ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תרה מנהג כפרות בערב יום כיפור

תרה מנהג כפרות בערב יום כיפור

ובו ו' סעיפים

א נוהגין באלו הארצות ליקח בערב יום הכיפורים תרנגול כפרה ⁸²² לזכר, ותרנגולת לנקבה⁸²³, ואומרים עליו זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי וכו' (ראשי תיבות חת"ך), זה השם החותך חיים לכל חי⁸²⁴, ומחזירו סביב ראשו⁸²⁵, ויאמר בני אדם כו', ועושין כן ג' פעמים ⁸²⁶ .

וסומכין עליו ידיהם דוגמת סמיכה בקרבן, ושוחטין אותו מיד, דתיכף לסמיכה שחיטה⁸²⁷. ויש נמנעין מלסמוך עליו ידיהם, כדי שלא יהא נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ⁸²⁸. ואין לחוש לזה, כיון שהתרנגול הוא דבר שאינו ראוי למזבח⁸²⁹. אבל אם אין לו תרנגולים ולוקח שאר בעלי חיים לכפרה, לא יקח תורים ובני יונה שהם ראוים למזבח, ואם יסמוך ידיו עליהם יהא נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ⁸³⁰:

ב ובוחרין בתרנגולים לבנים ⁸³¹ , על דרך שנאמר⁸³² אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. במה דברים אמורים כשהלבנים מזומנים לפניו, אז יבחר בהם מבאחרים, אבל אם אינם מזומנים לפניו לא יחזר אחריהם בדוקא, משום שזהו כעין דרכי האמורי⁸³³ שדרכם לחזר אחר תרנגולים לבנים להקריבן לעבודה זרה⁸³⁴, וכתיב⁸³⁵ ובחקותיהם לא תלכו:

ג יש נוהגין לפטור כמה זכרים בתרנגול אחד וכמה נקבות בתרנגולת אחת⁸³⁶, לפיכך אין לוקחין למעוברת אלא תרנגול אחד ותרנגולת אחת, דאם העובר זכר, הרי יש כאן תרנגול אחד, ואם העובר נקבה, די לה ולאמה בתרנגולת אחת⁸³⁷. ויש נוהגין ⁸³⁸ ליקח כפרה לכל אחד ואחד בפני עצמו, לפיכך לוקחין למעוברת ג', שתי נקבות וזכר אחד:

ד ונוהגין ליתן הכפרות לעניים⁸³⁹. ויותר טוב לפדות הכפרה בממון ולחלק הממון לעניים, כדי שלא יתביישו העניים במה שנותנים להם התרנגולים שלקחו לכפרה⁸⁴⁰:

ה ויש מקומות שנהגו לילך על הקברות להרבות שם בצדקה, ומנהג יפה הוא⁸⁴¹. והצדקה שנותנים שם הוא פדיון הכפרות, ולכך ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו בביתו⁸⁴². ולא יאמר שום תחינה רק מה שמיוסד מקדמונים, שהרי אין אומרים תחנון ביום זה⁸⁴³:

ו וזורקין הבני מעיים והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחת משם, לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, כדי שירחמו עלינו מן השמים⁸⁴⁴:

הערות

822. רא"ש פ"ח סי' כג (יש מקומות שנהגו לשחוט ערב יום הכפורים תרנגול לכפרה, ונמצא דבר זה בתשובת הגאונים), ו טור, בשם הגאונים. מרדכי רמז תשכג בשם תשובת הגאונים (לוקחין תרנגולין ערב יום כיפור ... כדי שיהא כפרה על נפשנו). תשב"ץ סי' קכה (ובתשובת הגאונים יש, שכל אחד צריך לבדו תרנגול ביום הכפורים לכפרתו). רמ"א (ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגין בכל מדינות אלו, ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין). שער הכוונות ריש דרושי יום הכיפורים (מנהג של הכפרה, המנהג הנזכר בספרי הגאונים, הי' מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו). פע"ח שער כז פ"א ( מנהג מורי זלה"ה לשחוט תרנגול לבן ערב יום הכיפורים). של"ה מסכת יומא ריש פרק תורה אור רלו, ב (בענין כפרות, מצאתי בקונטרס דתלמידי האר"י ז"ל, מנהג מורי זלה"ה לשחוט תרנגול לבן בערב יום כפור). וכן הוא בפסקי הסדור (בערב יום הכיפורים מנהג לשחוט תרנגול לבן).
823. תשב"ץ שם (ונהגו העולם לעשות תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה). רמ"א (ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגולת). ויתבאר עוד לקמן ס"ג, ושם נסמן.
824. תשובת הגאונים במרדכי שם (וכן אומר, זה תחת פלוני וזה חלוף פלוני, זה נכנס לחיים וזה נכנס למיתה). תשב"ץ שם (ולומר קודם שחיטה, גבר תחת גבר, תהא תמורתי, תהא חליפתי, תהא תחתי, תהא כפרתי, תהא פורש למיתה ואני לחיים). מנהגים (קלויזנר) סי' לב הג"ה א (בערב יום הכיפורים נכון לומר זה חליפתי זה תחתי זה כפרתי, שהוא ראשי תיבות חתך, והוא שמו של מלאך הממונה על זה). הגהות מנהגים, ערב יום כפור אות קמ (יש לומר זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי, ראשי תיבות חת"ך, הוא שם המלאך ממונה על זה). הובא במהרי"ל הל' ערב יו"כ (ע' שיג). דרכי משה ס"ק ג. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ג (יאמר חליפתי תמורתי כפרתי, ראשי תיבות חת"ך, שם מלאך (ד"מ. הגהות מנהגים). והוא האמור בפיוט האוחז ביד מדת משפט, שאומרים במוסף ראש השנה ויום הכיפורים (החתך חיים לכל חי). וכן הוא בסידור.
825. תשובת הגאונים במרדכי שם (ומחזירין אותן בחייהן סביב ראש כל אחד ואחד שבבית). לבוש (ומחזירו סביב ראשו ואומר פסוקים אלו). ומנהג חב"ד לסובב התרנגול מעל הראש ג' פעמים בכל פעם, ובסך הכל ט' פעמים (ספר המנהגים - חב"ד ע' 58. וראה שער הכולל פמ"ד אות ב).
826. תשובת הגאונים ברא"ש שם (ואומר בני אדם יושבי חשך וצלמות וגו', יוציאם מחשך וצלמות וגו', אוילים מדרך פשעם וגו', כל אוכל תתעב נפשם וגו', ויזעקו אל ה' בצר להם וגו', ישלח דברו וירפאם וגו', יודו לה' חסדו וגו', נפש תחת נפש. ועושה כסדר הזה, שלש פעמים). תשב"ץ שם (ואומר אותו פסוק שיש באיוב (לג, כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר). טור. מהרי"ל שם ע' שיד (ואומר בני אדם ...ונפלאותיו לבני אדם, נפש תחת נפש). לבוש (ואומר פסוקים אלו ... ועושין כן ג' פעמים). ובפסקי הסדור (ויאמר ג' פעמים בני אדם).
827. ברכות מב, א (תכף לסמיכה שחיטה). תשובת הגאונים ברא"ש שם (ואחר כך מניח ידו על ראש התרנגול, תבנית סמיכה, וסומך עליו, ושוחטו לאלתר, תכף לסמיכה שחיטה). טור ורמ"א (ויש להסמיך שחיטת הכפרות מיד לאחר שהחזירו עליו וסמך ידיו עליו, דמות הקרבן).
828. ט"ז סק"ג (אף שדבר זה איתא בטור בשם הגאונים, תמוה הוא מאוד בעיני, דזה נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ. ואף על פי שהתרנגול לא ראוי לקרבן, מכל מקום מצינו איסור בסי' תס"ט לענין בשר זה לפסח, דאסר מהרי"ל אפילו בתרנגול, וכל שכן כאן שבפירוש עושה עניני קרבן, דיש חשש זה. על כן יש למנוע דבר זה, ושב ואל תעש' עדיף. כן נראה לענ"ד). וכן השמיטו מסידורו. וראה שער הכולל שם ד"ה גם.
