ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תרכג סדר תפלת נעילה

תרכג סדר תפלת נעילה

ובו י"[ב] סעיפים

א במקומות שאומרים אשרי ובא לציון קודם תפלת מנחה¹⁶³⁴, צריכים לחזור ולומר אשרי קודם תפלת נעילה, כדי להפסיק בין מנחה לנעילה ¹⁶³⁵ , מטעם שנתבאר בסי' ק"ח¹⁶³⁶ וק"ה¹⁶³⁷:

ב התחלת ¹⁶³⁸ זמן תפלת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות¹⁶³⁹, דהיינו קרוב להתחלת השקיעה¹⁶⁴⁰. ונמשך זמנה עד סמוך לצאת הכוכבים¹⁶⁴¹.

לפיכך צריך הש"ץ לקצר בסליחות ופיוטים שבאמצע התפלה, וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות¹⁶⁴², כדי שיגמור קודם צאת הכוכבים, לפי שתפלה זו היא בתענית ציבור¹⁶⁴³ כנגד נעילת שערי היכל שבמקדש¹⁶⁴⁴, שהיה ביום אחר הדלקת נרות של בין הערבים, כעבד הרוצה לצאת מן המלך ומקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך, ויוצא ונועל השער אחריו¹⁶⁴⁵:

ג אבל יש אומרים¹⁶⁴⁶ שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה, ואע"פ שהוא אחר נעילת שערי היכל. לפי שלא תקנו כלל להתפלל תפלה זו בעת נעילת שערי היכל, ומה שנקרא תפלת נעילה היינו לפי שמתפללין אותה בסוף היום, והיא גמר תפלות של היום, ומתפללין אותה סמוך לנעילת שערי שמים¹⁶⁴⁷ שנועלין אותם בגמר התפלות¹⁶⁴⁸:

ד ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה, מכל מקום עכשיו שנוהגין כסברא האחרונה, אין למחות בידם. ומכל מקום צריכין להתחיל בעוד היום גדול. וגם יזהרו לומר חרוז היום יפנה כו' קודם הערב שמש, דאם לא כן הוא דובר שקרים לפני ה'¹⁶⁴⁹:

ה ואומרים במקום כתבנו, חתמנו. ובמקום וכתוב, וחתום. ובמקום ונכתב, ונחתם ¹⁶⁵⁰ :

ו ואם הוא שבת, מזכיר של שבת בתפלה זו, כדרך שמזכיר בשאר תפלות היום¹⁶⁵¹, שהרי עדיין יום שבת הוא¹⁶⁵². ואפילו אותם הממשיכים תפלה זו בלילה, מכל מקום כיון שהתחילו מבעוד יום צריך להזכיר של שבת (כמ"ש בסי' קפ"ח¹⁶⁵³).

אבל בווידוי שלאחר התפלה אין מזכירין בו של שבת, כיון שכבר סיים ברכת שבת (דהיינו אתה בחרתנו שחותמין מקדש השבת), ולא מצינו הזכרה אחר סיום הברכה¹⁶⁵⁴, כמ"ש בסי' תכ"ה¹⁶⁵⁵ עיי"ש.

במה דברים אמורים, ביחיד. אבל הש"ץ, כיון שאומר הווידוי בתוך התפלה, צריך להזכיר של שבת באתה הבדלת אנוש כו', כדרך שמזכיר בו של יום הכיפורים¹⁶⁵⁶, שהרי ברכת אתה בחרתנו היא מיוחדת לשבת וליום הכיפורים, שהרי מזכיר בה של שבת בתחלה ותתן לנו את יום השבת הזה וכו', ובסוף חותם מקדש השבת כו' ¹⁶⁵⁷ .

ומכל מקום אם לא הזכיר של שבת בתוך הווידוי, אין מחזירין אותו, כיון שהזכירו בתוך התפלה¹⁶⁵⁸. אבל אם לא הזכיר של שבת כלל, אפילו בתוך התפלה מחזירין אותו¹⁶⁵⁹, בין יחיד בין ש"ץ:

ז במקום שאומרים כתר במוסף, אומרים גם כן בנעילה, ובמקומות שאומרים נעריצך במוסף, אומרים גם כן בנעילה¹⁶⁶⁰:

ח נושאים כפים בנעילה¹⁶⁶¹. ולפי שנשיאת כפים הוקשה לעבודה, כמ"ש בסי' קכ"ח¹⁶⁶², ועבודה אינה אלא ביום¹⁶⁶³, לפיכך צריך הש"ץ למהר בתפלת נעילה ולדלג הסליחות אם אין שהות ביום, בענין שתהא נשיאת כפים ביום¹⁶⁶⁴ קודם צאת הכוכבים¹⁶⁶⁵.

אבל במדינות אלו אין נוהגין כן, אלא אין הכהנים עולין לדוכן כלל בנעילה¹⁶⁶⁶, לפי שמאריכין בסליחות ופזמונים עד הלילה, ואין נשיאת כפים בלילה¹⁶⁶⁷.

