ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות פסח – ח"ה (סי' תעב-תפו)תפד מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים

תפד מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים

ובו ו' סעיפים

א מי ¹²³¹ שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים, לפי שאין בהם מי שיודע לקדש ולומר ההגדה והלל וברכת המזון, וצריך להוציאם ידי חובתם, כיצד יתנהג ¹²³² .

יעשה הסדר תחלה בביתו, עד לאחר שתיית כוס ברכת המזון ¹²³³ . ואז אם ירצה לילך לבית אחר, יקח כוסו של אחד מבני הבית ¹²³⁴ ויברך עליו בורא פרי הגפן וקידוש היום ושהחיינו, ויחזיר להם הכוס וישתו כל אחד מכוסו. אבל הוא לא יטעום כלום מהכוס, שהרי כבר אכל האפיקומן בביתו ¹²³⁵ , וגם עדיין לא גמר ההלל בביתו, ואסור לשתות יין קודם גמר ההלל ¹²³⁶ .

ואף על פי כן יכול הוא לברך להם בורא פרי הגפן, אף שאינו טועם עמהם כלום, לפי שברכת בורא פרי הגפן זו שעל כוס של קידוש אינה כשאר ברכות הנהנין שאינן חובה על האדם, ולכן אם הוא אינו נהנה כלום אינו יכול לברך כדי להוציא את מי שאינו יודע לברך כמו שנתבאר בסי' קס"ז ¹²³⁷ , אבל ברכת בורא פרי הגפן זו היא חובה כמו קידוש, ולכן דינה כמו קידוש עצמו, שיכול לקדש לאחרים ¹²³⁸ שאינן יודעין לקדש ¹²³⁹ אף שהוא עצמו אין צריך לקידוש זה, כמו שנתבאר בסי' רע"ג ¹²⁴⁰ ע"ש:

ב ואחר כך יאכילם ירקות בטיבול, ויברך להם בורא פרי האדמה, אם אין בהם מי שיודע לברך. ואף שהוא לא יטעום מהירקות, שהרי כבר אכל האפיקומן, אף על פי כן יכול לברך להם ¹²⁴¹ , לפי שגם ברכת בורא פרי האדמה זו אינה כשאר ברכת הנהנין שהן רשות, אלא היא כמו חובה ¹²⁴² , מחמת תקנת חכמים שתקנו לאכול ירק קודם ההגדה ¹²⁴³ , ואי אפשר לאכלו בלא ברכה, ולכן דינה כבורא פרי הגפן של קידוש, שיכול לברך להם אף שאינו טועם כלום עמהם:

ג ואחר כך אומר לפניהם מה נשתנה ¹²⁴⁴ , וכל ההגדה, בלשון שהם מבינים ¹²⁴⁵ (או יפרש להם הענין שצריך לומר מעיקר הדין עיין סימן תע"ג ¹²⁴⁶ ). ואחר כך הלל עד סוף ברכת אשר גאלנו, אף אם אינן מבינים הלשון ¹²⁴⁷ .

ואחר כך יברך להם בורא פרי הגפן לפי מנהג מדינות אלו שנתבאר בסי' תע"ד ¹²⁴⁸ , אם אין בהם מי שיודע לברך ¹²⁴⁹ , וישתו כל אחד כוסו.

ואחר כך יאכלו מצה ומרור, והוא יברך להם על אכילת מצה ועל אכילת מרור, שכל ברכות המצות, אף מי שיצא כבר ידי חובתו יכול להוציא אחרים שאינן יודעין ¹²⁵⁰ .

וגם המוציא יכול לברך להם ¹²⁵¹ , אם אין בהם מי שיודע לברך ¹²⁵² , אף שהוא אינו טועם עמהם, לפי שברכת המוציא של אכילת מצה בליל ראשון הוא חובה כמו אכילת מצה עצמה, ודינה כבורא פרי הגפן של קידוש ¹²⁵³ כמו שנתבאר בסימן קס"ז ¹²⁵⁴ .

ואחר כך יניחם לאכול הכריכה וכל הסעודה עד לאחר ברכת המזון. ובתוך כך ילך הוא לבית אחר ויעשה כסדר הזה, וכן לבית שלישי ורביעי ¹²⁵⁵ .

