חיפוש לפי מקור בגמרא

ראה תוד"ה אחד — פסחים קיד, ב. יומא ה, ב.

ראה יומא ה, ב. תוד"ה אחד — פסחים קיד, סע"ב.

תוד"ה אחד — פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.

ראה תוד"ה אחד — פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.

פסחים קיד, ריש ע"ב. וש"נ.

ברכות יג, א. פסחים קיד, ב.

ד"ה אחד – פסחים קיד, סע"ב.

ראה גם תוד"ה אחד זכר לפסח – פסחים קיד, סע"ב.

ראה יומא ה, ב. נדה ע, ב. תוד"ה אחד – פסחים קיד, סע"ב.

ראה תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.

ה, ב. וראה תוד"ה אחד – פסחים קיד, סע"ב.

ראה יומא ה, ב. תוד"ה אחד – פסחים קיד, סע"ב.

ראה יומא ה, ב. תוס' פסחים קיד, סע"ב.

ישעי' כו, יט. ואמרז"ל שצדיקים ראשונים בתחה"מ (זח"א קמ, א) וביומא (ה, ב. וראה תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב) דמשה (ואהרן) עמהם בבנין ביהמ"ק הג'.

יומא ה, ב. וראה גם תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב.

כי צ"ל שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה (פסחים קיד, ב) ואמרינן בירושלמי שמנהג לקחת זרוע וביצה (ביעא בלשון ארמי) כלומר בעא רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא (כל בו …

גם כשחל ע"פ בשבת לוקחים הביצה זכר לחגיגה (ודלא כמ"ש באבודרהם) אף שלא קרבה חגיגה אז (תוד"ה אחר פסחים קיד, ב).

כי צריכים להיות שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה (פסחים קיד, ב 37 ).

גם כשחל ערב פסח בשבת לוקחים הביצה זכר לחגיגה (ודלא כמ"ש באבודרהם 47 ) אף שלא קרבה חגיגה אז (תוד"ה אח[ד] פסחים קיד, ב 48 ).