אבל מכל מקום אומר הש"ץ אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו כו' אע"פ שהוא לילה, שבזה אין קפידא כל כך¹⁶⁶⁸, כיון שתפלה זו ראויה לנשיאת כפים, שהרי התחלת זמנה היא מבעוד יום¹⁶⁶⁹:

ט ואחר התפלה אומרים אבינו מלכנו, אפילו כשחל בשבת ¹⁶⁷⁰ , ואפילו עדיין הוא יום¹⁶⁷¹. ואף על פי שבכל היום אין אומרים אבינו מלכנו כשהוא שבת, מכל מקום עכשיו יש לאומרו, לפי שעכשיו הוא גמר החתימה ואנו צריכין לבקשת רחמים, ואם לא עכשיו אימתי¹⁶⁷²:

י בסוף הסליחות¹⁶⁷³ אומרים שמע ישראל פעם אחת, ושלש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד¹⁶⁷⁴, ואחר כך אומרים שבע פעמים ה' הוא האלהים¹⁶⁷⁵, ללוות השכינה שתעלה ותסתלק עכשיו למעלה משבעה רקיעים, שבעת התפלה היתה השכינה שרויה בינינו ועכשיו תעלה למקומה¹⁶⁷⁶:

יא ואומרים קדיש שלם¹⁶⁷⁷. ואחר כך תוקעין¹⁶⁷⁸ תקיעה אחת¹⁶⁷⁹. ויש נוהגין לתקוע תשר"ת¹⁶⁸⁰.

ואע"פ שעדיין לא הבדילו בתפלה¹⁶⁸¹, אעפ"כ אין כאן איסור כלל, כיון שהתקיעה אינה מלאכה כלל, ואין בה אפילו משום שבות גמור¹⁶⁸², כמ"ש בסי' תקפ"[ח]¹⁶⁸³, ולא אסרו בשבת ויום טוב אלא משום עובדין דחול, כמו שנתבאר שם ¹⁶⁸⁴ . לפיכך יש להתיר תקיעה זו אפילו בין השמשות¹⁶⁸⁵, אם כבר גמרו תפלת נעילה ¹⁶⁸⁶ (ועיין בסי' שמ"ב¹⁶⁸⁷):

י[ב] וטעם תקיעה זו היא סימן לסילוק שכינה למעלה, כמו שהיה במתן תורה שכשעלתה השכינה נאמר¹⁶⁸⁸ במשוך היובל וכו', ונאמר ¹⁶⁸⁹ עלה אלהים בתרועה כו'¹⁶⁹⁰. ועוד יש טעם בתקיעה זו להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה, מפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו¹⁶⁹¹. לכן יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב¹⁶⁹²:

