63

והנה הרמב"ם³⁴ כתב "כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד". וכתבו האחרונים³⁵, שמדיוק לשון הרמב"ם "מפני שהם נכונים ליכנס כו'", ולא "שהם חייבים ליכנס", "שיהיו מוכנים ליכנס" וכיו"ב, משמע דזה שישראל מוזהרין להיות טהורין בכל רגל אינו מטעם שיוכלו להכנס למקדש (ולהביא קרבנות³⁶), כ"א שזהו גילוי מילתא בנוגע זמן החיוב: כיון שזהו זמן שחייבים בו להכנס למקדש, הרי שאז צ"ל טהור, מה שלא בעינן בזמן אחר³⁷, ולכן אמרו חז"ל שאזהרה זו "ובנבלתם לא תגעו" היא בזמן הרגל³⁸.

אבל קשה לבאר כן בפרש"י, שסתם וכתב "ברגל" ולא פירש טעם זה, בסמכו שהענין מובן מעצמו! עוד זאת, הרי טעם זה הוא רק הסברה על מה שאמרו רז"ל שאזהרה זו היא "ברגל"; אבל עיקר השאלה במקומה עומדת — מהו המקור בפשש"מ שיש חיוב של טהרה ברגל?

ולהוסיף בזה: בשלמא לקמן בפ' ראה³⁹, כשנאמר (עוה"פ) "ובנבלתם לא תגעו" ורש"י חוזר על תוכן פירושו כאן, הרי שם מקדים רש"י "רבותינו פירשו ברגל שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל כו'", והיינו שהמקור לפירוש זה הוא מ"רבותינו" (ולא — פשש"מ); משא"כ כאן בפרשתנו, שאינו כותב הקדמה זו אלא כותב בפשטות "יכול כו' ברגל" — עכצ"ל, שיש מקור בפשוטו של מקרא לומר שיש חיוב טהרה ברגל.

ו. ויש לומר שרש"י סומך על מה שכבר פירש לעיל:

בפ' בא⁴⁰, בפעם הא' שנזכר בתורה ע"ד ענין יו"ט, שהוא "מקרא קודש" — פרש"י "מקרא שם דבר קרא אותו קדש לאכילה ושתי' וכסות".

הרי שקדושת יו"ט קשורה עם אכילת ושתיית האדם וכסותו. ומכיון שכן מובן, שהאדם צ"ל במצב של טהרה, כי איך יתכן שאכילתו ושתייתו כו' בטומאה⁴¹ יקדשו⁴² את היום.

ועפ"ז נלמדים — ע"פ פשוטו של מקרא — כמה חידושים בהלכה בהחיוב לטהר עצמו ברגל:

לפי הטעם שהחיוב לטהר עצמו ברגל הוא מפני הקרבנות שחייבים ל