אבל אינו יכול לברך להם ברכת המזון, כיון שלא אכל עמהם, והתורה אמרה ¹²⁵⁶ ואכלת ושבעת וברכת מי שאוכל הוא יברך. עיין סי' קפ"ו ¹²⁵⁷ (כי שם נתבאר שמדברי סופרים הוא שאינו רשאי לברך להם ברכת המזון, ומקרא זה אסמכתא בעלמא הוא ¹²⁵⁸ ) עיי"ש ¹²⁵⁹ :

ד ואחר כך ילך לביתו לגמור ההלל וההגדה ¹²⁶⁰ לבני ביתו ¹²⁶¹ .

ואחר כך ילך לבתיהם לגמור להם ההלל וההגדה. והם שותים כוס רביעי. והוא אינו שותה עמהם כיון שכבר שתה ד' כוסות ¹²⁶² .

(ואם הוא רוצה, יכול להקדים לגמור ההלל והגדה בבתיהם, ויכול לשתות כוס רביעי בבית אחד מהם ¹²⁶³ .

ואם ¹²⁶⁴ הם אינן יודעין לברך ברכת המזון, יקרא הוא עמהם כל ברכת המזון מלה במלה, ואינו כמברך לבטלה כיון שהן עונין אחריו כל מלה ומלה ¹²⁶⁵ , והרי הוא כמקרא את הקטן ומלמדו ברכת המזון אחר אכילתו ¹²⁶⁶ .

ואחר כך ילך לביתו לגמור ההלל וההגדה לבני ביתו, והם שותים כוס הרביעי והוא אינו שותה עמהם, אם כבר שתה באחד מהבתים):

ה ואם הוא רוצה יכול לגמור ההלל והגדה מתחלה בביתו, ואחר כך ילך לבתים אחרים ¹²⁶⁷ לקדש להם ולומר להם ההגדה והלל, ולא יטעום עמהם אף מן הכוס רביעי, אם כבר שתה כוס הרביעי בביתו.

ואם הוא רוצה להקדים לעשות כל הסדר בבתים אחרים, ולילך אחר כך לביתו להתחיל הסדר מקידוש ואילך, הרשות בידו. ויזהר שלא לטעום כלום בבתיהם ¹²⁶⁸ , שאסור לטעום קודם קידוש ¹²⁶⁹ , והוא אינו יוצא במה שמקדש בבתיהם, כיון שאינו סועד שם בבתיהם ואין קידוש אלא במקום סעודה ¹²⁷⁰ :

ו אבל אינו יכול לקדש בתחלה בביתו, ולעשות כל הסדר עד לאחר הכריכה, ולילך אחר כך לבית אחר לעשות כן. לפי שאסור לאדם לעקור מסעודתו קודם ברכת המזון לילך לבית אחר, אף שדעתו לחזור למקומו לאכול עוד ולברך אחר כך, אלא אם כן הולך לדבר מצוה עוברת כמו שנתבאר בסי' קע"ח ¹²⁷¹ וקפ"ד ¹²⁷² , וכאן אין מצוה עוברת, שהרי יכול לעשות הסדר בבתים אחרים לאחר שיגמור סעודתו ויברך ברכת המזון בביתו ¹²⁷³ .

ומכל מקום יכול לעקור מסעודתו קודם אכילת האפיקומן, וילך לבית אחר ויעשה להם כל הסדר ויאכל שם עמהם האפיקומן ¹²⁷⁴ , ויברך שם עמהם ברכת המזון, אם היתה דעתו לכך מתחלה כשבירך המוציא שיגמור סעודתו בבית אחר ויברך שם. עיין סי' קע"ח ¹²⁷⁵ ותע"ט ¹²⁷⁶ :