הערות

1634. כדלעיל סי' תרכב ס"ב (יש מקומות נוהגים לומר אשרי ובא לציון קודם תפלת המנחה, כמו בכל שבת ויום טוב. אבל במדינות אלו אין אומרים אשרי ובא לציון עד קודם נעילה).
1635. טור ושו"ע ס"א (לנעילה אומר אשרי וקדיש, ואינו אומר ובא לציון). והיינו להנוהגים לומר אשרי ובא לציון קודם תפלת המנחה. וכמבואר בשו"ע סי' רלד ס"ב (אם שכח ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים. ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה). וכן הוא לעיל סי' תרכב ס"ב (כדי להפסיק בין תפלת מנחה לנעילה).
1636. ס"ה (וטוב שלא יתפלל לתשלומין מיד אחר תפלת שחרית, אלא יפסיק ביניהם באשרי (שאחר נפילת אפים), כדי לעמוד גם בתפלת תשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה, כמו שיתבאר בסי' רל"ד סעיף ב'. וכן כשמתפלל מנחה שתים או ערבית שתים, טוב לומר אשרי בין תפלה לתפלה, אף על פי שמן הדין די בשהייה כדי הילוך ד' אמות, כמ"ש בסי' ק"ה). וראה שער הכולל פמ"ד אות יט.
1637. "המתפלל ב' תפלות זו אחר זו, כגון שחרית ומוסף, או ששכח ולא התפלל וצריך להשלימה בזמן תפלה שלאחריה ומתפלל שתים זו אחר זו, צריך להמתין בין זו לזו כדי שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה, דהיינו כדי הילוך ד' אמות".
1638. תוכן הסעיפים שלפנינו: התחלת זמן תפלת נעילה – כשהחמה בראש האילנות, כדאמרינן בירושלמי ברכות פ"ד ה"א (אמר ליה רב, כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים), ומבאר דהיינו מעט זמן קודם תחלת שקיעה. אבל בסיום זמנה נחלקו בירושלמי שם (אימתי הוא נעילה, רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגון רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים [שהיא בלילה, כדלקמן ס"ג], ור' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל), שהיא ביום (כדלקמן בהמשך הסעיף). ומבאר דלשיטת רבי יוחנן זמן זה הוא בסוף שקיעה, שהוא מעט לפני צאת הכוכבים (לשיטת ר"ת). וכן יש שתי דעות בפוסקים (המובאים כאן ס"ב-ג) אם הלכה כר' יוחנן (בנעילת שערי היכל), או כרב (בנעילת שערי שמים).
1639. (רמב"ן) [ר"ן] ו, ב ( ירושלמי , מאי נעילה, רב אמר נעילת שערי שמים, פירוש לאחר ששקעה החמה, דהיינו בלילה. ושמואל [הר"ן גורס בירושלמי שמואל, במקום ר' יוחנן] אמר נעילת שערי היכל, פירוש, אחר הדלקת הנרות, שעדיין הוא יום. אחוה דאימיה דרב אדא הווי צייר גולתא [=שמר המעיל] דרב בצומא רבא, אמר ליה רב, כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים. מיחלפא שיטתיה דרב, תמן הוה אמר נעילת שערי שמים, הכא הוא אומר נעילת שערי היכל, פירוש, דאמר רב כד תיחמי שמשא בריש דיקלא, דהיינו זמן נעילת שערי היכל. אמר רב מתנא על ידי דרב מאריך בצלותיה סגי, היה מגיע לנעילת שערי שמים. והוי יודע שיש מי שפוסק כשמואל, וכן כתב הרב ר"מ מרוטנבורק ז"ל, והארכתי בזה בחדושי. ולפי זה צריך להתפלל תפלת נעילה כולה ביום), בשם מהר"ם מרוטנבורג. וכן הוא בהגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ג אות ה, בשם מהר"ם ורבינו שמחה (שמעינן מהתם דזמן נעילת שערי היכל, מכי חזינא שימשא בריש דקלי, וקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן), וברא"ש פ"ח סי' כ (ורבינו מאיר פסק דלית הלכתא כרב ... בירושלמי דפרק תפלת השחר ובריש פרק בתרא דתענית (ה"א) פליג רבי יוחנן על רב, דאמר אין תפלת נעילה אלא ביום, ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן). טור ושו"ע ס"ב (זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות, כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה).
1640. כדלעיל סי' רסא ס"ו (מי שאינו בקי בשיעור בין השמשות ... צריך להסתלק מכל ספק ולקבל שבת הרבה קודם תחלת השקיעה ... ידליק הנרות בעוד שהשמש בראשי האילנות), ושם נסמן (הערה עז). הרי שזמן זה שהחמה בראש האילנות, הוא קודם תחלת השקיעה. והיינו לפי שיטת ר"ת בזמן בין השמשות, שנתבארה לעיל שם ס"ה ובכמה מקומות בשוע"ר. אמנם לפי מסקנת רבינו כשיטת הגאונים, נתבאר בסדר הכנסת שבת ( שקיעה הנראית, דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות ), שהוא קצת אחרי סילוק השמש מעיני האדם העומד בארץ, ושם נסמן (הערה ד).
