או"ח סימן קיד — דין הזכרת הרוח וגשם וטל

קיד דין הזכרת הרוח וגשם וטל ובו י"א סעיפים:

א ברכה שניה אינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לחברתה^א וכן כל ברכות האחרות הן סמוכות זו לזו לכן הן חותמות בברוך ואין פותחות בברוך^ב.

ומתחילין להזכיר הגשם בברכה שניה^ג בתפלת מוסף של שמיני עצרת ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח^ד והזכרה זו היא ריצוי שאלה^ה שטרם שישאלו הגשמים בעונתם כשיגיע זמן השאלה^ו מרצין לפניו בהזכרת גבורותיו שמוריד גשמים^ז וקבעו הזכרה זו בברכת מחיה המתים מפני שהגשמים הם שקולים כתחיית המתים^ח שכשם שתחיית המתים חיים לעולם כך הגשמים חיים לעולם^ט.

והיה מן הדין להזכיר ולרצות לפניו מיום טוב הראשון של חג שבחג נידונים על המים^י אלא לפי שהגשמים הם סימן קללה בחג הסוכות שאי אפשר לישב בסוכה בשעת הגשם^יא אין מזכירין הגשם עד עבור ז' ימי ישיבה בסוכה^יב וראוי היה להתחיל להזכיר מיד בליל יום טוב האחרון^יג אלא לפי שבתפלת ערבית אין כל העם בבית הכנסת נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויעשו אגודות אגודות^יד.

ולמה אין מזכירין בשחרית^טו לפי שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ^טז או השמש^יז בקול רם מוריד הגשם קודם התפלה^יח ובשחרית אי אפשר להכריז מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה^יט לפיכך אף מי שהוא חולה או אנוס^כ שמותר לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור אפילו בבית הכנסת^כא בשאר ימות השנה כמו שנתבאר בסימן צ'^כב אסור לו להקדים תפלת מוסף של שמיני עצרת לתפלת הצבור אפילו בביתו^כג לפי שאסור להזכיר הגשם עד שיכריזו בצבור.

אבל אם יודע שהכריזו בצבור אע"פ שהוא לא שמע מזכיר^כד ומטעם זה הבא לבית הכנסת והצבור התחילו להתפלל יתפלל ויזכיר^כה אע"פ שהוא לא שמע כשהכריזו והדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללים בקהילות^כו:

ב וכן לענין הפסקה אין פוסקין מלהזכיר עד שמכריזין בבית הכנסת מוריד הטל קודם תפלת מוסף יום טוב הראשון של פסח^כז במקומות שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה^כח שהכרזת הטל סימן הוא להם להפסקת הזכרת הגשם וקודם הכרזה זו אין הצבור מפסיקין מלהזכיר הגשם כדי שלא יהיה דבר מעורב ביניהם^כט שזה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיה אגודות אגודות אבל היחיד שמתפלל בינו לבין עצמו^ל רשאי להזכיר הטל במקום גשם.

ובמדינות אלו (שאין נוהגין להזכיר טל בימות החמה במקום הגשם^לא ואין הכרזת טל סימן כלל להפסקת הזכרת גשם^לב) נוהגין שלא להפסיק מלהזכיר גשם עד תפלת המנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף^לג אבל בתפלת מוסף כל הקהל וגם הש"ץ מזכירין הגשם בתפלת לחש כדי שלא יהיה דבר מעורב בין הצבור שאי אפשר להכריז קודם התפלה שיפסיקו מלהזכיר הגשם מפני שנראה כממאנים בגשמים^לד על דרך שאמרו^לה אין מתפללין על רוב טובה ומה שאין הש"ץ פוסק בתפלת השחר^לו הוא משום אותם שלא היו בבית הכנסת בערבית וכשישמעו שהש"ץ אינו מזכיר בשחרית יסברו שמפסיקין מלהזכיר בתפלת ערבית^לז שהיום הולך אחר הלילה בכל מקום ולשנה הבאה לא יזכירו בערבית ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר:

ג בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר^לח לא בהזכרה שבברכת מחיה המתים ולא בשאלה שבברכת השנים^לט מפני שאינן נעצרים לעולם^מ ואם בא להזכיר מזכיר.

ונוהגין בכל המקומות לומר משיב הרוח בהזכרה בימות הגשמים^מא ואין מזכירין את הרוח בשאלה אבל בימות החמה אין מזכירין אותו כלל מפני שאינו מתבקש אלא בימות הגשמים כדי לנגב ליחות הארץ שהוא מרובה^מב ואם לא הזכירו בימות הגשמים^מג או שהזכירו בימות החמה אין מחזירין אותו אפילו לא סיים עדיין הברכה^מד.

והטל שהוא דבר המתבקש לעולם^מה יש מקומות שנוהגין^מו להזכירו בימות החמה ולשאול אותו בין בימות החמה בין בימות הגשמים שאף שאין נעצר לעולם מכל מקום מבקשים שיהיה לברכה^מז שלפעמים אינו לברכה^מח ואם הזכירו בימות הגשמים^מט או שלא הזכירו בימות החמה^נ או שלא שאל אותו בין בימות החמה בין בימות הגשמים^נא אין מחזירין אותו אפילו לא סיים עדיין הברכה^נב מאחר שלא חייבו חכמים כלל להזכיר בטל וברוחות ובמדינות אלו^נג נוהגים לשאול הטל בימות הגשמים ולא בימות החמה ולא להזכירו לא בימות החמה^נד ולא בימות הגשמים ואם הזכירו ושאל אותו אין מחזירין אותו (כגון שאמר ותן טל ונזכר קודם שאמר ומטר^נה):

ד אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו^נו לפי שהגשמים בימות החמה אינם אלא סימן קללה לכן הצריכו לזה שהזכיר קללה בתפלתו^נז שיחזור ויתפלל בלא קללה אותה ברכה שהזכיר בה קללה לפיכך הוא צריך לחזור לראש הברכה^נח שאם יחזור למכלכל חיים לא יבטל בזה מה שהזכיר שלא כדין שכן דינה של הזכרה בימות הגשמים לומר מכלכל חיים אחר מוריד הגשם ואם נזכר אחר חתימת הברכה^נט צריך לחזור לראש התפלה לפי שכל הטועה באיזו ברכה בענין שצריך לחזור ולתקן טעותו ולא חזר עד שחתם ברכה זו^ס לא די לו שיחזור למקום שטעה לתקן טעותו אלא צריך לחזור לראש הברכה כמו שיתבאר^סא וג' ברכות ראשונות חשובות כברכה אחת כמו שיתבאר^סב:

ה ואפילו בזמן שהגשם אינו סימן קללה^סג כגון שלא יצא עדיין ניסן של חמה^סד ואפילו אם צריכים לגשמים^סה מחזירים אותו שכיון שרוב הזמן שפוסקין מלהזכיר גשם הגשם בו סימן קללה לא חלקו חכמים ואמרו שמשעה שפוסקים מלהזכיר אם הזכיר מחזירין אותו^סו.

ואפילו בארצות שלעולם הן צריכות לגשמים בימות החמה^סז בענין שאם שאל בהן גשמים בימות החמה בברכת השנים אין מחזירין אותו כמו שיתבאר בסי' קי"ז^סח מכל מקום אם הזכיר בהן גשם בתחיית המתים מחזירין אותו שצורך ארצות לגשמים אינו ענין להזכרה אלא לשאלה^סט (שבשאלה הוא מבקש על ארצו אבל בהזכרה הוא משבח להקדוש ברוך הוא שהוא מוריד גשמים שלא בעתם שהם סימן קללה לארץ ישראל וכיוצא בה לכן^ע צריך לחזור ולומר אותה ברכה בלא קללה):

