627

4 לקוטי קשורה קריאת השבת לימים הקודמים, שהרי תחלת קריאת פרשה זו היא בתפלת המנחה של השבת הקודמת - הרי, לאמתו של דבר, יש לקריאה קשר גם אל הימים הבאים, שכן יום השבת קשור גם אל ימי השבוע הבא.

הקשר שבין השבת לבין הימים הבאים - בדרך פרט - הוא לשלשת הימים שלאחר השבת, כלומר: עד יום רביעי. לפיכך אפשר להבדיל עד יום רביעי*<, מי ששכח להבדיל לפני כן, ובדרך כלל - לימי כל השבוע.

נוסף על כך הרי השבת, שבת בה מברכים החדש, היא ברכה והמשכה לכל החדש. כך גם לקריאת השבת הנוכחית יש שייכות לימים הבאים, לכל החדש.

יב. בשייכות - יש< שייכות במקצת, שייכות ניכרת יותר ושייכות גמורה. לקריאה הנוכחית שבשנה זו יש לפרשת השמיטה שייכות יתרה. בכל שנה קוראים בשבת מברכים אלול (או< בראש חדש אלול) את פרשת ראה, ולכן גם את פרשת השמיטה שבפרשה זו. ברם, השנה גדולה יותר שייכות הפרשה לפי שהשנה היא שנת השמיטה לפי פסק ההלכה.

*ג. כבר דובר< על הנאמר

הוספות /אלול

בשל"ה שהתורה "מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים", כלומר: כל דבר שבתורה הוא כפי שהוא בבחינה רוחנית ובענינים רוחניים, ובדרך ההשתלשלות השתלשל הדבר גם בגשמיות, בנגלה שבתורה כפשוטה.

כבכל ענין כך גם בהלכות השמיטה. קיימות ההלכות כפי שהן ברוחניות, היינו - בעולמות העליונים וגם למטה בעבודתו הנפשית של האדם, ובדרך ההשתלשלות השתלשלו הלכות השמיטה בגשמיות.

להבנת הלכות השמיטה בבחינתן הרוחנית - וביחוד ביחס לעבודה הנפשית של האדם, דבר החשוב לנו במיוחד - הרי אילו. זכינו היינו מסוגלים לקלוט את הענין כפי שהוא ברוחניות, ומכאן להבין אותו כפי שהוא בגשמיות*. אבל כשלא זוכים יש ללמוד את הענין כפי שהוא בגשמיות ומכאן להבינו כפי שהוא ברוחניות.

יד. בהלכות השמיטה - כלל ענין השמיטה הוא ששנת השמיטה משמטת ומבטלת את כל החובות. ובזה - שני דינים עיקריים2: א) זמן השמיטה - השמיטה משמטת לבסוף, ברגע האחרון של השנה, ולפיכך הרי אף הלואה שניתנה בשנת השמיטה - משמטת. ב) המוסר שטרותיו לביתדדין אינו משמט. זה הרי גם הטעם לתקנת