1641. מ"א ס"ק א (שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה, היינו סוף שקיעה, שהוא צאת הכוכבים). והיינו לשיטת ר"ת שסוף שקיעה הוא סמוך לצאת הכוכבים, כדלעיל סי' רסא ס"ה ( שמתחלת השקיעה עד צאת ג' כוכבים הוא מהלך ד' מילין, ובין השמשות הוא קודם צאת הכוכבים מהלך ג' רביעי מיל, נשארו ג' מילין ורביע מתחלת השקיעה עד בין השמשות ), ושם נסמן (הערה נח). נמצא שזמן תפלת נעילה הוא לערך שעה אחת (מזמן שהחמה בראש האילנות עד סוף השקיעה לר"ת. אמנם לשיטת הגאונים נתבאר בסדר הכנסת שבת ( כי בשליש שעה משעות השוות א חר שקיעה האמיתית הוא ודאי לילה), והיינו שמזמן שהחמה בראש האילנות עד מעט קודם צאת הכוכבים הוא פחות מ-20 דקות, אם כן לכאורה נראה יותר כדעה הב' (דלקמן ס"ג), "שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה".
1642. ב"י סוד"ה ומאריכין. שו"ע ס"ב (וצריך ש"צ לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה, וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות, כדי שיגמור קודם שקיעת החמה).
1643. ראה פסחים נד, ב (כתענית ציבור לתפילת נעילה), ופרש"י (שבתענית ציבור היו מתפללין תפלת נעילה, כדתנן בפ' בתרא דתענית (כו, א) בג' פרקים בשנה ... שחרית ומוסף ומנחה ונעילה, ואלו הן ג' פרקים, תענית ומעמדות ויום הכיפורים). וברש"י תענית שם (ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניתם, כדרך שמתפללין ביום הכיפורים). וכן הוא לעיל סי' קכט ס"א (תענית צבור שיש בהן נעילה).
1644. רבי יוחנן ב ירושלמי שם (נעילת שערי היכל).
1645. רא"ש שם (נעילת שערי היכל, דהיינו ביום, אחר הדלקת הנרות). ר"ן שם (פירש אחר הדלקת הנרות, שעדיין הוא יום). לבוש ס"ב (שתפילה זו בתענית ציבור היא כנגד נעילת שערי היכל שבמקדש, שהיו ביום אחר הדלקת הנרות של בין הערבים, כעבד הרוצה לצאת מבית המלך וקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ונועל השער אחריו, וזה לא היה אלא קודם צאת הכוכבים, שהרי אין שום עבודה בקודש אלא ביום).
1646. רי"ף ו, ב (אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית), כפירוש ר"ן שם (מדברי הריא"ף ז"ל נראה שהלכה כרב, שהביא בהלכותיו ... מוכחא סוגיין בגמרא משום דסבירא ליה לרב דתפלת נעילה בלילה קאמר, דתפלת נעילה פוטרת של ערבית, דכיון דצלי משחשכה, תו לא צריך לצלויי זימנא אחריתי). רא"ש שם (אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית), כפירוש ב"ח (וזהו דעת הרי"ף ז"ל שהביא ההיא דרב בפסקיו, וכך פירש הר"ן דעת הרי"ף, וכן מבואר מלשון הרא"ש).
1647. רב בירושלמי שם (מאי נעילה, רב אמר נעילת שערי שמים).
1648. רש"י תענית דף כו , א ד"ה נעילת (נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה).
1649. ב"ח (ולענין הלכה נראה אף על גב ... הרוב סבירא להו דגמר תפלת נעילה צריך להיות בעוד היום גדול, והיינו כשהחמה בראש האילנות דהוי סמוך לשקיעת החמה, מכל מקום גדול המנהג בכל ישראל שנהגו כרב שגומרין התפלה בלילה, וכדאי הם הרי"ף והרא"ש לסמוך עליהן שלא לבטל המנהג. אכן בזה צריך להזהר מאוד להתחיל בעוד שהחמה בראש האילנות ... שהפיוט בנעילה מורה כך, שאומר טרם יבוא השמש, היום יפנה השמש יבוא ויפנה, כי פנה היום, ולא כי עבר, והאומר כן בלילה כשכבר עבר היום, בקשתו פלסתר ומחזי כשיקרא, באמרו דברים שאינן כן לפני המקום ברוך הוא). מ"א סק"א (וכתב הב"ח, עכשיו שנוהגין שממשיכין התפלה גם בלילה אין למחות בידן, דסוברים כרי"ף ורא"ש. אך צריך ליזהר להתחיל בעוד היום גדול, וגם יאמר חרוז בהיום יפנה וכו' קודם הערב שמש, דאם לא כן דובר שקרים לפני ה'). והיינו שיש בזה שני פרטים: (א) אף לרב צריך להתחיל לכתחלה בעוד שהחמה בראש האילנות, כדאמרינן בירושלמי שם (אמר ליה רב, כד תחמי שמשא בריש דיקלא הב לי גולתאי דליצלי נעילת שערים). (ב) את החרוז היום יפנה כו', צריך לומר קודם הערב שמש. ובספר המנהגים – חב"ד ע' 59 (אומרים היום יפנה, גם אם כבר העריב היום). וראה אוצר מנהגי חב"ד ע' רלט.