ו בימות הגשמים אם לא אמר מוריד הגשם^עא (אפילו אמר משיב הרוח) מחזירין אותו^עב והוא שלא הזכיר טל^עג אבל אם הזכיר טל^עד אין מחזירין אותו (אפילו לא סיים הברכה^עה) שאף שהטל אינו נעצר^עו מכל מקום שבח הוא להקב"ה בהזכרתו^עז כמו בהזכרת הגשם שכשם שהגשמים חיים לעולם^עח כך הטל הוא חיים לעולם^עט שעל ידי כך^פ מתברכת התבואה^פא (ובכמה מקומות^פב קראו חכמים להטל טל תחיה משא"כ הרוח שאף שאי אפשר לעולם בלא רוחות^פג אינו נקרא חיים לעולם כמו גשם וטל.

לכך יש בני אדם שמזכירין הטל כל ימות החמה^פד כדי שאם ישכחו לומר מוריד הגשם בימות הגשמים חזקה שאמרו מוריד הטל כמו שהם רגילים בימות החמה ואין מחזירין אותן):

ז במה דברים אמורים שמחזירין אותו^פה אם לא הזכיר גשם ולא טל בימות הגשמים כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שלאחריה ואז חוזר לראש התפלה מטעם שנתבאר למעלה^פו אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם במקום שנזכר שלא קבעו חכמים מקום בתוך הברכה להזכיר שם הגשם אלא אמרו סתם^פז מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים אלא שנהגו לאמרו לפני מכלכל חיים לפי שהגשם כלכלה ופרנסה^פח אבל אם לא אמרו לפני מכלכל חיים בכל הברכה מקומה.

ואפילו אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש^פט א"צ לחזור לראש אלא יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה ושוב אומר אתה קדוש שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי לענין דברים שמחזירין אותו^צ אע"פ שנקרא סיום לענין דברים שאין מחזירין אותו^צא כגון הבדלה בחונן הדעת ויעלה ויבוא בערבית ראש חודש שאין לאמרם כשסיים הברכה אע"פ שלא התחיל ברכה שלאחריה כמו שיתבאר בסי' רצ"ד^צב ותכ"ב^צג:

ח ג' ברכות ראשונות חשובות כאחת^צד הואיל וענינם אחד לסדר שבחו של מקום^צה קודם שאלות צרכיו כעבד שמסדר שבח לפני רבו קודם שמבקש פרס ממנו וכן ג' אחרונות חשובות כאחת שהן כעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו כמו שנתבאר בסימן קי"ב^צו לפיכך בכל מקום שטעה בג' ראשונות חוזר לראש התפלה ובג' אחרונות חוזר לעבודה^צז בין שהוא יחיד בין צבור^צח אם הוא טעות שאי אפשר לתקנו אלא א"כ יחזור לראש הברכה שטעה בה כגון^צט שטעה בחתימתה^ק שחתם בברכה זו בענין ברכה אחרת^קא או שחתם האל הקדוש בעשרת ימי תשובה ולא נזכר עד לאחר כדי דבור^קב שאי אפשר לו לתקן טעותו ע"י שיחזור ויחתום כהוגן שאין חזרה מועלת אלא בתוך כדי דבור.

וכיוצא בזה בברכות אמצעיות צריך לחזור לראש ברכה זו^קג.

וה"ה אם חתם כהוגן אלא (שכל נוסח הברכה עד החתימה אמר נוסח אחר שלא כענין ברכה זו כלל^קד ולא נזכר עד לאחר שחתם) (או שלא אמר שום נוסח תחלה רק החתימה בלבדה^קה שנמצא) שלא אמר ברכה זו אלא במטבע קצר כברכת הפירות והמצות שפתיחתן היא חתימתן^קו ושינה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו^קז וצריך לחזור לראש ברכה זו אם היא מברכות אמצעיות ובג' ראשונות צריך לחזור לראש ובג' אחרונות לעבודה (ואצ"ל אם דילג ברכה אחת לגמרי^קח ולא נזכר עד אחר חתימת ברכה שאחריה) שאל"כ כשיאמר במקום שנזכר הו"ל השניה כטעות באמצע^קט.

