צד

[reshimo]

וגם בכ"א בפרט כן הוא. דהנה רוב היום זה פונה לגפנו וזה פונה לתאנתו, ומושקע בזה, עד שנמצא הוא מחוץ לעזרה. אבל כשנזכר על תפקידו בעולם, ועושה חשבון בנפשו שהוא שלוחו של מקום בעוה"ז, מתחיל להכנס מן החוץ לביתו, וסדר ההליכה הוא:

עזרה – אוה"מ – ששם הכיור ומזה"ע, היינו דקודם לכל צריך לרחוץ ידיו ורגליו מהנדבק בהם במשך עסקו בעוה"ז. מזה"ע תפלה, עבודה שבלב (תענית ב . )[/reshimo]

[pianuach]

החדש ו הן לקיחתו של הישן (מנחות צט, ב ושם ³⁰⁹ ), ואינו נאכל אלא לכהנים (מנחות עד, ב ³¹⁰ ) (גולם זך ונקי באדם) .

והנאכל מענינים הנעשים בעזרה (גולם שאינו זך ונקי כ"כ במשכן ומקדש) – הוא גם בימות החול (גולם שאינו זך ונקי בזמן), וגם לישראלים (גולם שאינו זך ונקי כ"כ באדם), כמו שלמים שנאכלים גם לבעלים.

נח . ו הנה, נוסף על האמור לעיל (סנ"ה) שכללות בנ"י נחלקים לג' חלוקות כנגד ג' החלוקות שבמשכן ומקדש – גם בכל אחד מישראל בפרט כן הוא.

דהנה, במשך רוב היום, זה פונה לגפנו וזה פונה לתאנתו ³¹¹ , ומושקע בזה, עד שנמצא הוא מחוץ לעזרה , כיון שעוסק בעניני חול שמחוץ לבית המקדש . אבל כשנזכר על תפקידו בעולם, ועושה חשבון בנפשו שהוא שלוחו של מקום בעוה"ז – אזי מתחיל להכנס מן החוץ לביתו , להמשכן ומקדש שבנפשו פנימה³¹² .

וסדר ההליכה בהכניסה מן החוץ למשכן ומקדש הוא: עזרה – חצר אוהל מועד, ואח"כ היכל – אוהל מועד וכו', כדלקמן.

נט . לכל לראש היא הכניסה מהחוץ ל עזרה – ובמשכן חצר אוהל מועד – ששם הכיור ומזבח העולה, וענינם בעבודת האדם³¹³:

כיור, שממנו רוחצים הכהנים ידיהם ורגליהם בכניסתם לעזרה, היינו, דקודם לכל צריך האדם הנכנס לעזרה לרחוץ ידיו ורגליו מהנדבק בהם במשך עסקו בעוה"ז בהיותו מחוץ לעזרה .

ואח"כ יכול לגשת לעבודה ד מזבח העולה – שרומז על תפלה, שהיא עבודה [/pianuach]