1650. רוקח סי' ריז ד"ה אשרי (ומתפללין נעילה זכרנו וחתמנו, וחתום, נזכר ונחתם לפניך). מרדכי רמז תשכז (ואומר חתמנו בספר החיים, וכן בכמה מקומות מזכיר חתימה במקום כתיבה). טור (אומר במקום וכתבנו, וחתמנו. ובהודאה במקום [וכתוב, וחתום. ובשים שלום במקום] נזכר ונכתב, נזכר ונחתם). רמ"א ס"ב (ואומר במקום כתבנו, חתמנו). לבוש ס"ב (שבמקום וכתבנו אומרים וחתמנו. ובהודאה במקום וכתוב אומר וחתום, ובשים שלום במקום נזכר ונכתב אומר ונחתם). וכן בנוסח אבינו מלכנו, במקום כתבנו, אומרים בכל מקום חתמנו.
1651. גמרא שבת כד, רע"ב (יום הכפורים שחל להיות בשבת, המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת (ואע"פ שאין תפלת נעילה בשבת, רש"י), יום הוא שנתחייב בארבע תפלות (לאו תפלת הלילה בכלל, אלא תפלות היום, שחרית מוסף מנחה ונעילה, רש"י)). טור ושו"ע ס"ג (אם חל בשבת, מזכיר בה של שבת). וכן הוא לעיל סי' רסח סי"ד (נעילה שביום הכיפורים שחל להיות בשבת, שצריך להזכיר גם של שבת בנעילה, אף על פי שאין נעילה בשבת, לפי שמכל מקום יום זה הוא נתחייב בארבע תפלות, דהיינו שחרית מוסף מנחה נעילה).
1652. לבוש ס"ג (ואם חל בשבת, מזכיר בה של שבת, שהרי עדיין יום שבת הוא).
1653. סעיף יז (היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו עד שחשיכה, אפילו כמה שעות בלילה, מזכיר של שבת בברכת המזון, לפי שהכל הולך אחר התחלת הסעודה, שאז חל עליו חיוב הזכרה מעין המאורע ולא נפקע ממנו חיוב זה ביציאת היום). וכן כאן בתפלה "כיון שהתחילו מבעוד יום".
1654. רא"ש שבת פ"ב סי' טז (שכבר סיים ברכת שבת, ולא מצינו הזכרה אחר החתימה. וכן ביום הכפורים שחל להיות בשבת, אף על פי שמזכיר של שבת בתוך התפלה, בוידוי שאומר אחר התפלה אין להזכיר בו שבת, מהאי טעמא נמי, שאין להזכיר אחר החתימה). מרדכי שם רמז רפב (אבל באתה נותן יד לפושעים, דלאחר תפלה היא, אין מזכירים). טור ושו"ע שם (אבל בוידוי שלאחר התפלה אין מזכירים בו של שבת). לבוש שם (אבל בוידוי שלאחר התפלה אין צריך להזכיר בו של שבת באתה הבדלת, כיון שכבר סיים ברכת שבת, ולא מצינו הזכרה אחר חתימת הברכה). והיינו שבברכת אתה נותן יד לפושעים כו' אתה הבדלת אנוש כו', שהיא (בתפלת היחיד) אחרי סיום ברכות התפלה, אומרים רק "את יום הכיפורים הזה", ואין מזכירים את השבת.
1655. בשו"ע ס"א (ראש חודש שחל להיות בשבת, ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה, ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא), כיון שכבר סיים ברכה רביעית, שבה מזכיר את השבת. וראה לעיל סי' תפז ס"ה (כשחל בשבת, יש אומרים שאין צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא, כיון שכבר הזכירו פעם אחת בותתן לנו, למה יחזור ויזכירנו ביעלה ויבא, שהרי יעלה ויבא לא נתקן כלל בשביל שבת אלא בשביל יום טוב. ויש אומרים שצריך לחזור ולהזכירו לכתחלה ביעלה ויבא, כמו שחוזר ומזכיר בו יום טוב (שאינו דומה לראש חודש שחל בשבת שאין מזכירין שבת ביעלה ויבא מטעם שנתבאר בסימן תכ"ה), וכסברא זו יש לנהוג לכתחלה), ושם נסמן (הערה מט). והיינו שביום טוב שחל בשבת מזכירים שבת גם ביעלה ויבוא, כיון שעדיין יסיים הברכה הרביעית "מקדש השבת וישראל והזמנים". וכעין זה בברכת המזון, כדלעיל סי' קפח ס"ו (ואינו מזכיר של יום טוב או חולו של מועד או ראש חודש ברצה והחליצנו, ולא של שבת ביעלה ויבא, אף לדברי האומרים שבתפלה מזכיר של שבת ביעלה ויבא, לפי שבתפלה לא נסתיים עדיין ענין של שבת קודם יעלה ויבא, שהרי עתיד לחתום בשל שבת, אבל בברכת המזון כבר נסתיים ענין של שבת ברצה והחליצנו).
1656. שבלי הלקט סי' קעח (בנעילה דיחיד, דאתה נותן יד לפושעים דלאחר תפלה, אינו מזכיר, אבל שליח צבור, דאומרה באמצע תפילה, מזכיר). שו"ת מהרי"ל סי' ג (שאין להזכיר של שבת בתפלה א[תה] נותן, כשיחיד אומרו אחר התפלה. אבל ש"ץ באמצע תפלה אומרו). ב"י ד"ה ומ"ש אבל (ולפי זה, שליח צבור שהוא אומר בתוך תפלתו אותו וידוי שהיחיד אומר אחר תפלתו, צריך הוא להזכיר, ולא אמר רבינו שאינו צריך להזכיר, אלא היחיד דוקא). שו"ע שם (והני מילי יחיד, אבל שליח צבור, כיון שאמרו בתוך תפלתו, מזכיר בו של שבת). לבוש שם (שהרי יחתום אחר כך מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים). והיינו שבתפלת אתה נותן יד לפושעים כו' אתה הבדלת אנוש כו', הש"ץ אומר "את יום השבת הזה ואת יום הכיפורים הזה", ואילו היחיד אומר רק "את יום הכיפורים הזה".
1657. שתפלת אתה נותן יד לפושעים שבחזרת הש"ץ היא חלק מברכת אתה בחרתנו, שסיומה מקדש השבת כו'.
