ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל

254

בס"ד. ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ונתתי

שלום בארץ ¹⁷⁰⁰ , ואיתא בתו"כ ובפרש"י (ובאוה"ת להצ"צ ¹⁷⁰¹ הובא מהילקוט ¹⁷⁰² ) עה"פ, שהשלום שקול כנגד הכל, שנאמר ¹⁷⁰³ עושה שלום ובורא את הכל. ובזהר ¹⁷⁰⁴ איתא, ונתתי שלום בארץ, דאתי קודב"ה לאתחברא בכנס"י, כי, שלום קאי על הקב"ה, ששמו שלום ¹⁷⁰⁵ , וארץ קאי על כנס"י, כמ"ש ¹⁷⁰⁶ כי תהיו אתם ארץ חפץ, ופירוש ונתתי שלום בארץ הוא החיבור דקוב"ה (שלום) עם כנס"י (ארץ). וזהו גם מה ששלום שקול כנגד הכל, כי, כל הו"ע ספירת היסוד ¹⁷⁰⁷ , וכמ"ש ¹⁷⁰⁸ כי כל בשמים ובארץ, שמייחד שמים וארץ, ז"א ומלכות, שזהו"ע יחוד קוב"ה וכנס"י. והפירוש הפשוט דשקול כנגד הכל הוא כנגד כל סדר ההשתלשלות, וכדמוכח מהראי' שהובאה במדרשי חז"ל הנ"ל ממ"ש עושה שלום ובורא את הכל. והמכוון בזה הוא, שע"י ונתתי שלום בארץ למעלה, שהו"ע יחוד יסוד ומלכות, יומשך ענין השלום ויחדור (דורכנעמען) בכל סדר השתלשלות העולמות, שלום בפמלי' של מעלה ובפמלי' של מטה ¹⁷⁰⁹ , כולל גם שלום בין נפש האלקית ונפש הבהמית ¹⁷¹⁰ , ועד לשלום כפשוטו בעוה"ז הגשמי שהוא התחתון במדרגה כו', וגם בבע"ח, וכפי שממשיך בכתוב1 והשבתי חי' רעה מן הארץ.

ב) ויש

לקשר ענין זה עם ל"ג בעומר, יום ההילולא דרשב"י (שחל בשנה זו בפ' בחוקותי). דהנה, ענין השלום נעשה ע"י התורה, וכמ"ש הרמב"ם ¹⁷¹¹ שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שזהו מה שהעולם נעשה דירה לו ית' בתחתונים ¹⁷¹² (ועד לאמיתית ענין הדירה שהוא

255

באופן שעצמותו של הדר נמצא בהדירה ¹⁷¹³ ), כפי שיהי' בגילוי לעת"ל, שאז יהי' גם ענין השלום (ונתתי שלום בארץ) כפשוטו, כדאיתא בתו"כ: וכן הוא אומר ¹⁷¹⁴ וגר זאב עם כבש וגו', והרי ענין זה הוא ע"י ריבוי הדעת (ענין התורה) שיהי' לעת"ל, כהמשך הכתובים: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ¹⁷¹⁵ . וכמובא המשל על זה ¹⁷¹⁶ , מההפרש בין תינוק, שמתכעס ומתקצף מכל דבר, שזהו מפני שאין לו דעת, לגדול, שיש לו דעת יותר, שלכן אינו מתכעס ומתקצף כ"כ, ויכול לסבול גם מה שהוא נגד רצונו, ואדרבה, יכול גם למצוא על זה הצדקה ומקום בשכל. וכמו"כ לעת"ל, שמצד ריבוי הדעת בארץ, גם בדצ"ח, יקויים היעוד וגר זאב עם כבש וגו'. וזהו גם ענינו של רשב"י, שתורתו אומנתו ¹⁷¹⁷ , היינו, שכל מציאותו הו"ע התורה [וזהו הטעם שמי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה (ולא כמו מי שאין תורתו אומנתו, שמפסיק לתפלה, במכ"ש מזה שמפסיק לאומנתו18), דכיון שהתורה היא כל מציאותו, הרי אי אפשר שיבטל את עצמו]. ולא עוד אלא שע"י לימוד התורה פעל רשב"י גם ההמשכה בגשמיות העולם, כמו ונתתי גשמיכם בעתם ¹⁷¹⁸ , כדאיתא בזהר ¹⁷¹⁹ זימנא חדא הוי צריכא עלמא למיטרא כו', וע"י שדרש רשב"י בפסוק ¹⁷²⁰ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ירדו גשמים, שזהו ענין שלא מצינו דוגמתו בשאר התנאים (כולל גם ר"ע, רבו של רשב"י), שהוצרכו לתפלות ותעניות דוקא (כדאיתא במסכת תענית ¹⁷²¹ ), משא"כ רשב"י פעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה, שזהו ¹⁷²² בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה, כמו ע"י תפלות ותעניות), והיינו לפי שענינו של רשב"י הו"ע התורה, שהיא מלמעלה למטה, כמ"ש ¹⁷²³ הלא כה דברי כאש, ובפרט שלימוד התורה שלו הי' באופן דתען לשוני אמרתך ¹⁷²⁴ , כעונה אחר הקורא ¹⁷²⁵ , ולכן, ע"י אמירת תורה, שענינה המשכה מלמעלמ"ט, פעל והמשיך למטה ירידת גשמים.

