תקכג דינים הנוהגים בבהמות ביום טוב

תקכג דינים הנוהגים

בבהמות ביום טוב

ובו ד' סעיפים

א זבובים הנתלים בבהמה, מותר להסירן ממנה

ביום טוב, אע"פ שעל ידי כן נעשה בה חבורה, מכל מקום כיון שהוא אינו מתכוין

לעשות חבורה מותר, כיון שזהו דבר שאינו מוכרח שיעשה בה חבורה, שהרי לפעמים אין

חבורה נעשה על ידי כך ³⁶⁸⁵ :

ב אין מגרדין הבהמה במגרדת ביום טוב, מפני

שמשרת שער ³⁶⁸⁶ ,

וחייב משום גוזז ³⁶⁸⁷ .

ואף על פי שהוא אינו מתכוין להשיר שער, מכל מקום כיון שהוא דבר מוכרח דכשמגרד

במגרדת הוא משיר שער, הרי זה אסור, כמו שנתבאר בסימן ש"כ ³⁶⁸⁸

עיי"ש:

ג אין מילדין את הבהמה ביום טוב, דהיינו

שאסור למשוך הולד מן הרחם, אבל מסעידין אותה בלידתה, דהיינו שאוחז בולד שלא יפול

לארץ, ונופח לו בחוטמו, ונותן לו דד לתוך פיו ³⁶⁸⁹ :

ד בהמה טהורה שריחקה ולדה, מותר לזלף עליו

מי שלייתה (פירוש ששורין את השליא במים), וליתן מלא אגרוף מלח ברחמה, כדי שיכאוב

לה ותזכור צער הלידה ותרחם עליו. אבל אסור לעשות כן לבהמה טמאה, לפי שהוא טורח

ביום טוב בחנם, שאין זה מועיל כלום לבהמה טמאה, שאינה מקרבתו לעולם אחר שריחקתו ³⁶⁹⁰ :

[3685]

משנה כג, א (ומקרדין את הבהמה ביום טוב ... רבי יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה

ביום טוב, מפני שעושה חבורה, אבל מקרצפין, וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין).

ברייתא וגמרא שם (איזהו קרוד ואיזהו קרצוף, קרוד קטנים ועושין חבורה, קרצוף גדולים

ואין עושין חבורה. וג' מחלוקות בדבר, רבי יהודה סבר דבר שאינו מתכוין אסור, מיהו

קרוד קטנים ועושין חבורה, קרצוף גדולים ואין עושין חבורה, ולא גזרינן קרצוף אטו

קרוד. ורבנן סברי נמי כרבי יהודה דבר שאינו מתכוין אסור, וגזרינן קרצוף אטו קרוד.

ורבי אלעזר בן עזריה סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר שאינו מתכוין מותר, ובין קרוד

ובין קרצוף שרי. אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל, ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה,

הלכה כר' שמעון). רמב"ם פ"ד הט"ז (מסירין זבובין הנתלים בבהמה,

אע"פ שהן עושין חבורה). מ"מ שם (זהו פירוש מקרדין את הבהמה, ואמרו סוף

פרק יום טוב שחל (כג, א), שהלכה כתנא קמא דשרי אפילו בקטנים שעושין חבורה, דדבר

שאין מתכוין מותר. ופירוש, שמסירין הזבובים בכלים קטנים וחדין, שלפעמים עושין

חבורה). שו"ע ס"א (מסירים זבובים הנתלים בבהמה אע"פ שהן עושין

חבורה). לבוש ס"ב (הוי ליה דבר שאין מתכוין ואין כאן פסיק רישיה). מ"א

ס"ק א (דדבר שאין מתכוין שרי).

[3686]

תוס' כג, א ד"ה ושלש (ודוקא במגררת של עץ דאין עושה חבורה, אבל במגררת שלנו

שהן של ברזל כו"ע מודו דאסור, דפסיק רישיה ולא ימות הוא, שתולש שערות).

רא"ש פ"ב סי' כד (ותימה דלא מידכר הכא אלא איסור חבורה ואנו רואים

כשמגררין הסוסים במגררת של ברזל שתולשין מן השער, והוי פסיק רישיה, כההיא דתנן

(נזיר מב א) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. וצריך לומר שלא היה עשוי כעין שלנו,

ולא היה תולש את השער, אבל שלנו ודאי אסור). טור ושו"ע ס"ב (אין מגרדין

בהמה במגרדת ביום טוב, מפני שמשרת שער). מ"א ס"ק ב (דהוי פסיק רישיה. אף

על גב דלא ניחא ליה אסור).

[3687]

כדלעיל סי' שמ ס"א (הגוזז ... חייב, והוא מאבות מלאכות, שכן במשכן היו גוזזין

עורות התחשים ואילים). וראה לעיל סי' תצח סכ"ג.

[3688]

סכ"ד (ואף שהמשקין הנסחטין הולכין לאיבוד, מכל מקום אסור מדברי סופרים

כמ"ש למעלה. ויש אומרים שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי

סופרים ... כיון שאין הסחיטה נוחה לו כלל ... והעיקר כסברא הראשונה).

[3689]

משנה שבת קכח, ב (אין מילדין את הבהמה (הוא משיכת הולד מהרחם, פירוש המשניות

להרמב"ם) ביום טוב (דאיכא טרחא יתירה, רש"י), אבל מסעדין (אותה

ביום טוב, רש"י)). ברייתא שם (כיצד מסעדין, אוחזין את הולד שלא יפול לארץ,

ונופח לו בחוטמו (שנחיריו סתומין לו ברירין, רש"י), ונותן לו דד (של אמו,

רש"י) לתוך פיו כדי שינק). טור ושו"ע ס"ג (אין מילדין בהמה ביום

טוב, אבל מסעדין אותה, שאוחז בולד שלא יפול לארץ, ונופח לו בחוטמו, ונותן לו דד

לתוך פיו).

וכל זה ביום טוב, אבל לענין שבת נתבאר לעיל

סי' שלב ס"א (אין מילדין את הבהמה, ולא אפילו מסעדין, דהיינו לאחוז בולד שלא

יפול לארץ, וכן שאר צרכי הולד שהתירו לטרוח בהם ביום טוב כמ"ש בסי' תקכ"ג,

אסור לטרוח בהם בשבת), ושם נסמן (הערה ב).

[3690]

ברייתא וגמרא שם (אמר רשב"ג מרחמין היינו (מאהבין את ולדה עליה, רש"י)

על בהמה טהורה ביום טוב. היכי עביד, אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם,

כדי שתזכור צערה (דכייב לה וזוכרת צער לידה, רש"י) ותרחם עליו (ומרחמה את

הולד אם רחקתו, רש"י), ומזלפין מי שליא (שורין את השליא במים, רש"י) על

גבי ולד, כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. ודוקא טהורה, אבל טמאה לא, מאי טעמא, טמאה לא

מרחקא ולדא (אין דרכה לרחק, רש"י), ואי מרחקא ולדא לא מקרבא). טור ושו"ע

ס"ד (בהמה שריחקה ולדה, מותר לזלף מי שלייתה עליו, וליתן מלא אגרוף מלח ברחמה,

כדי שתרחם עליו. אבל הטמאה, אסור לעשות לה כן). לבוש ס"ד (מפני שדרך בהמה

טמאה כשריחקה ולדה שוב לא תרחם עליו, והוי טירחת חנם). מ"א ס"ק ג (דלא

מהני כלום שאין מרחמה).