1658. ב"י שם. שו"ע שם (ואם לא הזכיר, בזה אין מחזירין אותו). לבוש שם (שהרי כבר הזכיר שבת בתחלת אתה בחרתנו). מ"א סק"ב (כלומר שלא הזכירו בוידוי, יצא, כיון שהזכירו בתפלה).
1659. הגהות מרדכי שבת רמז תנו עט, א (ונראה נמי דאם לא הזכיר של ... שבת בתפלת נעילה, מחזירין אותו, דהא יום הוא שנתחייב בד' תפלות). הובא ב"י ד"ה ואם, ובדרכי משה הארוך אות ב. מ"א שם (אבל אם לא הזכיר שבת כלל, מחזירין אותו).
1660. טור ושו"ע ס"ד (ואומר כתר, כמו במוסף). ב"ח סוף הסימן (ואנו נוהגין לומר נעריצך). עטרת זקנים ס"ק ג (ואנו נוהגין לומר בכל פעם נעריצך). והיינו שנעילה היא כמו מוסף, וכיון שאנו נוהגים לומר כתר במוסף, לכן נוהגים כן גם בנעילה. וכן הוא בסדור (בחזרת הש"ץ אומרים קדושת כתר כמו במוסף של שבת), והיינו בנוסח הארוך של כתר (ולא בנוסח הקצר שאומרים במוסף של ראש חדש וחול המועד).
1661. משנה תענית כו, א (נושאין את כפיהן ... ובנעילת שערים ... וביום הכפורים). טור ושו"ע ס"ה (נושאים כפים בנעילה). וכן הוא לעיל סי' קכח ס"א (וחכמים תקנו שישאו כפיהם בכל תפלה מן התפלות שביום ... ונעילה), וסנ"ז (ויום הכפורים, אף על פי שאין בו שמחת אכילה ושתיה נושאים כפים בו כמו ביום טוב, מפני שיש בו שמחת מחילה וסליחה וכפרה וקדושה וכבוד היום במלבושים נאים ... ויש מקומות שנושאים כפים בו גם בנעילה), וסי' קכט ס"א (אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ונעילה, ביום שיש בו נעילה, כגון ביום הכיפורים).
1662. סכ"ג (אין מברכין אלא ... בעמידה, שנאמר לשרתו ולברך בשמו, מה שירות מעומד, שנאמר לעמוד לשרת, אף ברכה מעומד), וסמ"ד (לא הוקשה נשיאת כפים לעבודה אלא לענין עמידה, שנאמר לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו), וסנ"א (לא הוקשה אלא לעמידה בלבד, כמ"ש למעלה סעיף מ"ד).
1663. הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ג אות ה (כתב מורי רבינו ... דאין נשיאות כפים בלילה ... מהקישא דלשרתו ולברך בשמו ... הלכך אין להתפלל נעילה ולא לעלות לדוכן אלא ביום). מהרי"ל הל' תפלת שחרית דיום כיפור ע' שלט (ונשגבה פליאה בעיני מהר"י סג"ל, מאחר דכתיב ביום צותו (צו ז, לח), והדוכן היא עבודה, גם כן תהיה ביום). לבוש ס"ה (ואין עבודה בלילה). לענין עבודה, כן הוא גם לעיל סי' א מהדו"ק סי"ג (פרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום, לפי שאין מקריבין קרבן בלילה), ומהדו"ב ס"ט (וכשיאמר פרשת הקרבנות יאמר ביום, שהוא זמן הקרבתם, ולא בלילה). ולענין נשיאת כפים – לעיל סי' מז ס"ז (שאין נשיאת כפים בלילה).
1664. הגהות מיימוניות סוף הל' שביתת עשור ד"ה צריך (נהג מהר"ם ... כל הפזמונים שנוהגים לומר בנעילה דחה עד לאחר נשיאות כפים, כדי שיהא נשיאות כפים ביום). הובא ב"י סוד"ה ומאריכין. לבוש סוף ס"ד (ויש אומרים שאם התפללו הקהל תפלתם בעוד היום, יש לו לחזן למהר להחזיר תפלתו בלא סליחות, כדי שיעלו הכהנים לדוכן מבעוד יום, ויאמרו הסליחות והפזמונים אחר כך). מ"א סק"ג (ולכתחלה אם הזמן קצר יאמרו הפיוטים אחר התפלה, כדי שיהא נשיאות כפים ביום (הג"מ)).
1665. לבוש שם (ואם עדיין הוא יום, שלא יצאו כוכבים, נושאין הכהנים כפיהם). ולענין ברכה על הציצית, ראה לעיל סי' יח ס"ח (אם מתעטף בציצית ... יכול לברך עליהן עד צאת הכוכבים). ובסדור סוף הלכות ציצית (אין לברך על הציצית ... אחר תחלת השקיעה, שאז הוא תחלת בין השמשות).
1666. מנהגים (טירנא) מנהג יוה"כ ע' קיז (ואין [נוהג]ין פה לעלות לדוכן, אע"פ שמן הדין יכולין לעלות). רמ"א ס"ה (והמנהג במדינות אלו שלא לישא כפים). וכן הוא בספר המנהגים – חב"ד ע' 59 (אין נשיאות כפים, אפילו עוד היום גדול). אגרות קודש חי"ח אגרת ג'תקעב (בהנוגע לנשיאת כפים בנעילה, אשר בפירוש שמעתי הוראה ברורה מכ"ק מו"ח אדמו"ר על מנת להדפיס בלקוטי מנהגי חב"ד לעשי"ת שהו"ל אָז, והביא מעשה רב מליובאוויטש בזה).
1667. לבוש ס"ה (וטעמא משום שלעולם אנו מסיימין אותה בלילה, ואין עבודה בלילה). ב"ח סוף הסימן (מאחר דרוב פעמים נמשכת התפלה עד הלילה, ובלילה אסור בנשיאת כפים).
1668. מ"א סק"ג (ומכל מקום אומרים אלהינו ברכנו כו', דבזה אין קפידא כל כך). וכן לענין מנחה נתבאר לעיל סי' תרכב ס"ו (אעפ"כ יאמר הש"ץ ברכת כהנים).
