203

זה שהקב"ה "מצוי" לכאו"א מישראל, בדרך מציאה (מבלי כל השתדלות מצד האדם) — מעורר את האדם, שתמורת זה שהיחס שלו לעניני תומ"צ הי' באופן של "מציאה" (שהיתה חסרה אצלו ההשתדלות והיגיעה בעבודת השם), צריך הוא להשתדל ולהתייגע להתקרב אל השם.

וזהו מה שאומר הכתוב — "דרשו ה' בהמצאו", שהמצב ד"בהמצאו" מעורר את האדם שידרוש את ה', ולכן נקט הכתוב "דרשו" דוקא (ולא "בקשו"²⁷ וכיו"ב) — כי הלשון "דרשו" מורה על בקשה וחיפוש חזק ביותר²⁸, ועד — דרישה לשון "תביעה"²⁹.

[ע"ד מחז"ל³⁰ "עבדינן זכר למקדש. . ציון. . בעיא דרישה" — שהדיוק בזה הוא דרישה דוקא, שבקשה בעלמא על הגאולה אינה מספיקה, אלא צ"ל דרישה ותביעה (תמידית³¹), וכדברי חז"ל³² (שהובאו להלכה³³) דזה שאנו מתפללים ג"פ ביום על הגאולה, הוא מפני שישראל צריכים לתבוע את הגאולה מהקב"ה, ובזה גופא — באופן של "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", דרישה ותביעה שיבוא משיח צדקנו במהירות³⁴, מיד ממש].

והענין השני שבכתוב — "בהיותו קרוב", היינו הסיוע משמיא באופן שהאדם יכול להרגיש קרבתו ואהבתו הגלוי' של הקב"ה לעמו ישראל — מביא את האדם למצב ועבודה דומה — מדה כנגד מדה — שעבודתו היא באופן של "קראוהו", וכידוע ש"קריאה" (בקול ודיבור) מורה על ענין הגילוי (כמו דיבור האדם ש"מגלה. . מה שהי' צפון ונעלם במחשבתו"³⁵), והיינו שאינו מסתפק בדרישה (שמצד פנימיות נפשו), אלא עושה ככל יכולתו שהשכינה תאיר אצלו בגילוי, בכל כחות נפשו.

ו. בכו"כ שנים קוראים בשבת שובה — השבת של עשי"ת³⁶ — פרשת האזינו. וע"פ דברי השל"ה הידועים³⁷, שתוכן כל פרשה שייך לזמן שקוראים אותה, מובן, שיש רמז בפרשת האזינו לענינם הנ"ל של עשרת ימי תשובה.

ואכן מצינו שהענין הנ"ל שבעשי"ת נרמז בתחילת הפרשה³⁸:

עה"פ האזינו השמים גו' ותשמע הארץ גו' איתא בספרי: "לפי שהי' משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו הש