או"ח סימן תקא — עצים האסורים והמותרים ביום טוב

תקא עצים האסורים והמותרים ביום טוב ובו י"ח סעיפים:

א אין מבקעין עצים מן הקורות^א העומדות לבנין^ב מפני שהן מוקצה^ג מחמת חסרון כיס^ד שאדם מקפיד עליהן מלהסיקן ובין השמשות לא היה דעתו עליהן להיסק (עיין סי' ש"[ח] סעיף כ"ו^ה) ולא מקורה שנשברה ביו"ט^ו משום דאתמול לא היה יודע שתשבר ולא היה דעתו עליה להיסק^ז ואפילו להמתירין מוקצה ונולד ביו"ט^ח מודים^ט במוקצה גדול כזה דקורה בריאה וחזקה אינה עשויה כלל להשבר^י.

אבל אם היתה רעועה מערב יו"ט וקרובה להשבר^יא כיון שהיה יודע שתשבר ודעתו עליה^יב להסקה לכן מותר לבקעות ממנה להמתירים נולד ביו"ט אבל להאוסרים נולד ביו"ט אסור לבקעות ממנה^יג דאתמול היה כלי שלם ראוי למלאכתו דהיינו בנין והיום היא שבר כלי והרי זה נולד ביו"ט וכבר נתבאר^יד דיש להחמיר בנולד ביו"ט:

ב אבל אם נשברה מערב יו"ט^טו אם אי אפשר להסיקה בלא ביקוע^טז מחמת גדלה^יז ועביה^יח מותר לבקעות ממנה חתיכות גדולות^יט ואע"פ שהיה אפשר לו לבקעות מערב יו"ט לפי שאין בבקיעת עצים לחתיכות גדולות מלאכה גמורה ואף בשבת אינו אסור אלא מדברי סופרים משום עובדין דחול^כ ומשום שמחת יו"ט התירו לגמרי^כא אבל אסור לבקעות ממנה חתיכות קטנות מאד^כב כדרך שמבקעים עצים <(א)> דקים מאד כדי להצית בהן האור מפני שהעושה כן בשבת חייב מפני שהוא תולדת הטוחן^כג כמ"ש בסי' שכ"א^כד לפיכך לא התירו דבר זה משום שמחת יו"ט לפי שזהו כמכשירין^כה שאפשר לעשותם מערב יו"ט^כו:

ג וכשהוא מבקע לא יבקע בקרדום ולא במגל ולא במגירה^כז כדרך שמבקע בחול^כח דכיון שהיה אפשר לבקעות מערב יו"ט הצריכוהו חכמים לשנות^כט שלא יבקע אלא בקופיץ^ל (פירוש^לא סכין של קצבים ויש עושים בו שני ראשים ודומה קצת לקרדום) ובצד הקצר שלו אבל לא בצד הרחב^לב כדי לשנות^לג ועכשיו שאין אנו בקיאים מהו קרדום ומהו קופיץ יש להחמיר שלא לבקעות אלא בסכין^לד או ביד:

ד במה דברים אמורים בעצים גדולים מאד שאי אפשר להסיקן כלל בלא ביקוע כגון קורה וכיוצא בה אבל עצים של הסקה שהן גדולים קצת וראויים להסקה בלא ביקוע לא יבקעם כלל^לה אפילו בסכין כיון שאפשר להסיקן בלא ביקוע^לו הרי זה טרחא שאינה צריכה^לז ולכן יש להחמיר שלא לשברן אפילו ביד^לח אפילו לחתיכות גדולות בענין שאין לאסור משום תולדת טוחן^לט וכן לא יכניס העץ בחור כדי לשברו כיון שאפשר להסיקו כמו שהוא^מ:

ה והמדקדקים נוהגים לאסור הביקוע של עצים הראויים להסקה בלי ביקוע אפילו בחול המועד ומתקנים ומכינים כל העצים הקטנים הצריכים לבישול דגים קודם יו"ט דחוששין לטרחא שאינה צריכה שהרי יכול לבערם בלא ביקוע וכן נכון להחמיר ומכל מקום במקום שהעצים יקרים דיש הפסד מרובה אם נצריך להבעיר בלי ביקוע מותר לו לבקע במועד אפילו עצים שאפשר להסיקן בלא ביקוע^מא במה דברים אמורים לבקעות בכלי אבל לשבר ביד^מב כיון שאינו עושה כדרך שהוא עושה בחול אין להחמיר בו כלל במועד אפילו במקומות שאין העצים יקרים:

ו עצים המפוזרין בחצר^מג בין שהם גדולים בין שהם קטנים^מד אסור לגבבן ביו"ט מפני שנראה כמלקט לצורך חול^מה שכן דרך לגבב היום לצורך מחר^מו אבל אם רוצה לבשל קדרתו בחצר מותר לגבב סמוך למקום בישול קדרתו^מז מפני שקדרתו מוכחת עליו שאינו מגבב לצורך מחר^מח במה דברים אמורים בעצים המפוזרין אבל עצים המכונסים ברשות היחיד מותר ליטול מהן^מט ולהוליכן אפילו לחצר אחרת^נ ולהסיקן שם:

ז במה דברים אמורים בחצר אבל בשדה אסור ללקט עצים אפילו רוצה לבשל קדרתו בשדה וללקט עצים סמוך למקום בישול קדרתו^נא לפי שדרך עצים להיות גדלים בשדה והמלקט שם עצים נראה כמעמר דבר במקום גידולו^נב (עיין סי' ש"מ^נג) וכבר נתבאר בסי' תצ"ה^נד שהעימור הוא ממלאכות שלא הותרו לצורך אוכל נפש ולפיכך אפילו מן המכונסים שבשדה אסור ליקח^נה גזרה שמא יקח מן המפוזרין ונראה כמעמר^נו:

ח קרפף^נז שהוא מקום המוקף מחיצות אע"פ שאינו מוקף לדירה^נח אם יש לו מסגרת או שהוא עומד בתוך^נט שבעים אמה וד' טפחים^ס לעיר כיון שהוא מקום המשתמר^סא הרי הוא כחצר ומותר להביא מן העצים המכונסים שבתוכו אבל אם אין לו מסגרת ואינו עומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר כיון שאינו מקום המשתמר הרי הוא כמי שאינו מוקף מחיצות כלל ואין מביאין ממנו עצים אפילו מן המכונסים שבתוכו:

ט עלי קנים ועלי גפנים שהן מכונסים ומונחים בקרפף^סב אע"פ שיש לו מסגרת ועומד בתוך שבעים אמה וד' טפחים לעיר הרי הן כמפוזרים ואסור ליקח מהן ביו"ט מפני שאנו חוששים שמא יפזרם הרוח בשעה שיבא ליקח אותם ויבא ללקטם^סג ואם הניח עליהם כלי כבד מערב יו"ט שלא יפזרם הרוח מותר ליקח מהן ביו"ט^סד:

י עצים שנשרו מן האילן ביו"ט אין מסיקין בהן ביו"ט^סה אפילו להמתירין נולד ביו"ט לפי שהן בכלל גזרת פירות הנושרין מאליהן בשבת או ביו"ט שאסרום חכמים בו ביום באכילה ובטלטול^סו משום גזרה שמא יעלה ויתלוש^סז כמ"ש בסי' שכ"[ה]^סח ואם נפלו לתוך התנור יתבאר בסימן תק"ז^סט בעז"ה:

יא כבר נתבאר^ע שיש להחמיר בנולד ביו"ט לפיכך כלים שנשברו ביו"ט^עא ואין עושין מעין מלאכתן הראשונה^עב כמ"ש בסי' תצ"ה^עג אין מסיקין בהן מפני שהן נולד^עד ואסורין בטלטול ואפילו לשורפן במקומן אסור אע"פ שאינו מטלטלן לפי שהמוקצה אסור להשתמש בו וליהנות ממנו^עה כמו שיתבאר בסימן תק"ט^עו:

יב וכן נכרי שחקק בית קבול בבקעת ביו"ט הרי עשאה כלי ואין מסיקין בה מפני שהוא נולד^עז:

יג אבל מסיקין בכלים שלמים^עח שנעשו מערב יו"ט אע"פ שהוא נהנה מן הכלי לאחר שהודלק מקצתו ונעשה שבר כלי אין בכך כלום כיון שההנאה באה לו מאליה שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה^עט עיין סוף סי' תק"ט^פ אבל אסור להפוך באש לאחר שהודלק מקצתו דאז נעשה שבר כלי וכיצד הוא עושה מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן^פא דאז יכול להפוך באש אף לאחר שהודלקו מקצת מן הכלים לפי שהן בטלים ברוב עצים המוכנים^פב כמו שיתבאר בסימן תק"ז^פג בעז"ה:

יד במה דברים אמורים כשאין לו עצים^פד מוכנים כדי כל צרכו אבל אם יש לו כדי כל צרכו אסור להסיק בכלים שלמים אפילו בחול מפני שהוא עובר על בל תשחית^פה:

טו כלי שנשבר מערב יו"ט^פו ואין עליו תאר כלי^פז מותר להסיקו ביו"ט שהרי הוא כבר מוכן ועומד להסקה^פח ואם יש עליו תאר כלי ונשבר ביו"ט אסור להסיקו ביו"ט מפני שהוא נולד^פט:

טז הכלים והאוכלין מטלטלין אותן לכל דבר ואין אומרים לא ניתנו הכלים אלא לתשמישן והאוכלין אלא לאכילה ולפיכך מסיקין באגוזים ושקדים^צ ואם אכלן ביו"ט אין מסיקין בקליפיהן^צא אפילו הן ראויים למאכל בהמה^צב מפני שאתמול היו מחוברים וטפלים להאוכל ונחשבין כאוכל עצמו ועכשיו אין נחשבין כאוכל כלל והרי זה נולד^צג:

יז עץ שמחתין בו האש כיון שהוא מיוחד לכך^צד הרי הוא כלי^צה ואם נשבר ביו"ט אסור להסיקו^צו כמו שנתבאר^צז:

יח יו"ט שחל להיות אחר שבת אסור להדליק ביו"ט שיורי הלפידים והפתילות שנדלקו וכבו בשבת^צח אלא אם כן נדלקו וכבו פעם אחת קודם השבת^צט מפני שהם יותר נוחים להדליק כשנדלקו כבר פעם אחת וכבו שהאור נאחז בהן היטב^ק ונמצא שהכבייה שנכבו בשבת היא מכשרת ומכינה אותם להדלקה ביו"ט^קא ואין שבת מכינה ליו"ט כמו שיתבאר בסי' תקי"ג^קב ע"ש לפיכך אסור להדליקן ביו"ט אפילו בצד השני שלא נדלק עדיין גזרה שמא ידלק באותו צד שנדלק כבר ונכבה בשבת^קג וכיון שאסור להדליקן ביו"ט יש על שיורי הפתילה דין כלי שמלאכתו לאיסור שאין לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו^קד כמ"ש בסי' ש"ח^קה אבל שיורי הלפידים כיון שאין ראויים להסקה ביו"ט אסור לטלטלם אפילו לצורך גופן ומקומן לפי שאין עליהם תורת כלי כלל^קו במה דברים אמורים ביו"ט ראשון אבל יו"ט שני של גליות שחל להיות במוצאי שבת מותר להדליקן בצד השני שלא נדלק עדיין דכיון שיו"ט שני אינו אלא מדברי סופרים לא גזרו שמא ידליק בצד שנדלק כבר^קז וכיון שהן ראויים להדלקה מותר ג"כ לטלטלן^קח כדין כלי שמלאכתו להיתר שנתבאר בסי' ש"ח^קט.

אבל יו"ט שני שחל בשני בשבת וממנו ואילך מותר להדליק בו שיורי פתילות ולפידים אפילו באותו צד שנדלקו בו ביו"ט ראשון^קי ואפילו <(ב)> ביו"ט שני של ראש השנה מותר להדליק^קיא ממה נפשך אם יום שני חול מותר להדליק בו כמו בחול ואם הוא קודש ויום ראשון חול כל שכן שמותר שהרי חול מכין ליו"ט ואם שניהם קדושים א"כ הרי הן קדושה אחת שהרי כיום אחד ארוך הן חשובים^קיב ואין שייך כאן איסור הכנה מיו"ט לחבירו כיון שהן יום אחד^קיג.

ויש אומרים^קיד דאפילו ביו"ט ראשון שחל להיות אחר השבת מותר להדליק שיורי הלפידים והפתילות שנדלקו וכבו בשבת לפי שאין כבייה זו חשובה הכנה גמורה כיון שגוף הפתילה כבר היה בעולם^קטו אלא שע"י כבייה זו היא נוחה יותר להדליק ואין בזה כדאי לאסור את גוף הפתילה והלפידים.

ולענין הלכה יש לחוש לסברא הראשונה^קטז ולעשות פתילות חדשות^קיז ואם הישנה מונחת על פי הנר מותר להוציאה משם^קיח כדי להניח אחרת במקומה דכיון דאיסור טלטול אינו אלא מדברי סופרים יש לסמוך על סברא האחרונה^קיט: