אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>במקום מצוה וחולי</h2><h3>י. במקום חולי</h3><h4>יח</h4>

<h4>יח</h4>

חולה שיש בו סכנה, אף אם יש לפנינו³⁸⁵ נכרים או קטנים שאינן בני מצות³⁸⁶, אין אומרים הרי אפשר לעשות על ידי אלו ולא יתחלל שבת על ידי ישראלים בני מצות, לפי שמכיון שאין דרך להצילו אלא בעשיית מלאכה האסורה בשבת הרי נדחה השבת בשבילו לגבי ישראלים המחוייבים בהצלתו ואין כאן חילול כלל. ולא עוד אלא אפילו אם בא הישראל להחמיר על עצמו לעשות על ידי נכרי או קטן³⁸⁷, או מחמת שאינו רוצה לטרוח בעצמו, יש איסור בדבר מדברי סופרים³⁸⁸, שמא יאמרו הרואים בקושי התירו פיקוח נפש ואין מתירים אותו לכתחלה על ידי המחוייבים במצות, ושמא יבא הדבר שכשלא ימצאו נכרים או קטנים לא ירצו לחלל על ידי גדולי ישראל³⁸⁹.

הערות

385. ראה רא"ש יומא פ"ח סי' יד.
386. שו"ת רשב"א ח"א סי' תרפט.
387. ברייתא יומא פד, ב (ואין עושין דברים הללו לא ע"י נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל), כגירסת הרי"ף שם (ד, ב) ורמב"ם פ"ב ה"ג. שו"ע סי' שכח סי"ב.
388. דרכי משה שם אות טו, בדעת התוס' שם ד"ה אלא, והר"ן שם. ט"ז שם סק"ה.
389. רמב"ן בתורת האדם ענין הסכנה (שמא יאמרו הרואים בקושי התירו שעושין פקו"נ, ואין מתירין אותו לכתחלה ע"י המחוייבין במצות, יבא הדבר לידי פשיעה בחולה). ר"ן שם ובשבת (מ, א) ד"ה ואין. וראה גם לבוש שם סי"ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.