הערות

1231. בסימן שלפנינו נתבארו כמה אופנים לעשות הסדר בבית נוסף: (א) יסדר הסדר בביתו עד אחר כוס ברכת המזון, ואחר כך כל הסדר בבית אחר, עד שלחן עורך. אחר כך ילך לביתו לגמור הסדר, ואחר כך יגמור הסדר בבית אחר (ס"א-ד). (ב) יסדר הסדר בביתו עד אחר כוס ברכת המזון, ואחר כך כל הסדר בבית אחר, וגם ישתה שם כוס ד'. אחר כך יבוא לביתו, לגמור להם הסדר (ס"ד). (ג) יסדר כל הסדר בביתו עד גמירא. אחר כך כל הסדר בבית אחר עד גמירא (ס"ה). (ד) בתחלה יסדר להם כל הסדר בביתם. אחר כך ילך לביתו, לסדר כל הסדר לעצמו (ס"ה). (ה) יסדר הסדר בביתו עד לפני האפיקומן, ואחר כך כל הסדר בבית אחר, וגם יאכל שם האפיקומן ויברך שם ברכת המזון (ס"ו).
1232. רי"ף כז, א (מאן דבעי לברוכי בתרי ותלתא בתי היכי עביד. מברך ברישא בביתא דיליה כל מאי דצריך, ומברך ברכת המזון. והדר מברך לכל חד וחד בביתיה, ושתי אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי מצה וירקי, ואיהו לא אכיל בהדייהו ולא מידי, ושביק להו למגמר סעודתייהו, ומברכי אינהו ברכת המזון). טור ושו"ע (מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלת בתי, מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דצריך, ומברך ברכת המזון. והדר מברך לכל חד וחד בביתיה, ושתי אינהו כסא דקידושא ודאגדתא ואכלי ירקי ומצה, ואיהו לא אכיל ושתי בהדייהו. ושביק להו למגמר סעודתייהו, ומברכי אינהו ברכת המזון).
1233. כדלקמן ס"ו (שאסור לאדם לעקור מסעודתו קודם ברכת המזון לילך לבית אחר, אף שדעתו לחזור למקומו לאכול עוד ולברך אחר כך). ולכן לא ילך עד אחר ברכת המזון.
1234. כיון שבעת אמירת הקידוש צריך להגביה הכוס, כדלעיל סי' רעא סי"ח (כוס של קידוש ... טעון כל הדברים שטעון כוס של ברכת המזון ... ויגביהנו מעל השלחן טפח, ויתן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו). משא"כ בכוס השני אין צריך ליקח מהם הכוס, כדלקמן ס"ג (ואחר כך יברך להם בורא פרי הגפן .. וישתו כל אחד כוסו). וראה לקוטי טעמים ומנהגים (הערה 719). וכן בברכת המצה והמרור, כדלקמן ס"ג (ואחר כך יאכלו מצה ומרור, והוא יברך להם על אכילת מצה ועל אכילת מרור). אך מכל מקום גם בקידוש אין זה מעכב בדיעבד, כדלעיל סי' רעא סכ"ח (שאף שכוס של קידוש צריך שיאחזנו בידו מכל מקום אין זה מעכב בדיעבד). וראה "הלכות ליל הסדר" אות ג ואות יב.
1235. רי"ף כז, ב (ואיהו כיון דבריך ליה ברכת המזון לא ליטעום מידי, דקיי"ל דאין מפטירין לאחר מצה אפיקומן). מ"א סק"ב (דהא כבר אכל האפיקומן בביתו). וכדלעיל סי' תעח ס"א (אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול שום מאכל בעולם), וס"ב (משקין המשכרין אסור לשתות ... ויש ... אומרים, שטעם כל המשקין מבטל מפיו את טעם מצה שמורה של אפיקומן).
1236. כדלעיל סי' תעט ס"ג (אחר ששתה כוס זה אסור לשתות יין, או שאר משקה המשכר, עד כוס הרביעי, שמא ישתכר וישן וימנע מקריאת גמר ההלל).
1237. סעיף כג (מי שאינו אוכל אינו יכול לברך המוציא להוציא האוכלין ידי חובתן, אפילו אינן יודעין לברך לעצמן, כיון שהוא אינו מחויב בברכה זו, וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. שברכת הנהנין אינה דומה לברכת המצות, שאף מי שאינו מחויב בדבר מפני שכבר יצא ידי חובתו יכול לברך למי שעדיין לא יצא ואינו יודע לברך לעצמו, כגון לקדש קידוש היום לנשים ועמי הארץ, לפי שבמצות שהן חובה כל ישראל ערבים זה בזה, וגם הוא נקרא מחויב בדבר כשחבירו לא יצא ידי חובתו עדיין. משא"כ בברכות הנהנין שאף שהן חובה על הנהנה, מכל מקום בידו שלא ליהנות ושלא לברך, לפיכך אין אחר שאין נהנה נקרא מחויב בדבר הברכה זו, שזה צריך לברך על מה שחפץ ליהנות ... כל אכילה ושתיה שהן חובה על האדם שלא משום הנאתו, כגון מצה בליל ראשון של פסח ויין של קידוש בין של לילה ובין של יום, אם אינו יודע לברך יכול אחר שכבר יצא להוציאו ידי חובתו אף מברכת הנהנין שבהן, שהן המוציא ובורא פרי הגפן, ואין צריך לומר ברכת אכילת מצה וברכת הקידוש עצמה שהם מברכות המצות).
1238. ר"ה דף כט , א-ב (תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. בעי ר[ח]בא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו, כיון דחובה הוא מפיק, או דלמא ברכה לאו חובה היא. ת"ש דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן, וכי הוה אתי אריסיה מדברא הוה מקדש להו). רי"ף שם (דגמרינן להא מילתא מהא דתניא כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת הפירות שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. ובעי רחבה ברכת הלחם של מצה שהיא המוציא, וברכת היין של קידוש היום שהיא בפה"ג, מהו, כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה. ופשטינן לה מהא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפא הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא הדר מקדש ליה. ושמעינן מינה שאע"פ שבירך לעצמו המוציא על המצה שהיא חובה, כי איכא מאן דלא שמע ולא נפיק ידי חובתיה הדר ומברך ליה, בין המוציא בין על אכילת מצה בין בורא פרי האדמה בין על אכילת מרור בין בורא פרי הגפן, כולהו חד טעמא אינון דמצוה נינהו, וכן הלכה). טור וט"ז סק"א (אף על גב דברכת הנהנין קי"ל שאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהנה עמהם, שאני ברכת הלחם של מצה וקידוש היום שהם חובה, הלכך יכול לברך להוציא אחרים אף על פי שאינו נהנה).
1239. בה"ג הל' קידוש יג, ד (והיכא דקדיש ליה באושפיזיה, ואיתרמו ליה אינשי בדוכתא אחרינא, דלא גמירי לקדושי, הדר מקדש להו). טור סי' רעג (ובה"ג חילק אם בא אצל אחרים שאין יודעין לקדש מקדש להם אבל אם יודעין לקדש אינו מקדש להם). שו"ע שם ס"ד (והוא שאינם יודעים).
1240. סעיף ו (אין לו לקדש לאחרים לכתחלה אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם), וסי' קסז שם (יכול לברך למי שעדיין לא יצא ואינו יודע לברך לעצמו).
1241. רי"ף שם כז, ב (והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ... ואכלי ... ירקי, ואיהו לא אכיל בהדייהו ולא מידי). טור ושו"ע (והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ... ואכלי ירקי ומצה, ואיהו לא אכיל ושתי בהדייהו).
1242. טור בשם ה רא"ש (אדוני אבי הרא"ש ז"ל, דכיון דתקנת חכמים היא משום היכרא לתינוקות הוי כברכת מצוה ויכול להוציאם, אף על פי שאינו טועם). ט"ז ס"ק א (וכן ברכת הירקות חשוב גם כן מצוה ויכול להוציא אחרים. וכתב הרא"ש ז"ל כיון דתקנת חכמים היא משום היכר לתינוקות הוה כברכת מצוה ... דכיון שתקנו חכמים משום היכר יש כאן חיוב, ולא חשיב כברכת הנהנין, ודינו כמו בברכת המצות). וראה לעיל סי' רצז ס"ח-ט (לא יברך להם על הריח שיריחו הם, אלא צריך גם הוא לחזור ולהריח עמהם כדי שתהא ברכתו בשביל עצמו ולא בשבילם בלבד. אבל ברכת בורא מאורי האש יכול לברך להם אע"פ שאינו צריך לברך אותה בשביל עצמו, לפי שברכת האור לא נתקנה בשביל הנאת האדם ...לכך אינה דומה לברכת הנהנין. ויש חולקין ... וטוב לחוש לדבריהם). ובקונטרס אחרון שם ס"ק ב (דלפי מ"ש המג"א לסתור מברכת ירקות משום דאינה אלא להנאתו, אם כן בנר דאינו משום הנאתו ... אבל לפי מ"ש הט"ז לסתור מברכת ירקות משום דהכא אין מחזרין כו'). והיינו שבטעם החילוק בין ירקות שנקראת מצוה, לבין בשמים שאין נקראת מצוה, יש ב' דעות: (א) כיון שהירקות לא נתקנו בשביל הנאת האדם, משא"כ בשמים. (ב) כיון שצריך לחזר אחר מצוה זו, משא"כ בשמים. והנפקא מינה בינם היא לענין נר הבדלה, שלא נתקנה בשביל הנאת האדם, אבל אין צריך לחזר אחריה.
1243. כדלעיל סי' תעג סי"ד (תקנו חכמים דבר זה, כדי להתמיה את התינוקות, שיראו שינוי שאוכלין ירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה, וישאלו על שינוי זה, שאמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו), וסט"ו (ואף מי שיושב יחידי ואין לפניו תינוקות שישאלו אותו, אף על פי כן חייב בטיבול זה, שלא חלקו חכמים).
1244. כי אף שהבנים צריכים לשאול מה נשתנה, כבר נתבאר לעיל סי' תעג ס"מ (ואם אין לו בן, הרי אשתו חייבת לשאול אותו. ואם אין לו אשה הוא שואל את עצמו מה נשתנה כו'). * ולא הזכיר אמירת הא לחמא. וגם לעיל סי' תפג ס"ב מתחיל במה נשתנה, ולא הזכיר הא לחמא.
1245. תוס'. מ"א סי' תסב . והוא הציון דלקמן בסמוך.
1246. סמ"ב (צריך לומר ההגדה בלשון שמבינים הקטנים והנשים. או יפרש להם הענין לפי דעתם, אם הם מבינים הרבה יפרש להם הכל), וסמ"ג (ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו...).
1247. תוס' סוטה לב, א ד"ה קרית (הלל וקידוש של שבת וברכת הפירות וברכת המצות ... נאמרים בכל לשון אפילו אינו שומע). מ"א סי' ( תעב ) [סב] ס"ק א (קידוש וברכת הפירות וברכת המצות והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון [תו' רפ"ז דסוטה]). וכן הוא לעיל שם ס"ב (והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון), וסי' קפה ס"ב (ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלל ... בהלל ובמגילה שאין בהם אלא מצות קריאה לעכב ... יכול הוא גם כן לברך על קריאה זו, אף שאינו מבין בלשון הקודש). ואף שנתבאר לעיל סי' רעא ס"ז (אם שומעת הקידוש מגדול, מכל מקום אם אינה מבינה לשון הקודש תאמר עמו מלה במלה). והיינו שמה שיוצאים באמירת הנוסח בלשון הקדש אף אם אין מבינים, הוא רק כשאומרים בעצמם, משא"כ בשומעים מאחר המוציאם. מכל מקום דחה רבינו דעה זו לעיל סי' קפה ס"א בשוה"ג (בטור ושו"ע סי' קצג [ס"א] כתוב [אם אינו מבין אינו יוצא] בשמיעה ... אבל המעיין בגמ' מגילה יח, יראה לעינים דאי אפשר לחלק בהכי ... וכן יש לפרש בדעת הטור ושו"ע). היינו שאין לחלק בין שמיעה לאמירה. ולכן כשם שנתבאר לעיל סי' תעג סמ"ב, שצריך להבין את אמירת ההגדה, כן הוא גם בשומעים מאחרים. וכשם שסגי בהלל אף שאינו מבין, כן הוא גם בשומעים מאחרים. * וכאן נתבאר שגם ברכת אשר גאלנו דינו כמו ההלל (אף שבשאר הברכות הובאו ב' דעות לעיל רס"י קפה). וראה "הלכות ליל הסדר" אות ט.
1248. סעיף ב (ובמדינות אלו נוהגין לברך גם על כוס שני ורביעי).
1249. כדלעיל (הערה 9).
1250. ר"ה כט, סוע"א. וכדלעיל (הערה 8).
1251. ר"ה כט , ב. רי"ף שם. טור. ט"ז שם. וכדלעיל (שם).
1252. בה"ג הל' קידוש (יג, ד). הובא ב טור ושו"ע סי' רעג ס"ד. וצויין לעיל (הערה 9).
1253. ר"ה שם .
1254. סעיף כג. וכדלעיל (הערה 7).
1255. רי"ף שם (ושביק להו למגמר סעודתייהו ומברכי אינהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכין. וכן לכל ביתא וביתא). טור ושו"ע שם (ושביק להו למגמר סעודתייהו ומברכי אינהו ברכת המזון).
1256. עקב ח, י. ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג (תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון ... דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, מי שאכל הוא יברך). הר"ד אבודרהם סדר ההגדה (דאמרינן בירושלמי בפרק מי שמתו, תניא כל מצות שאדם פטור מהם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון ... א"ר אילא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל הוא מברך). הובא ב"י סוף הסי'. מ"א סק"ג (שאני ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל הוא מברך).