256

ג) ויש

להוסיף בזה, דהנה, הפעולה דירידת גשמים היתה צריכה להיות ע"י אמירת התורה בפסוק ששייך לענין הגשמים ¹⁷²⁶ , שזהו הפסוק דשבת אחים גם יחד, שענינו הוא יחוד משפיע ומקבל, ועי"ז פעל שתומשך ההשפעה מלמעלה וירדו גשמים למטה בארץ, והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ¹⁷²⁷ , ע"י כח הא"ס הנמצא ביסוד העפר. ובפרטיות יותר ¹⁷²⁸ , הנה מ"ש שבת אחים, קאי על ז"א ומלכות כפי שנעשים בבחי' אחים, היינו ¹⁷²⁹ , שהמלכות משתווה לז"א שמקבלת מבחי' המוחין עצמן שלא ע"י ז"א, שזהו"ע לא זז מחבבה כו' עד שקראה אחותי ¹⁷³⁰ . וסיום הכתוב גם יחד, דתיבת גם מורה על הריבוי, לרבות ¹⁷³¹ גם בחי' המוחין (או"א) שלמעלה מזו"נ, וגם בחי' הכתר, עד לדרגא הכי נעלית בכתר שהו"ע התענוג, שזהו אומרו הנה מה טוב ומה נעים גו', דנעים הוא ענין התענוג ¹⁷³² , והיינו, שע"י היחוד דז"א ומלכות, נעשה היחוד גם בהבחי' שלמעלה מהם, או"א וא"א כו', כי, נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה ¹⁷³³ . וכמו"כ נעשית ההמשכה גם למטה, שנמשך ענין השלום בכל סדר השתלשלות, ועד שנעשה כענין וגר זאב עם כבש וגו'. וזהו גם תוכן הכתוב ונתתי שלום בארץ, שהו"ע יחוד ז"א ומלכות, משפיע ומקבל, כפי שהוא למעלה, ובאופן שנמשך גם למטה, כנ"ל.

ד) ועפ"ז

יש לבאר גם מ"ש בזהר, שלפני שרשב"י פעל ירידת הגשמים ע"י אמירת תורה, שיבחוהו החברייא. ועד"ז מצינו בכמה מקומות ששיבחו את רשב"י, כמו ר"י הוה קרי' לי' שבת ¹⁷³⁴ , ומאן פני האדון ¹⁷³⁵ דא רשב"י ¹⁷³⁶ . ולכאורה אינו מובן, למה הוצרך לענין השבחים ¹⁷³⁷ . ובפרט שרשב"י הי' נעלה ומובדל מהם, וכמו שאמר ראיתי

257

בני עלי' והן מועטין כו' אם שנים הן אני ובני הן ¹⁷³⁸ , ואם חד הוא אנא הוא ¹⁷³⁹ [ואלו ואלו דברי אלקים חיים ¹⁷⁴⁰ , לפי שיש כמה דרגות בבני עלי', ונמצא, שיש דרגא שבני עלי' אלף הן או מאה הן וכו', ועד למדרגה ששם יש רק אחד ¹⁷⁴¹ ], רשב"י, שאמר אנא סימנא בעלמא ¹⁷⁴² (שענין זה מצינו רק אצל רשב"י). וא"כ, מהו הענין ששיבחוהו החברייא. אך הענין הוא, שכדי שתוכל להיות על ידו ההמשכה דירידת גשמים, שהו"ע של יחוד משפיע ומקבל, הוצרך להיות הענין של יחוד משפיע ומקבל אצל רשב"י גופא, ובשביל זה הי' צריך להחברייא כו'.