1669. מהרי"ל שם (הואיל ועיקר הקרבנות נקרבות ביום, יכולין האימורין להקרב בלילה ... הכי נמי גבי דוכן, לא שנא). וכדלעיל ס"ב (התחלת זמן תפלת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות).
1670. מהרי"ל הל' יוה"כ ע' שמג (אומר אבינו מלכנו. ואם הוא שבת אין אומרים אותו כל היום, רק אחר נעילה). דרכי משה ס"ק ג. רמ"א ס"ה (בנעילה ... אומרים אבינו מלכנו). לבוש ס"ה (בנעילה ... אומרים אבינו מלכנו אפילו כשחל יום כיפור בשבת). וכן הוא בסדור (ואומרים אבינו מלכנו בנעילה אפילו אם חל יום הכפורים בשבת).
1671. מ"א שם (ונראה לי דאפילו אם עדיין יום הוא אומרים אותו).
1672. ר"ן ר"ה ט, א (ואבינו מלכנו נמי, כיון שהוא שאלת צרכים בשבת לא התירו לאמרו אלא ביום הכיפורים (שחל להיות בשבת) שהוא שעת גמר דין, שאם לא עכשיו אימתי). ב"י סי' תרכב ד"ה ואם חל. מ"א שם (ונהי דאנו נהיגי שלא לאמרו, מכל מקום בנעילה אומרים אותו, שהוא שעת גמר דין). וכן הוא לעיל סי' תריט סי"א (ואין אומרים אבינו מלכנו כשחל בשבת, מלבד בתפלת נעילה, כמו שיתבאר בסי' תרכ"ג).
1673. שו"ע ס"ו (בסוף הסליחות). ובמחזור חב"ד הוא אחר אבינו מלכנו. וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
1674. מנהגים (טירנא) מנהג יום הכיפורים ע' קיז (שמע ישראל פעם אחת, ברוך שם כבוד ג' פעמים). רמ"א ס"ו (ופעם אחד שמע ישראל, וג' פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). וראה לעיל סי' סא ס"ט (האומרים ... ביום הכפורים בתפלת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל, יש ללמדן שלא יאמרו), וס"י (לחוש בכופלתו לב' רשויות), וסי"ב (מה שנוהגין לומר ג' פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בסיום תפלת נעילה, אין לחוש משום ב' רשויות, שלא חששו אלא בשמע ישראל שהיא עיקר קבלת מלכות שמים, אבל כשאמרו שמע ישראל פעם אחת אין לחוש בכפילת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לב' רשויות, שהרי עונין אותו על ה' אחד שבשמע ישראל).
1675. תוס' ברכות לד, א ד"ה אמר (שאומרים ה' הוא האלהים ז' פעמים ביום הכיפורים). סמ"ג ל"ת סט (וקבלתי ממורי רבינו יהודה בר רבי יצחק, אחר שהשלים תפילת נעילה אומר ... ז' פעמים ה' הוא האלהים). שו"ע שם (בסוף הסליחות אומרים ז' פעמים ה' הוא האלהים). וכן הוא לעיל שם ס"י (ה' הוא האלקים שאומרים בתפלת נעילה ז' פעמים).
1676. תוס' שם ( כנגד ז' רקיעים משבחים לבורא שהוא דר למעלה מז'). סמ"ג שם ( לפי שהשכינה עולה למעלה משבעה רקיעים). לבוש ס"ה (ואומרים ה' הוא האלהים שבעה פעמים, ללוות השכינה שתעלה ותסלק עכשיו לעלות למעלה מז' רקיעים, כיון שכבר גמרו ישראל תפילתן, כי בשעת התפלה היתה השכינה שרויה בינינו ועכשיו תעלה למקומה). וכן הוא לעיל שם ( שמשבחים אותו שדר למעלה מז' רקיעים).
1677. מנהגים (טירנא) יום כפור ע' קיז (וקדיש שלם). רמ"א ס"ו (קדיש). לבוש ס"ה (ואחר שאמרו ה' הוא האלהים אומרים קדיש שלם).
1678. מנהגים שם (וקדיש שלם, ותוקעין). רמ"א שם (ותוקעין לאחר שאמר קדיש לאחר נעילה, וקצת מקומות נהגו לתקוע קודם קדיש). ומנהג חב"ד שתוקעין באמצע הקדיש לפני תתקבל – אחר שמנגנים ה"מארש" (ספר המנהגים – חב"ד ע' 59).
1679. תוס' מגילה ד, ב ד"ה ויעבירנה, הב' (תקיעה אחת). מרדכי רמז תשכז (ותוקעין תקיעה אחת). הגהות מיימוניות סוף הל' שביתת עשור ד"ה מה שנהגו לתקוע (ואנן לא נהגינן לתקוע אלא תקיעה אחת). מנהגים שם (ותוקעין תקיעה אחת). מ"א שם (ויש אומרים שאין לתקוע, רק תקיעה אחת). וכן הוא מנהג חב"ד (ראה אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' רמג אות רפב) ואחר התקיעה אומרים לשנה הבאה בירושלים (מחזור).
1680. הגהות מיימוניות שם (ועיקר המנהג לתקוע כל סדר קשר"ק, וכן נמצא בתשובת רב פלטוי גאון ורב עמרם). טור סי' תרכד (ותוקעין תשר"ת). שו"ע ס"ו (ותוקעים תשר"ת).
1681. תוס' שם (נשאל לר"י הלוי, איך תוקעין במוצאי יום הכפורים, והלא אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל). מרדכי שם (ושאלו ר"י ב"ר יהודה מפני מה תוקעין קודם שמבדילין, והלא אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל), וכדלעיל סי' רצט סוף סט"ו (אף על פי שיצא השבת והוסיף מחול על הקדש, אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שילוה את המלך, דהיינו שיבדיל או על הכוס או בתפלה, ואפילו חפצים האסורים בשבת עצמה מדברי סופרים).