אבל אם דילג באמצעה^קי (ואפילו אמר במקום הדילוג נוסח אחר שאינו מעין ברכה זו^קיא) כל שחתם כהוגן (ואמר קודם החתימה^קיב איזו בקשה כענין ברכה זו ואמרה בלשון משונה מתיקון חכמים^קיג) אינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות כמו שנתבאר בסי' ס"ו^קיד וס"ח^קטו שאינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים^קטז אלא כשמשנה בפתיחתן או בחתימתן בברכות שחותמות בברוך ופותחות בברוך [(]וברכות י"ח שחותמות בברוך ואינן פותחות בברוך אף אם שינה פתיחתה ואמרה בלשון אחר בענין הברכה דינו כאלו שינה באמצע ברכה שהרי הן ברכות הסמוכות זו לזו^קיז וכל פתיחתה היא כמו אמצע ברכה):

ט כל מקום שאמרו חוזר לברכה שטעה בה^קיח כגון שדילג או טעה בחתימת ברכות אמצעיות או בג' אחרונות שחוזר לעבודה שהיא ראשיתן או שהזכיר הגשם בימות החמה שחוזר לראש ברכה שניה אם לא סיים הברכה^קיט הכל לא אמרו אלא כשטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין צריך לחזור לראש התפלה וה"ה אם שח במזיד כמו שנתבאר בסי' ק"ד^קכ:

י המתפלל ואינו יודע אם הזכיר הגשם אם לאו^קכא עד שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר מכאן ואילך מה שהוא צריך הוא מזכיר לפיכך אם מסופק בימות החמה אם הזכיר מוריד הגשם עד שלשים יום בחזקת שהזכירו כמו שהיה רגיל כל ימות החורף וצריך לחזור^קכב ובימות הגשמים צריך גם כן לחזור^קכג עד שלשים יום במדינות אלו שאין מזכירין טל בימות החמה^קכד והרי כל שלשים יום הוא בחזקת שלא הזכיר לא טל ולא גשמים מן הסתם לאחר ל' יום א"צ לחזור שכבר נתרגל לשונו לומר כהלכה ומן הסתם אמר כהרגל לשונו ואפילו אם שגג או פשע יום או יומים ולא התפלל כלל^קכה לא הורע חזקתו בזה וכיון שהוחזק ברוב אלו ימים דיו בכך שכיון שאחר שלא הזכיר איזה יום חזר אח"כ והזכיר עד תום ל' יום ה"ז בחזקה של ל' יום:

יא אם ביום הראשון של פסח^קכו אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל או במדינות אלו^קכז עד מכלכל חיים ועד בכלל בלא מוריד הגשם צ' פעמים הרי נתרגל לשונו לומר (ו)רב להושיע (ו)מוריד הטל או (ו)רב להושיע מכלכל חיים כאלו אמר כן ל' יום^קכח שבל' יום מימות החול ג"כ אינו אומר אלא צ' פעמים ג' פעמים בכל יום ואם הורגל כשאומר מפוזרין ק"ו ברצופין לפיכך אם אח"כ אינו זוכר אם הזכיר הגשם חזקה שלא הזכירו וא"צ לחזור וכן אם בשמיני עצרת אומר צ' פעמים אתה גבור עד ומוריד הגשם ועד בכלל ואח"כ נסתפק אם הזכיר הגשם חזקה שהזכירו (ויש חולקין על זה^קכט וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שלא לעשות כן לסמוך על זה אבל אם עשה כן ואח"כ נסתפק אם הזכירו אין צריך לחזור כי כן עיקר):