ה) ונוסף

לכך שפעולת רשב"י בכהנ"ל היתה ע"י התורה שענינה שלום (כנ"ל ס"ב), הנה עוד זאת, שפעל ענין השלום בתורה גופא, שביטל את המחיצה שבין גליא שבתורה לפנימיות התורה ¹⁷⁴³ , שזהו"ע דמחצתי ואני ארפא ¹⁷⁴⁴ . וזהו גם מה שמבואר בהדרושים ¹⁷⁴⁵ שהענין דל"ג בעומר שייך לענין עד הגל הזה ¹⁷⁴⁶ , שענין הגל הוא מחיצה המבדלת, אבל, הכוונה בזה היא רק שלא תהי' העברה לרעה, אבל לטובה אתה עובר ¹⁷⁴⁷ , וכיון שלעת"ל יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ ¹⁷⁴⁸ , אזי לא יהי' צורך בגל כלל. וענין זה פעל רשב"י, שביטל את המחיצה שבין נגלה דתורה ופנימיות התורה, ועי"ז פעל גם ההמשכה בעולם כו'.

ו) והנה

ענינו של רשב"י נמשך לכאו"א מישראל, שלכן יש ביום ל"ג בעומר שמחה עצומה כו' ¹⁷⁴⁹ , וכמסופר בפרי עץ חיים50 לענין אמירת נחם, וכן הוא בכל הדורות, שאין אומרים בו תחנון ¹⁷⁵⁰ , והיינו, שנמשך שמחה גדולה ועצומה לכל אחד ואחת מישראל, גם לנשי ישראל, שזהו"ע הנישואין בל"ג בעומר ¹⁷⁵¹ (שהו"ע גילוי כח הא"ס באדם למטה ¹⁷⁵² ).

258

ולהעיר

שענין זה (ההמשכה מרשב"י לכאו"א מישראל) מרומז גם בכך של"ג בעומר הוא בספירת הוד שבהוד. דהנה ¹⁷⁵³ , הוד ענינו הודאה, וכמאמר מודים חכמים לר"מ ¹⁷⁵⁴ , שהפירוש בזה הוא, שחכמים עצמם אין משיגים כן (כי כאשר גם הם משיגים כן בשכלם, אינם צריכים לענין ההודאה), ואעפ"כ מסכימים לכך בדרך הודאה בלבד, שזהו"ע ההודאה, הגם שאינו מושג בשכלו, וכמו הודו לה' קראו בשמו ¹⁷⁵⁵ , או כמו שאומרים בהשכמת הבוקר מודה אני. וענין הוד שבהוד הוא, שההודאה זו עצמה היא באופן שאינו מבין או מרגיש שצריך להודות, אלא ההודאה עצמה היא בדרך הודאה (קב"ע). וזהו של"ג בעומר הוא בספירת הוד שבהוד, שבזה מרומז, שההמשכה של רשב"י היא גם למי שנמצא במעמד ומצב של הודאה שבהודאה בלבד, וכמו שאמר רשב"י39 יכול אני לפטור את כל העולם כולו (כל העולם כולו דייקא ¹⁷⁵⁶ ) מן הדין.

ועוד

זאת, שההמשכה לכאו"א מישראל היא באופן פנימי, וכמשנת"ל ¹⁷⁵⁷ שזהו החילוק בין הילולא דרשב"י ובין הסתלקות שאר צדיקים, שאצל שאר צדיקים נפעלה ההמשכה רק למעלה ובדרך מקיף (והגם שנמשך מזה הרהורי תשובה לתלמידיו, עד שיכול להיות מזה גידולין וגידולי גידולין, הרי זה רק הרהורי תשובה בלבד), שזהו לפי שההמשכה היא רק מבחי' נפש הצדיק, משא"כ אצל רשב"י נמשך מרוחו העצמית כו' (כמבואר באגה"ק סי' ז"ך וביאורו), שעי"ז ההמשכה היא בפנימיות, ועד שנמשך לפועל למטה מעשרה טפחים, ובלשון הכתוב19 ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ¹⁷⁵⁸ , ועד שבאים למ"ש בסיום הפרשה ¹⁷⁵⁹ , ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות, כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה ¹⁷⁶⁰ , בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

______ l ______