1682. תוס' שם (ותירץ, דמשום דתקיעת שופר חכמה ואין מלאכה). מרדכי שם (והשיב, דודאי מלאכה אסורה, אבל תקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה, ולא אחמירו בה רבנן כולי האי, כיון שעבר היום). הגהות מיימוניות שם (ואי קשיא שאנו תוקעים קודם הבדלה. משום דתקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה, ועוד, כבר עבר היום). טור שם (ויש נוהגין לתקוע מיד אחר תפלת נעילה קודם ערבית, אע"פ שעדיין לא הבדילו אין חוששין, כיון שתקיעת שופר אינה מלאכה). מנהגים שם (אע"ג דעדיין לא הבדיל, כיון שחכמה היא ואינה מלאכה, לכן מותר). מ"א סק"ד (אף על גב שעדיין לא הבדילו בתפלה, מכל מקום כיון דחכמה היא ואינה מלאכה לא אחמור בה רבנן כולי האי, כיון שכבר עבר יום (טור)).
1683. סעיף ד (שהתקיעה בשופר אינה מלאכה, ואינה אסורה בשבת ויום טוב אלא מדברי סופרים משום עובדין דחול).
1684. ומה שאסרו מלאכה קודם הבדלה, הוא דוקא במלאכה ממש מדברי סופרים, כדלעיל סי' רצט סט"ו (יש מתירין כל איסורי דברי סופרים שאין בהם סרך מלאכה, ואינן אסורים משום שבות אלא משום עובדין דחול. וכן נוהגים במוצאי יום הכיפורים כמו שיתבאר בסי' תרכ"[ג]). לקמן סי' תרכד סט"ו (אפילו לא הבדיל עדיין בתפלה ... לא אסרו קודם הבדלה אלא ... עשיית מלאכה ממש, כמו שנתבאר בסי' רצ"ט עיי"ש).
1685. מ"א שם (ואף על גב שכתב שישלימנה סמוך לשקיעת החמה, משמע שעדיין לא יצאו הכוכבים, מכל מקום הוי בין השמשות). אליה רבה סק"ו (ואף בין השמשות מותר (מג"א סק"ד)). וראה אוצר מנהגי חב"ד שם ע' רמב אות רפ.
1686. כדעה הא' לעיל ס"ב ש"נמשך זמנה עד סמוך לצאת הכוכבים", התקיעה דאחר נעילה תהי' בבין השמשות.
1687. "כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים לא גזרו עליהם אלא בעצמו של יום, אבל בין השמשות מותרים, והוא שיהא שם דבר מצוה ... ויש מי שהיה מסתפק אם התירו כל זה גם במוצאי שבת בין השמשות, כי שמא מספק לא פקעה קדושת עצם היום, ויש להקל (עיין מגן אברהם סוף סי' תר[כ]"ג וסי' תקפ"ח)". ולפי זה התקיעה בין השמשות מותרת – אפילו אם היתה שבות גמור, כיון שנחשבת לצורך מצוה.
1688. יתרו יט, יג. ופרש"י (במשוך היובל כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סילוק שכינה ... היובל קול שופר של איל).
1689. תהלים מז, ו .
1690. סמ"ג סוף ל"ת סט (תוקעין משום דכתיב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר). לבוש ס"ה (ותוקעין תקיעה אחת, שהיא סימן לסילוק שכינה שמסתלקת ועולה עד לרקיע, כמו שהיה במתן תורה דכתיב במשוך היובל המה יעלו בהר, וכתיב עלה אלהים בתרועה). ט"ז סק"ב (הטעם המובחר לתקיעה זו, שהוא סימן לסילוק שכינה למעלה, שנאמר עלה אלהים בתרועה).
1691. תוס' שבת קיד, ב ד"ה ואמאי (מה שתוקעים במוצאי יום הכיפורים ... להכין סעודת מוצאי יום הכיפורים, שהיא כעין יום טוב, כמו שיסד הפייטן, אחר גמר מיצוי, אכול בדצוי ורצוי). סמ"ג שם (יש לומר שנתקן משום דאמרינן במדרש (קהלת פרשה ט) במוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך, וכן יסד הפייט, אחר גמר מיצוי, אכול דצוי ורצוי. ומפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו). אליה זוטא סק"ג (ותוספות פרק אלו קשרים כתבו טעם תקיעה זו, להראות שהוא יום טוב להרבות בסעודה. וכן כתב בסמ"ג סימן ס"ט, מפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו), וכדלקמן סי' תרכד ס"ט (ואוכלין ושמחין במוצאי יום כיפור, משום שהוא קצת יום טוב, כמ"ש בסי' תרכ"ג, ובת קול יוצאת במוצאי יום כיפור ואומרת לך אכול בשמחה).
1692. מטה משה סוס"י תתפה (ומצאתי כתוב דלכן יפקדו איש את אחיו בצאתו מבית הכגסת, ויאמר איש לרעהו כדרך שאמר בשבת ויום טוב בצאתו מבית הכנסת). אליה זוטא שם (וכתב מטה משה לכן יפקדו איש את אחיו בצאתו מבית הכנסת, [ויאמר איש לרעהו] כדרך שאומרים בשבת ויום טוב). וכן הוא בספר המנהגים – חב"ד ע' 59 (במוצאי יום הכיפורים אומרים "גוט יום טוב"). הרבי הי' פונה אל הקהל בסיום תפלת ערבית ומברכם בקול רם "גוט יום טוב", שלוש פעמים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.