829. לבוש (דאי משום קרבן, הרי תרנגול אסור לקרבן ... דמשום זה נהגו ליקח מינים שאינם ראוים לקרבן, כדי שלא יטעו לומר קרבן ממש הוא ויבואו להקדישו קדושת הגוף ממש ויאכלו משחיטתו בחוץ, לכך לוקחים מינים הללו, שידעו הכל שלא לשם קרבן הנהיגוהו).
830. מ"א סק"ג (ואם אין לו תרנגול יקח שאר בעלי חיים. ויש אומרים אפילו דגים (לבוש). ונראה לי דלא יקח דבר הראוי להקרבה, כגון תורים ובני יונה, שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ).
831. מהרי"ל הל' ערב יו"כ ע' שיד (מהר"י סגל נהג ליטול תרנגול לבן לכפרה ... אם יאדימו כתולע, כצמר יהיו). רמ"א (ובוחרין בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו). שער הכוונות ופע"ח ושל"ה שם ( תרנגול לבן) . וכן הוא בפסקי הסדור (מנהג לשחוט תרנגול לבן).
832. ישעיה א, יח.
833. אחרונים . ב"ח סוד"ה ומ"ש ועושה (מכל מקום נראה בעיני לבטל המנהג שנהגו לקנות תרנגולים לבנים בדמים יקרים מפני שמצאו כן במהרי"ל, דבזה ודאי יש לחוש קצת לדרכי האמורי כשמחזר ושואל אחר תרנגול לבן למי, ואולי אף מהרי"ל לא נטל לבן אלא כשלא הוצרך לשאול אחריו, כגון שמכרו לו תרנגול לבן, או בקנה תרנגול לבן בין התרנגולים, וכדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (יד, א), אבל לדקדק ולשאול אחריו ולקנותו בדמים יקרים נראה מדרכי האמורי. וכן קיבלתי מאדוני אבי מורי ז"ל). הובא בט"ז סק"ב. מ"א סק"ג (בתרנגולים לבנים. מכל מקום אין לחזור אחר לבנים דוק, דהוה כעין דרכי האמורי, כדאיתא בפ"ק דע"א, אלא אם יזדמן לו לבן יקח (ב"ח)).
834. ע"ז יד, א (תרנגול למי, מותר למכור לו תרנגול לבן, תרנגול לבן למי, אסור למכור לו תרנגול לבן).
835. אחרי יח, ג. וכן הוא לעיל סי' ב מהדו"ב ס"ו (הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו). אבל בסי' שא סל"ג (משום דרכי האמורי, שהזהירה התורה עליהן ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'), שנאמר בקדושים כ, כג. שני הפסוקים הובאו ברמב"ם הל' ע"ז רפי"א (אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ... שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו).
836. לבוש (ששנים יכולין ליקח כפרה אחת). מ"א ס"ק ב (משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת). אליה זוטא ס"ק ד (ולענ"ד טעמם, דצריכין לכל נפש ונפש תרנגולת בפני עצמו תחת נפשו. עוד נראה לי למצוא סמך דאין שנים יוצאין בתרנגולת, דהא דוגמת קרבן הוא ולכפרה באין, וקי"ל דאין שנים מביאין קרבן אחד של חובה).
837. מהרי"ל הל' ערב יו"כ ע' שיד (אמר מהר"י סג"ל, אשה מעוברת תקח שתי כפרות, והאחד בשביל העובר). רמ"א (ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים, אולי תלד זכר). לבוש (ראיתי מדקדקים בו הרבה, שאפילו מעוברת לוקחת ב' תרנגולים, אחת נקבה ואחד זכר, שאם תלד זכר, יהיה זכר זה כפרתו והנקבה היא כפרת עצמה, ואם תלד נקבה, הרי כפרתה תהיה גם כן לולד). ב"ח ד"ה ומ"ש ועושה (במהרי"ל כתב ב' כפרות והאחד בשביל העובר, עד כאן. וכן נראה עיקר, משום דאם נקבה תלד, הרי התרנגולת כפרה בעדה ובעד הולד, ואם תלד זכר, הרי התרנגול כפרה בעד הולד. וכן כתב בהגהות שלחן ערוך). מ"א סק"ב (ב' תרנגולים, כלומר תרנגול ותרנגולת, אף אם העובר נקבה די לה ולבתה באחד, משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת (לבוש)).
