ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך להויחישיחה ב219

219

היא לא בגלל שיש בו (גם) מעלת המברך, אלא לפי שמעלת עניית אמן בפ"ע עדיפה ממעלת המברך, כמעלת "גבורים נוצחין" על "גוליירים מתגרין".

ולאידך גיסא: בשו"ע אדמו"ר הזקן מפורש³⁰ "וגם כל אדם יש לו לחזור שיתנו לו כוס של ברכה. . שאף שהשומע כעונה ועונה אמן כמוציא ברכה מפיו ממהרין ליתן שכר תחלה להמברך" — הרי מפורש, דזה שעניית אמן הוי "כמוציא ברכה מפיו", הוא גם להדיעה דמברך עדיף³¹.

ונ"ל בזה, דהנה בעניית אמן איתא בגמרא³²: "אמן, בו שבועה, בו קבלת דברים, בו האמנת דברים. . אמן³³ כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך", ובפרש"י "בו אמנת דברים, וראוי לענות אמן על דבר תפלה ותחנה שהוא לשון מאמן הדברים, שיהא רצון שיהא אמת כן".

והנה תוכן זה ב"האמנת דברים" שייך, לכאורה, רק ב"דבר תפלה ותחינה"³⁴ (כלשון רש"י), אבל בברכות הודאה ושבח או ברכת המצות, שאין בהן "תפלה ותחינה", עניית אמן לשם "האמנת דברים"³⁵ היא רק (בלשון הטור³⁶) ש"אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה"³⁷.

והחילוק ביניהם הוא לא רק בכוונת העונה, אלא בעצם גדר עניית אמן ושייכותה להברכה:

כיון שעניית אמן אחר "תפלה ותחינה" פירושה, שגם השומע מתפלל "שיהא רצון שיהא אמת כן", נמצא, שעניית אמן שייכת לתפלת המתפלל עצמו, שהעונה משתתף בתפלתו;

משא"כ עניית אמן אחר ברכות הודאה כו', שענינה רק שהשומע מביע אמונתו באמיתיות דברי המברך, הרי אין העני' שייכת להמברך (שהרי מכיון שהוא מברך, מובן שמאמין בזה), אלא זהו דין וחיוב על השומע, דכשאדם שומע ברכה מפי אחרים, חל עליו חיוב להודות שהדברים אמיתיים, אבל אין זה מוסיף אצל המברך (וברכותיו).

וזהו החידוש דהמ"ד "גדול העונה אמן כו'" — שבגמ' מביאו כאן לענין ברכת המזון — ומביא ע"ז משל ד"גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין", כי הוא ס"ל שגם עניית אמן אחרי ברכות הודאה כו' היא חלק מפעולת הברכה, ואדרבה, היא גומרת פעולת הברכה, ע"ד "גבורים נוצחין", כמ"ש הרא"ש³⁸ ד"גמר הברכה היא עניית אמן".

וההסברה בדבר — כמבואר במהרש"א³⁹: "וע"כ צוה הקב"ה להאוכל ושבע לברך עליו. . שע"י זה הקב"ה משפיע ברכותיו להיות לו בריוח מזונות, כי יש

הערות

30. סר"א שם.
31. ועכצ"ל דאף שגבי שבועה אפילו ענה אמן אחר שבועת קטן הוה שבועה, הרי לענין ברכה, אף שה"עונה אמן כמוציא ברכה מפיו", צ"ל המברך בר חיובא כמותו דוקא. וראה אור שמח לרמב"ם שם. ואכ"מ.
32. שבועות לו, א. ועד"ז בדב"ר ר"פ תבוא, הובא בפרישה לטאו"ח סקכ"ד שם.
33. ירמי' כח, ו.
34. וראה גם ב"ח לטאו"ח סקכ"ד. ט"ז ומג"א לשו"ע שם ס"ו. שו"ע אדה"ז שם ס"ט.
35. ראה תוד"ה א"ר חנינא שבת (קיט, ב), דצריך להרהר "אל מלך נאמן" בשעה שאומר אמן.
36. או"ח שם. וכ"ה בשו"ע (ובאדה"ז) שם. וראה הנסמן בהערה 34.
37. וראה פרטי החילוקים בכוונת אמן — בפי' התפלות והברכות לרבינו יהודה ב"ר יקר (ח"ב ע' קיא ואילך). כף החיים לשו"ע או"ח ס"ה אות יד. וש"נ.
38. נסמן לעיל הערה 21.
39. בחדא"ג סוף נזיר.

מצוטט ב־1 עמודים

שולחן ערוך ה לקו"ש חל"ה ע' 219

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.