459

בנגלה, וכשהיו צריכים לנסוע אל הגאון מוילנה שלחו אותו עם רבנו הזקן.

כן, סיפר הרבי, שרבנו הזקן היה נוסע במשך זמן אל רבי מענדלע, והנסיעה היתה בדוגמת נסיעת חסיד אל רבי. הרי שהיתה לו שייכות לאופן נשיאות חב"ד ביחוד.

טז. האגרת היחידה בין האגרות שבספר ה"תניא" שרבנו הזקן בעצמו כתב עליה ביאור ואשר הביאור הוכנס ב"תניא" - היא אגרת כ"ז.

טעמו של דבר, יתכן לומר "בדרך אפשר": נחמה על ענין ההסתלקות, ביחוד הסתלקות נשיא ישראל, ובפרט נחמה בכפליים לתושיה - ענין קשה הוא למאד, ודרוש ביאור על כך.

- ביחס לאנשים כערכנו, אינני יודע אם גם לאחרי הביאור כבר נתבאר הענין. ומה גם "בכפלים לתושיה". איך, איפוא, היה הדבר אילו גם הביאור לא היה נמצא לפחות בחלל העולם. -

הסתלקותו של בן-ישראל בכלל, אומרת הגמרא*, דומה לשריפת ספר תורה, ביחוד הסתלקותו של צדיק, ובפרט הסתלקותו של איש כללי, של ראשי אלפי ישראל, ומאד לא מובן איך אפשרי בכלל - וביחוד כפי רצונו של רבנו הזקן - לנחמם בכפליים לתושיה, שעל-ידי ההסתלקות נעשה כפליים לתושיה - בדוגמת דרשת רז"ל

הוספות/לך לך

בלוחות האחרונות - לענין כזה היה על רבנו הזקן לכתוב ביאור, ובניו הדפיסו את הביאור יחד עם אגרת הניחום.

רבנו הזקן ראה שבכוח עצמנו יהיה קשה לנו להבין זאת ומה גם להגיע לגילויים הבאים עלדידי - ההסתלקות. לכן כתב את הביאור ובכך פתח את הצינור, שגם אחרים יוכלו להגיע לכך. כפי המבואר באברהם אבינו שעל-ידי מסירות נפשו פתח את צינור מסירות הנפש לכל ישראל, וכפי שהוסבר במאמר רז"ל? כל העולם כולו ניזון ב"שביל" - וצינור - חנינא בני.

. עוד: בפתיחת הצינור להבנת ענין ההסתלקות - שאינו מובן לגמרי - נפתחים במילא הצינורות להבנת כל דבר קשה שב"תניא", וממילא כל דבר קשה שבחסידות. כי הרי הסדר הוא, כשרוצים להסביר ענין מסוים - מתרצים קושיא חמורה, וכשסרה הקושיא - מתבהר הענין בכללו.

דוגמה נוספת המובאת בחסידות: בשעה שרוצים להרים בנין, מרימים אותו מלמטה, כשמגביהים את תחתית הבנין, מתרומם מאליו הבנין כולו.

ביאור והבנה זו בענין הסתלקותו של נשיא, איך שאפשר להיות מזה כפליים לתושיה - חילק הרבי לפני שבע שנים בצורה כזו שיצא ללמדו בימים רע"א, רע"ב, רע"ג ליום ההסתלקות.