838. שער הכוונות (והיה לוקח תרנגול אחד לבן לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת אחת לבנה לכל אחת מבני הבית הנקבות, ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה מספק ב' תרנגול, א' זכר אולי הוא זכר, ותרנגולת אחת נקבה אולי הולד נקבה, ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה, נמצא שהם ג' תרנגולים, ב' נקבות ואחד זכר, לכל אשה מעוברת), ופע"ח שם ( ויהי' כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה, ואם האשה מעוברת שוחט עליה ג', א' בעבורה וב' בעבור הולד או זכר או נקבה, מספק אחד זכר ואחד נקבה) . של"ה שם (ויהיה כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה. [וא[ם] האשה מעוברת שוחט עליה שלשה, אחד עבורה ושניים עבור הולד, אחד זכר ואחד נקבה, מספק, אם הוא זכר אם היא נקבה). ב"ח שם (מצאתי העתק ממרדכי קטן, עוברות צריכות ג' כפרות). מ"א סק"ב (והאר"י לקח ג' (של"ה)). וכן הוא בפסקי הסידור (ולמעוברת שוחט ג', אחת בשבילה וזכר ונקבה בשביל ספק הולד). וראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 59-60. שלחן המלך ח"ב ע' רז-ח.
839. תשובת הגאונים ברא"ש שם (ורגילים ליתן לעניים, כדי שיהא כפרה לנפשו). תשובת הגאונים שבמרדכי שם (ושוחטין ומחלקין בין עניים ויתומים ואלמנות, כדי שיהא כפרה על נפשנו). תשב"ץ שם (ולשלוח אותם לעניים אחר שחיטה). טור (ורגילין לתתו לעניים, כדי שיהא כפרה לנפשו). מהרי"ל שם (דרש מהר"י סג"ל, יש מקומות שנותנים הכפרות גופן לעניין). רמ"א (ונהגו ליתן הכפרות לעניים).
840. מהרי"ל שם (והוכשר מנהג ריינוס, שנותנים מעות שוים לעניים, דאז לא מתבייש העני מלקבלם. אבל כשנותנים את התרנגול גופי', אומר העני זה השליך עונותיו על תרנגול זה, ונבזה אני לו, ששלחו אלי). דרכי משה ס"ק ד. רמ"א (או לפדותן בממון שנותנים לעניים). של"ה ריש מסכת יומא רכז, ב ד"ה בערב (או יתן פדיונו לעניים). מ"א סק"ד (או לפדותו כו', וזה טוב יותר, כדי שלא יתביישו העניים (של"ה ומהרי"ל)).
841. מהרי"ל שם ע' שיג בשינויי נוסחאות (ויש מקומות אשר מיד אחר שיוצאין מבית הכנסת בשחר הולכים לבית הקברות, ורואין הקברים לעגמת נפש, ואין אומרים מאומה). רמ"א (ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה, והכל מנהג יפה). ואין מנהגינו כן. ראה אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' קפד.
842. לבוש (נוהגין לילך על בית הקברות, ולהרבות שם צדקה לכפר על נפשות, ובו פודין את הכפרות, והכל מנהג יפה הוא). מ"א ס"ק ה (והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות (לבוש). ואם כן ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו).
843. מהרי"ל שם (ואין אומרים מאומה). מ"א שם (ונראה לי דאין לומר תחינות שם, רק מה שמיוסד מקדמונים, מאחר דאין אומרים תחנון), וכדלעיל סי' תרד ס"ד (אין אומרים בו תחנון).
844. תשובת הגאונים ברא"ש שם (ומה שאנו רגילין לזרוק את בני מעים על הגג, היינו כדי ליתנם לעופות. ויש להביא ראיה לזה קצת מההיא דמסכת חולין (צה, א. קי, ב) רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי, איקלע למערבא במעלי יומי דכיפורי, חזייה דקא שדו כבדא וכולייתא). תשב"ץ סי' קכו (ומה שהעולם נוהגים לזרוק בני המעים בערב יום הכיפורים, זהו כדי לרחם על העופות. וקצת יש להביא ראיה, מההיא דשחיטת חולין פרק כל הבשר (דף קי), רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולא איקלע למערבא במעלי יומא דכפורא, חזי להנהו עורבי דקא שדו כבדי וכוליתא). טור (ושו"ע). רמ"א (וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולין לקחת משם). ב"ח ד"ה ומה (ומה שרגילין לזרוק את בני מעיים לגג, זהו כדי לרחם על העופות, תשב"ץ). ט"ז סוף סק"ד (והטעם הוא כי ראוי לרחם על הבריות, שירחמו עליו מן השמים). מ"א סק"ו (בני מעיהם, וכבד וכליות בכלל).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.