1257. בטור (ובירושלמי מסמיך ליה אקרא). ומקורו ברא"ש ברכות פ"ז סכ"א (בירושלמי ... א"ר אילעאי שאני ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל הוא מברך. ואפשר דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא). וכן הוא לעיל סי' קצז ס"ו (שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון, שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאה, וסמכו זה על מה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת, מי שאכל הוא יברך).
1258. והנפקא מינה למעשה מזה שמדברי סופרים הוא, נתבאר לעיל שם (שנים שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון, אם אכל כזית פת יכול לברך להם ברכת המזון, אפילו לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורה כמותם, לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע ... אלא שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון, שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאה, וסמכו זה על מה שכתוב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ... אבל מי שאכל פת אפילו כזית, כיון שמברך על הנאת עצמו מוציא גם כן חבירו שאכל כדי שביעה). והיינו שכיון שאכל כזית יכול להוציא את מי שאכל כדי שביעה, בין מן התורה (לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע), ובין מדברי סופרים (כיון שמברך על הנאת עצמו מוציא גם כן חבירו שאכל כדי שביעה).
1259. אולי שייך כאן הקטע הנדפס באמצע סעיף הבא (ואם הם אינן יודעין לברך ... אחר אכילתו).
1260. שהוא הלל הגדול ונשמת. ראה לעיל סי' תעב סט"ז (והערה 112). אך מכל מקום גם הלל הגדול ונשמת יש להם דין הלל, שנתבאר לעיל ס"ג (ואחר כך הלל עד סוף ברכת אשר גאלנו, אף אם אינן מבינים הלשון). ולכן לא כתב כאן (יפרש להם הענין).
1261. רי"ף שם (ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא). טור ושו"ע (והדר אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתו כסא דהלילא).
1262. כדלעיל סי' תפא ס"א (אחר ד' כוסות נהגו כל ישראל מדורות הראשונים שלא לשתות יין או שאר משקה המשכר ... ויש חולקין על זה ואומרים, שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן)
1263. כדלעיל סי' תפ ס"ב (אין צריך לגמור הלל במקום הסעודה, אלא יכול לגומרה אף בבית אחר, ואף שאינו שותה הד' כוסות במקום אחד אין בכך כלום).
1264. אולי שייך קטע זה לעיל, בסוף סעיף הקודם.
1265. הרי"ץ גיאת בשערי שמחה ח"ב ע' קה (כי יש תקנה למי שאינו למד ברכת המזון ומוציאו ידי חובתו, מאין הוצאת שם שמים לבטלה, שאי אפשר לו להטעימו דבר, כקטן המקרא את ההלל והוא עונה אחריו מה שהוא אומר). טור (וכתב א"א הרא"ש ז"ל, דאפילו אם אינן יודעין ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה, כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר, שאין כאן מוציא שם שמים לבטלה, וכן כתב הרי"ץ גיאת). שו"ע (ואי לא ידעי, יקרא מלה במלה). ט"ז ס"ק ג (ואין כאן מוציא שם לבטלה דהוה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר). והוא כדתנן סוכה לח, א (מי שהיה ... קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מה שהן אומרין). וכדלעיל סי' תעט ס"ו (אם אמרם הקטן והוא עונה אחריו הודו לה' וגו', אף בדיעבד לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן חזר ואמר גם כן בפני עצמו יאמר נא וגו', אבל אינו יוצא במה ששמע מהקטן).
