא לפירש"י אבל להתוס' שהסכימו עם שיטת רבותיו של רש"י ולדבריהם סוף מטבע צורי הוא דינר. אבל המעה אינה מטבע צורי. א"כ הוא והפונדיון שניהם ממטבע אחרת שאינה צורי וא"כ לפ"ז שפיר י"ל דהמעה גדולה מהפונדיון כיון ששניהם מין מטבע אחת והמעה שני פונדיון כנ"ל ואין תימא אם בכתמים שהוא מדבריהם סמך אאדמו"ר הגאון ז"ל ע"ד התוס' ורבותיו דרש"י נגד פירש"י שהרי משנה שלימה שנינו ס"פ דם הנידה שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל. ועוד דר"י בעל התוס' בתראה הוא. ומ"מ דודי הרב הגדול ר' ליב ז"ל כתב אלי שאדמו"ר נ"ע אח"כ העלה שיעור הגריס והתורמוס פחות מעט ממ"ש בשולחנו: