ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תרד סדר ערב יום כיפור

תרד סדר ערב יום כיפור

הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)

ובו ז' סעיפים

אכילה בערב יום כיפור

א ועניתם⁷⁸¹ את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו'⁷⁸². וכי בתשעה מתענין, והלא אין מתענין אלא בעשירי⁷⁸³, שנאמר⁷⁸⁴ בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, ונאמר⁷⁸⁵ מערב עד ערב וגו'. אלא ענין הכתוב הכינו עצמיכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי⁷⁸⁶. והוא מאהבת הקב"ה לישראל שלא ציוום להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עוונותיהם, וציוום שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי⁷⁸⁷.

ומה שהוציא הכתוב את האכילה בלשון עינוי⁷⁸⁸, ולא אמר בפירוש שיאכלו וישתו בתשיעי⁷⁸⁹, לומר לך שהאוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו היה מתענה בו⁷⁹⁰, מחמת מצות הקב"ה שצוה להתענות בו⁷⁹¹. שאין שכר האוכל ושותה מחמת מצות הקב"ה דומה לשכר המתענה מחמת מצות הקב"ה, אבל זה שאוכל ושותה בתשיעי שכרו הרבה מאוד, כאלו היה מתענה⁷⁹² (בתשיעי ובעשירי) מחמת מצות הקב"ה שצוה להתענות (בשניהם). דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יום טוב, צריך לכבדו ביום שלפניו⁷⁹³.

לפיכך אסור להתענות בו⁷⁹⁴ אפילו תענית חלום⁷⁹⁵. אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויום טוב⁷⁹⁶, מכל מקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי, כמו שנתבאר, אין להתענות בו, אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו⁷⁹⁷.

ומכל מקום מי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו⁷⁹⁸. לפי שערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת שנאמר בו⁷⁹⁹ וקראת לשבת עונג, ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית אם אינו תענית חלום כמ"ש בסי' רפ"ח⁸⁰⁰, אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג, אלא שמצוה לאכול בו, ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו⁸⁰¹:

ב ואם עבר וטעה⁸⁰² והתענה כל היום, צריך להתענות אחר יום הכיפורים⁸⁰³ תענית אחר לכפר על מה שהתענה בערב יום הכיפורים. אבל אם לא התענה אלא עד סעודה המפסקת, אינו צריך להתענות אחר יום הכיפורים⁸⁰⁴:

ג אם נדר להתענות בו עיין בסי' תק"ע⁸⁰⁵:

הספד ותחנון בערב יום כיפור

ד אע"פ שמן הדין ערב יום הכיפורים מותר בהספד, שאינו יום טוב כלל ואין בו מעלה, אלא שמצוה לאכול בו⁸⁰⁶. מכל מקום נוהגין לעשותו יום טוב, ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו⁸⁰⁷, או ביום שבאה שמועתו שמת, שהוא כמו בפניו, כמ"ש בסי' תקמ"ז⁸⁰⁸ עיי"ש. וכן אין אומרים צידוק הדין אלא על חכם בפניו⁸⁰⁹. וכן אין אומרים בו תחנון⁸¹⁰.

וגם אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות כבשאר ימים. ויש מקומות נוהגין להרבות בסליחות, לפי שאין חושבין אותו יום טוב אלא מעלות השחר ואילך, אבל לא בלילה, והכל לפי המנהג⁸¹¹:

ה מי שנוהג שלא לאכול בשר בכל ימות החול כי אם ביום שאין אומרים בו תחנון, מותר לאכול בשר אפילו בליל ערב יום הכיפורים, וכל שכן ביום. במה דברים אמורים במקומות שאין אומרים הרבה סליחות בלילה, שהן חושבין ליום טוב גם את הלילה, אבל במקומות שמרבים בסליחות, שאין חושבין את הלילה ליום טוב, אין לאכול בשר בלילה⁸¹².

ואפילו במקומות שאין מרבים בו בסליחות, לא יאכל בשר קודם צאת הכוכבים של ליל ערב יום כיפור, אע"פ שהתפלל ערבית מבעוד יום, לפי שאין חושבין ליום טוב אלא לילה ממש, שהרי אומרים תחנון אחר תפלת המנחה של ח' תשרי⁸¹³, ובשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים תחנון אפילו במנחה שלפניהם⁸¹⁴, מכלל שערב יום כיפור אין מחזיקין ליום טוב אלא מצאת הכוכבים ואילך⁸¹⁵:

ו אין אומרים למנצח יענך וגו' ⁸¹⁶ , שאינו יום צרה⁸¹⁷.

ואין אומרים בו מזמור לתודה⁸¹⁸, מטעם שנתבאר בסימן נ"א⁸¹⁹ עיי"ש:

ז אין אומרים בו אבינו מלכנו, לא בתפלת שחרית ולא במנחה. ויש מקומות נוהגין כשחל יום הכיפורים בשבת שאין אומרים בו אבינו מלכנו כמו שיתבאר בסי' תרי"ט⁸²⁰, אז אומרים אותו בערב יום הכיפורים שחרית⁸²¹:

הערות

781. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) אכילה בערב יום כיפור (ס"א-ג). (ב) הספד ותחנון בערב יום כיפור (ס"ד-ז).
782. אמור כג, לב.
783. גמרא פא, ב (ועניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין, והלא בעשור מתענין. אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי).
784. אחרי טז, כט. וכן נאמר בפרשת אמור כג, כז (בעשור לחדש השביעי ... ועניתם את נפשותיכם). וראה מראי מקומות וציונים.
785. אמור כג, לב. וראה רש"י ר"ה ט, א ד"ה כל (דהא מדקאמר בערב, על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה). ב"י ריש הסימן (דמדכתיב בערב, על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה). לבוש ס"א (ומדכתיב בערב, שמעינן דלא קפיד קרא אעינוי של כל יום התשיעי). ט"ז ס"ק א (דהי' אפשר לומר דהתענית יהיה ביום ט' גם כן. אלא דקשה דצריך שיהיה התענית מערב ועד ערב, ותו לא).
786. רש"י שם (והכי משמע קרא ועניתם בתשעה, כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה), ובברכות ח, רע"ב ד"ה מעלה (והכי קאמר קרא, הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת). ומכל מקום אין זו אלא אסמכתא, כדלקמן סי' תרח ס"א (מכל מקום פשט הכתוב משום תענית ממש, כמו שנתבאר כאן, אלא שמצות חכמים היא להרבות בסעודה בערב יום כיפור מטעם שנתבאר שם, ומצאו להם סמך מן התורה, שנאמר ועניתם וגו' בתשעה לחודש, ופירשו בו חכמים שיכין את עצמו באכילת תשיעי לעינוי של עשירי).
787. רא"ש יומא פ"ח סי' כב (להראות חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל ... לא צוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתן לכפר על עונותם, והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית). טור ולבוש שם (וכל זה מאהבת השם יתברך את ישראל שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה, והוא עשרה לחדש ביום הכיפורים, ולטובתם לכפר עוונותיהם, וצוה שיאכלו וישתו יום שלפניו, כדי שיוכלו להתענות ולא יזיק להם הענוי של מחר).
788. רש"י יומא שם (ומדאפקיה קרא בלשון עינוי, לומר לך הרי הוא כאלו מתענה בתשעה). רא"ש שם (ומאחר שהוציא אותה אכילה ושתיה בלשון עינוי, אלמא חשיבא היא כעינוי, וכאילו נצטוו על עינוי של תשיעי ועשירי). טור ולבוש שם. ט"ז שם.
789. לבוש שם (ואף על גב שבלשון ואכלתם וגו' היה גם כן משמעותיה לשון מצות עשה על האכילה, ואם כן למה תלה מצות האכילה במצות העינוי). ט"ז שם (דקשה למה לא אמר בהדיא ואכלתם ביום התשיעי).
790. גמרא שם (לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי).
791. תוס' ר"ה ט, ב ד"ה כאילו התענה תשיעי ועשירי (כלומר כמו שצוהו הקב"ה להתענות והתענה). רא"ש שם (חשיבא היא כעינוי, וכאילו נצטוו על עינוי של תשיעי ועשירי). טור ולבוש שם. ט"ז שם (ואכילת התשיעי חשובה וטפילה לציווי התענית של עשירי, נמצא קאי הציווי של התענית עשירי על שניהם).
792. ט"ז שם (וצריך לומר דאז הוה השכר על מצות אכילה, ואינו מרובה כשכר המתענה). לבוש שם (אשמעינן קרא כאן כשיקיימו מצות האכילה הזאת, יהיה שכרם מרובה כאילו נצטוו להתענות והתענו, שזהו שכר גדול יותר).
793. ב"י (דכיון שיום הכפורים עצמו אי אפשר לכבדו במאכל ומשתה כדרך שמכבדין שאר ימים טובים, צריך לכבדו ביום שלפניו).
794. פסחים סח, ב (מר בריה דרבינא, כולה שתא הוה יתיב בתעניתא, לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי ... כל האוכל ושותה בתשעה בו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי). הגהות מיימוניות סוף הל' שביתת עשור (ערב יום הכפורים אסור להתענות, ומצוה להרבות בסעודה). שו"ע ס"א (מצוה לאכול בערב יום כפור, ולהרבות בסעודה). וכן הוא לקמן סי' תרח ס"א (שמצות חכמים היא להרבות בסעודה בערב יום כיפור). ובפסקי הסדור (בערב יום הכפורים יש להרבות באכילה ושתיה כמו שיעור ב' ימים, ערב יום כיפורים ויום הכיפורים). וראה שער הכולל פמ"ד אות ג. אוצר מנהגי חב"ד יום הכיפורים ע' קצא.
795. מהרי"ל הל' ימים נוראים אות י ע' רסה (שאלו קמי מהר"י סג"ל איך עושין בתענית חלום בערב יום כיפור. ואמר דיכול לאכול, ויניח להיטיב לו חלומו. וכן איתא בגמרא בר בריה דרבינא כולי שתא יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי, ופירש ראבי"ה דבתענית חלום מיירי). בראבי"ה שלפנינו לא מצאנו. אמנם כן הוא בתוס' ברכות מט, ב ד"א אי בעי (מפרש ר"י דבתענית חלום קאמר), ובשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב (קושטא דמילתא הכי משמע, דבתענית חלום קאמר). הובא במ"א ס"ק א (ומיירי שכל השנה כשחלם לו חלום רע הי' מתענה, חוץ מימים אלו (וכ"כ הב"י בסימן רפ"ח בשם הרשב"א)). ובב"י סי' רפח (הרשב"א כתב בתשובה (ח"ד סי' רסב) דההיא דמר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא וכו', בתענית חלום דוקא הוא). לעיל סי' רמט בקונטרס אחרון ס"ק ה (דתענית חלום הוה, כמ"ש הרשב"א, עיין סי' רפ"ח ותר"ד). רמ"א ס"א (ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום). * וכן הוא לענין חג השבועות (הנזכר בגמרא שם), כדלעיל סי' תצד סי"ח (אסור להתענות תענית חלום בחג השבועות), ושם נסמן (הערה קיג). משא"כ לענין פורים (הנזכר בגמרא שם), נתבאר לעיל סי' רפח ס"ג (המתענה תענית חלום בראש חודש, חנוכה ופורים), וכנפסק ברמ"א סי' תרצה ס"ב (ואין להתענות בפורים, מלבד תענית חלום). וראה הערות וביאורים תתה ע' 69.
796. כדלעיל סי' רפח ס"ג (אבל מותר להתענות תענית חלום בשבת).
797. של"ה מסכת יומא בתחילתו (רכז, ב) ד"ה ובס' מהרי"ל (דשאני ערב יום כפורים, דפרט הכתוב בהדיא בו, וציוה על האכילה, והאכילה במקום עינוי). לבוש שם (דשאני ערב יום כיפור, דכיון דאכילה חשוב כמו עינוי, למה יתענה). ט"ז סק"ב (נראה הטעם, כיון שאכילה ביום זה נחשבת לתענית ממש, אם כן שפיר הוא בכלל יפה תענית לחלום). מ"א סק"א (כיון האכילה נחשבת עינוי, אין להתענות, וכן כתב של"ה).
798. מנהגים (קלויזנר) סי' פו (ובערב יום כיפורים מותר לישב בתענית חלום, ובלבד שיאכל סעודה מפסקת מבעוד יום). מהרי"ל שם (ואמר מהר"י סג"ל הרוצה להחמיר ולהתענות יאכל סעודה המפסקת עם בני הבית), ובהלכות תענית ע' רסח (ובערב יום כיפורים מותר לישב תענית חלום, ובלבד שיאכל סעודה המפסקת מבעוד יום). הובא במ"א שם.
799. ישעיה נח, יג. וכדלעיל סי' רמב ס"א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים, והם כבוד וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד).
800. סעיף א (ואם מתכוין לשם תענית, אפילו שעה אחת אסור).
801. מ"א שם (דודאי אם מתענה עד סעודה המפסקת ליכא איסורא, דאפילו למ"ד דהוא דאורייתא, לא דמי לשבת, דהתם כתיב וקראת לשבת עונג ואסור להתענות בו כלל, משא"כ כאן דמצוה לאכול, ואם אכל פעם אחת ביום דיו).
802. כלומר: עבר או טעה. ראה שו"ע אדה"ז המבואר.
803. דמה שמתענה ביום הכיפורים, לא סגי שיחשב לו כמתענה תענית לתעניתו. ב"י סי' תקסח סוד"ה ומ"ש ואין צריך (ומשמע דהוא הדין למתענה בערב יום הכפורים תענית חלום, שצריך להתענות תענית אחר). שו"ע שם ס"ה (המתענה תענית חלום ... בערב יום הכפורים, צריך למיתב תעניתא לתעניתיה). מ"א סי' רפח סק"ג (ואם ביום ראשון היא תענית חובה צריך להתענות יום אחר (מ"ב סי' צ"ג)). לבוש שם ס"ה (המתענה תענית חלום ... בערב יום כיפור, צריך למיתב תענית לתעניתו על שביטל תענוג ושמחת אותם ימים, ונוהגין להתענות אותו התענית מיד ביום ראשון שלאחר הימים הללו, כדי שלא לעכב לבקש סליחתו וכפרתו). משאת בנימין סי' צג (שאלה, תענית חלום בשבת ולמחרתו י"ז בתמוז אי צריך למיתב תענית לתעניתו אחר י"ז בתמוז, או נימא דסגיא ליה בהאי תענית שמתענה בי"ז בתמוז, דתענית זה עולה לכאן ולכאן. תשובה, יראה לפי הסברא דצריך להתענות תענית אחר בי"ח בתמוז ואינו יוצא בתענית זה שבי"ז בתמוז ... מצאתי בחיבור ב"י בטור או"ח סימן תקס"ח שכתב, דהמתענה בערב יום כיפור תענית חלום, שצריך להתענות תענית אחר לתעניתו, שהרי היא מצוה לאכול בו עכ"ל, הרי לך שאפילו יום כיפור, שיום סליחה וכפרה הוא, ואפילו הכי צריך למיתב תענית אחר). והיינו שיתענה באחד מהימים בין יום הכיפורים לסוכות, כדלעיל סי' רפח ס"ג (אבל אם למחר הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא מנהג, כגון ... בין יום הכיפורים לסוכות ... יכול להתענות). וראה לעיל שם ס"ד (המתענה תענית חלום בשבת ולמחר הוא תענית חובה ... אינו עולה לו, כיון שאף אם לא היה מתענה בשבת היה מתענה תענית זה, אין תענית זה מכפר לו על ביטול עונג שבת, שלא מצינו כפרה בחנם. ויש חולקין על זה. והעיקר כסברא הראשונה).
804. מ"א סק"א (ומ"ש בסי' תקס"ח ס"ה, מיירי כשהתענה כל היום).
805. בשו"ע שם ס"א (יחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ואירע בהם ... ערב יום הכיפורים, אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא, אין צריך התרה; ואם קבלו בלשון הרי עלי, שהוא לשון נדר, צריך התרת חכם). מ"א שם ס"ק א (הרי עלי, פירוש שאמר הרי עלי אכילת יום פלוני קונם), וס"ק ב (ואם לא התירו, צריך להתענות לכו"ע. ונראה לי דצריך למיתב תענית לתעניתו). ט"ז שם ס"ק א (דנדר חל על דבר מצוה, דאסר החפץ עליו, ואין שום ציווי על החפץ, אבל בשבועה דאסר נפשי' על חפצא, והוא כבר מצווה מהר סיני שלא לעשות כך). וראה לעיל סי' תקצז ס"ח (ושם הערה 25 ).
806. מ"א סי' תרו סוף ס"ק י (ערב יום הכיפורים פשיטא דלא אקרי יום טוב כלל, ומדינא מותר בהספד ... ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו).
807. כמו בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון, כדלעיל סי' תכט סוף ס"ח (נוהגין במדינות אלו שבכל חדש ניסן אין אומרים תחנון … ואין מספידין עליו … אלא לחכם בפניו, דהיינו בעוד שלא נקבר), ושם נסמן (הערה נט).
808. בשו"ע שם ס"ו (ועל חכם קורע אפילו אינו בפניו, אלא שבאה לו שמועה במועד). וכדאמרינן מו "ק כז, ב (אמר רב פפי יום שמועה הוה, וכבפניו דמי). שו"ע יו"ד סי' תא ס"ה (ויום שמועה, אפילו רחוקה, כבפניו דמי).
809. עיקר צדוק הדין הוא נוסח הצור תמים פעלו שאומרים בעת הקבורה, כמבואר ברמ"א יו"ד סי' שנח ס"ג (כשמגיעים עם המת לקברות ... אומרים עליו צדוק הדין). ואם כן מה מה שייך להגביל שמותר לאמרו "על חכם בפניו"? ואכן לעיל סי' תכט ס"ח כתוב בסתם ( ואין אומרים צדוק הדין ... אפילו היה המת תלמיד חכם מופלג וגדול הדור), ושם נסמן (הערה נד). וראה כף החיים ס"ק כב. מראי מקומות וציונים. אמנם ב"הספד" שייך להגביל (אלא על חכם בפניו), כאמור לעיל "ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו". ואפשר נשתרבבו לכאן 4 מילים אלו (אלא על חכם בפניו) מהשורה הקודמת.
810. מנהגים (טירנא) מנהג של כל השנה ע' קסז (אלו ימים שאין אומרים לא תחנון וצדקתך וצדוק הדין … ט' בתשרי). מהרי"ל הל' ערב יום כיפור ע' שיב (ערב יום כפורים … אין אומרים תחנון). שו"ע ס"ב (אין נופלים על פניהם בערב יום הכפורים). רמ"א ס"ב (וגם אין אומרים למנצח). רמ"א סי' תכ ס"ב (צדוק הדין … אין נוהגין … בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון). וכן הוא לקמן סי' תרה ס"ה (אין אומרים תחנון ביום זה). פסקי הסדור, לפני למנצח (מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך … ערב יום כיפורים).
811. מהרי"ל שם (בבקר בהשכמה לסליחות, יש מקומות מרבין סליחות בערב יום כיפור, דוגמת ערב ראש השנה, ויש מקומות שאומרים רק ג' סליחות בערב יום כיפור. פוק חזי מאי עמא דבר). רמ"א ס"ב (אין אומרים קודם עלות השחר הרבה סליחות. ויש מקומות שנוהגים להרבות בסליחות, והכל לפי המנהג). ויתבאר לקמן סעיף הבא. ומנהג חב"ד שלא לומר סליחות בערב יום כיפור (ראה ספר המנהגים - חב"ד ע' 58), אף שנזכר בפסקי הסדור, סדר כפרות (בערב יום הכיפורים ... באשמורת הבוקר, אחר סליחות).
812. של"ה ריש מסכת יומא רכז, ב (וענין ליל ט' בתשרי, הנוהגים שלא לאכול בשר ופירות ושלא לשתות יין רק בשבתות וימים טובים, נראה בעיני דתלוי במנהג מקומות בענין אשמורת הבוקר. באותן המקומות שנוהגים קודם עלות השחר בערב יום כפורים להשכים במאד ולהרבות בסליחות ובתחנונים, אזי אין עושין אותו ליום טוב גמור עד אחר הסליחות ותחנונים. ואותן המקומות שאין אומרים רק מעט, ומחסרים ממה שנוהגים בשאר ימי תשובה, נמצא מחזיקים גם הלילה ליום טוב. ואף על פי שאומרים קצת סליחות, מפני שהוא על כל פנים יום אחד מימי תשובה. ולפי מנהגם, גם הלילה מישך שייכא ליום).
813. לבוש סי' קלא ס"ו (אין נופלין בערב יום כיפור ולא בערב ראש השנה אפילו בשחרית, אבל במנחה שלפניהם נופלין). וכן הוא בפסקי הסדור, לפני למנצח (אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין).
814. כדלעיל סי' תצג ס"ה (ל"ג ימים יש אומרים שהם מתחילין מיום ראשון של ספירת העומר ומסיימין בל"ג בעומר ... ואף שמתו מקצת מהם ביום זה מכל מקום הרי לענין אבילות יום האחרון, אנו אומרים מקצת היום ככולו ... יזהר שלא להסתפר קודם אור היום ... ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג. ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג, לפי שסומכין שבתחלת ליל ל"ג פסקו האבילות ... ולפי מנהגם מותרים גם כן להסתפר ולישא בליל ל"ג). הרי שאמירת תחנון במנחה תלוי אם נוהגים יום טוב בלילה שלאחריו.