1266. ואף שנתבאר לעיל סי' רטו ס"ב (שמותר ללמד לתינוק הברכות כתקונן, אפילו שלא בזמנן, ואע"פ שהם לבטלה בשעת הלימוד, אע"פ שאסור לגדול המתלמד). ואם כן איך כותב כאן שמותר לברך מילה במילה עם הגדול שאינו יודע לברך בעצמו. היינו דוקא כשמברך שלא בעת החיוב, שבזה מותר ללמד רק התינוק ולא לגדול המתלמד, משא"כ כשקורא אתו בשעה שמקיים המצוה, אז מותר גם בגדול, וכמבואר באגרות קודש ח"ג אגרת תקג (כשמלמדים לתלמידים בני חיובי הברכות וכיו"ב – אם מותר לבטא האזכרות בעת הלימוד, גם שלא בעת החיוב? ... מפורש הדבר לאיסור ... והטעם בזה י ש לומר , דכיון דאפשר ללמדו בעת החיוב, אין לעשות זה, עכ"פ מדרבנן, בזמן הפטור, משא"כ קטן דבכל עת פטור הוא ... כן אפ שר לומר ודוחק קצת ) .
1267. טור ושו"ע (ואם ירצה יגמור הכל בביתו ואחר כך ילך לקדש בבתים האחרים, ולא יאכל וישתה עמהם).
1268. רי"ף כז, ב (ואי בעי לאקדומי להנהו בתי ברישא, ומברך להו, לא אכיל ולא טעים מידי בהדייהו, והדר לביתיה ומקדש, הרשות בידו ושפיר דמי). טור ושו"ע (ואי בעי לאקדומי להנך בתי ברישא, בריך להו ולא אכיל ולא טעים, והדר אזיל לביתיה ומקדש).
1269. מ"א סק"ד (דאסור לטעם קודם קידוש, כמ"ש סי' ער"א). וכדלעיל סי' רעא ס"ט (אסרו חכמים לטעום כלום אפילו מים משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש).
1270. כדלעיל סי' רעג ס"א (אין קידוש אלא במקום סעודה, שאם קידש בבית זה ואכל בבית אחר ... לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון), וס"ו (יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם, ואין בזה משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון שלהשומעים היוצאים ידי חובתן הוא מקום סעודה. ומכל מקום כיון שהוא אינו יוצא ידי חובתו בקידוש זה ... צריך ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו). וכן הוא לעיל סי' רסט ס"ג (המקדש בבית הכנסת אסור לו לטעום מהכוס שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה ואסור לטעום כלום קודם קידוש). והיינו שאף שהוא מתכוין שלא לצאת בעצמו בקידוש זה, מכל מקום יכול להוציא אחרים בקידוש זה. וכן לענין הבדלה נתבאר לעיל סי' רצו סי"ז (מי שנתכוין שלא לצאת ידי חובתו בהבדלה שבבית הכנסת, אף הש"ץ עצמו שנתכוין שלא לצאת ידי חובה בהבדלתו, צריך לחזור ולהבדיל בביתו).
1271. סעיף ו (לצורך מצוה עוברת, כגון לקראת חתן או לקראת כלה או לבית הכנסת להתפלל עם הצבור, מותר לילך ולברך ברכת המזון כשיחזור).
1272. סעיף א (כבר נתבאר בסי' קע"ח שכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו טעון לברך אחריו קודם שיעקור ממקומו לכתחילה).
1273. הר"ד אבודרהם סדר ההגדה (להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתן אינה מצוה עוברת, ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם). מ"א סק"א (אבל בלא ברכת המזון אסור לעקור, אפילו רוצה לאכול שם יותר, משום דזה לא מקרי מצוה עוברת, דיכול לילך לשם אחר ברכת המזון).
1274. ט"ז סק"ג (אבל אם מפסיק באכילתו, והולך לבית אחר ויאכל שם אפיקומן ויברך שם ברכת המזון, אין כאן איסור כלל). וכדלעיל סי' תעח ס"ו (יכול לאכול סעודתו בבית, ולילך לאכול האפיקומן בבית אחר), ושם נסמן.
1275. סעיף ד (אם מתחלה כשבירך המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר מותר, שהרי מתחלה לא קבע במקום זה כל סעודתו, וכמו שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם, מפני שלכך נתכוונו מתחלה שלא לקבוע מקום לאכילתם במקום שבירכו המוציא והתחילו שם לאכול).
1276. סוף ס"ח (אלא אם הם רוצים, ילכו לשם קודם אכילת אפיקומן, ויאכלו שם האפיקומן, ויברכו שם ברכת המזון).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.