218

שיחה א

א. לאחרי ההקדמה הכללית "בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן"¹, נתבארו בכתוב² פרטי הדברים: ויקם משה את המשכן גו' ויפרוש את האוהל על המשכן גו', ואח"כ מפרט את הבאת כל כלי המשכן למקומם והעבודות שבהם³: "ויתן את השולחן גו' ויערוך עליו ערך לחם גו' וישם את המנורה באהל מועד גו' ויעל הנרות גו' וישם את מזבח הזהב גו' ויקטר עליו קטורת גו'", ורק אח"כ⁴ "וישם את מסך הפתח למשכן"; ולאחרי "ואת מזבח העולה שם גו' ויעל עליו את העולה ואת המנחה"⁵, נאמר⁶ "ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח גו'".

והנה הרמב"ן כאן¹ מאריך, שכוונת הכתובים אינה לספר סדר המעשים בפועל, ומסיים ד"ויעל עליו את העולה ואת המנחה בזמנם⁶, כי עדיין לא הקים החצר סביב למשכן ואין מקריבים בלא קלעים כי יהיו שחוטי חוץ אלא (עשה) כולם בזמנם (לאחרי גמר הקמת המשכן והחצר⁷)".

אבל מזה שרש"י לא כתב שאין כוונת הכתובים לפרש סדר המעשים, משמע לכאורה, שע"פ פשש"מ, הפרשה על הסדר נאמרה⁸, והיינו שהעבודות והקרבנות שבכל כלי נעשו תיכף בהכנסתו למקומו באהל מועד⁹. ועפ"ז נמצא שלשיטת רש"י היו כל העבודות, עריכת הלחם, העלאת הנרות, והקטרה על המזבח וההקרבה על מזבח החיצון — לפני (שימת פתח המשכן ו)הקמת החצר, ולא חש למ"ש הרמב"ן ש"אין מקריבים בלא קלעים"⁹.

ב. והנה במס' זבחים פליגי רש"י ותוס' במ"ש בגמרא¹⁰ "בשני מקומות קדשים נאכלים. . קודם שיעמידו לויים את המשכן ולאחר שיפרקו הלויים את המשכן":

רש"י פירש¹¹ ש"לאחר שיפרקו הלויים את המשכן", היינו גם פירוק קלעי החצר ועדיין המזבח במקומו¹², ולתוס'¹³ היינו כאשר המזבח וקלעי החצר במקומן, דאם נפרקו גם קלעי החצר, אין מחנה שכינה קיים לגבי קדשי קדשים.

ולפ"ז י"ל לכאורה דרש"י עה"ת קאי לשיטתו בפירושו לש"ס, דאפ"ל אכילת קדשים גם כשאין קלעים לחצר והרמב"ן ס"ל כפירוש התוס' שם.