815. של"ה שם ( ואף על פי שנופלין על אפיהם במנחה שקודם לו, מכל מקום מיד כשמתחיל הלילה הוא יום תשיעי, שהאכילה בו חשובה כעינוי). מ"א ס"ק א ( ומכל מקום צ"ע, דהא בכל פעם שמחזיקים הלילה ליום טוב אין נופלין במנחה שלפניו, והכא נופלין, שמע מינה דאין מחזיקים הלילה ליום טוב. ולכן נראה לי, דדוקא מי שאוכל בלילה ממש, אבל אם אוכל קודם צאת הכוכבים, לא יאכל בשר, אף על פי שהתפלל ערבית, כן נראה לי). והיינו שיש בזה יוצא מן הכלל, שאף שהלילה הוא יום טוב, מכל מקום אומרים תחנון במנחה שלפניו, "שערב יום כיפור אין מחזיקין ליום טוב אלא מצאת הכוכבים ואילך".
816. מנהגים (טירנא) מנהג עשי"ת ע' קה (ואין אומרים מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח). רמ"א ס"ב (אין אומרים למנצח ומזמור לתודה). [אבל "אל ארך אפים" לא העתיק, כמבואר במטה משה סי' תתלה (ונראה דאיידי דאל ארך אפים ולמנצח דינם שוה בכל מקום, אגב שיטפא דלמנצח, נקט אל ארך אפים שלא לצורך, דאילו ערב יום כיפור אינו חל אלא באחד דימי אגד״ו). וראה גם לעיל סי' תרב ס"ד, ושם הערה 9 ]. ואף שנתבאר לעיל שם (אם אירע מילה בין ראש השנה ליום הכיפורים, אין אומרים תחנון ולא והוא רחום כו', אבל אומרים ... למנצח). מכל מקום אין אומרים למנצח, מטעם האמור כאן "שאינו יום צרה". שמטעם זה נתבאר בפסקי הסדור, לפני למנצח (מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך).
817. לבוש ס"ב (ואין אומרים בערב יום כיפור למנצח יענך וגו', שאינו יום צרה).
818. מנהגים שם (ואין אומרים מזמור לתודה), ושם מנהגי ערב פסח ע' לח (אין אומרים ... מזמור לתודה ... בערב יום כפור, לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול למעט זמן אכילתו, לכן אין מביאין תודה בערבי ... יום כיפור מפני התענית). רמ"א ס"ב (אין אומרים ... מזמור לתודה).
819. ס"א (ונוהגין במדינות אלו שלא לאומרה בשבת ויום טוב, מפני שאין תודה קריבה בהן, וכן בימי הפסח אין תודה קריבה משום חמץ שבה, וכן בערב פסח כמו שיתבאר בסי' תכ"ט, וכן בערב יום כפור כמו שיתבאר בסי' תר"ד). וכן הוא לעיל סי' א מהדו"ק סי"ז (בערב יום הכיפורים לא יאמר פרשת תודה, מפני שלא היתה תודה קריבה בימים ההם, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט ותר"ד). פסקי הסדור, לפני מזמור לתודה (אין אומרים מזמור לתודה ... בערב יום כיפור). וראה חידושי צמח צדק רח, ב ד"ה חלות. אגרות קודש ח"ג אגרת תנב.
820. סעיף יא (ואין אומרים אבינו מלכנו כשחל בשבת).
821. דרכי משה (ונוהגים פה קראקא, דאין אומרים אבינו מלכנו בשחרית ערב יום הכפורים, אם לא שחל יום הכפורים בשבת, אז אומרים אותו בערב יום הכפורים שחרית), וסי' תרז אות ג (כתב הכל בו דיאמר אחר התפלה במנחה אבינו מלכנו. ואין נוהגין כן, וכן משמע במנהגים ישנים, דאין לאמרו). רמ"א ס"ב (ומנהג עירי שלא לאומרו כי אם כשחל יום כיפור בשבת, שאין אומרים בו אבינו מלכנו, אז אמרינן אותו ערב יום כפור שחרית), וסי' תרז ס"ה (בתפלת מנחה ערב יום הכיפורים ... אין אומרים אבינו מלכנו). מטה משה סי' תתלה ( ולענין המנהג, מנהג ארצינו שאין לאומרו, רק אם חל יום כיפור בשבת, שאין אומרים אבינו מלכנו ביום כיפור, אז אומרים אותו בערב יום כיפור בשחרית ). ומנהגינו שלא לאמרו אף בקביעות כזו, כמבואר באוצר מנהגי חב"ד אלול ע' קעט (כשחל יום הכיפורים בשבת קודש, [אין] אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ערב יום הכיפורים).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.