ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו פקודי שיחה א234

234

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

משה", אשר פתח, על ידי ההקרבה שלו בימי המילואים, את הצינור, והעניק כוח לכל יהודי להיות מוכן תמיד לעבודה הרוחנית של "עולה" - כליל לה'.

יב. כל העבודות חדורות ב"עולה" וב''מנחה'"

זהו ההסבר לכך ש"אף ביום השמיני למילואים שהוא יום הקמת המשכן", שאז התחילה העבודה הרגילה והקבועה עבור כל ישראל, לא הקריב משה רק את קרבן התמיד, אלא את כל קרבנות הציבור - כדי "להמשיך", את כוח

ההתבטלות מקרבן התמיד, עולה, גם לעבודות הקשורות ל"מציאות", (כדלעיל בסוף סעיף ).

אך בכל זאת מציינת התורה את הענין של "שימש משה" דוקא בקרבן התמיד, ומכך לומדים זאת לגבי שאר העבודות, כי בעבודות האחרות זקוקים לנתינת כוח ממשה רבינו לא מפני המיוחד שבהם, שהרי אדרבה: דוקא בהן קשור היהודי גם ל"מציאות", אלא כדי שהן תהינה חדורות בענין של "עולה" ו"מנחה" - מנחת נסכים שהיא "כליל לה'".

(משיחת ש"פ ויק"פ תשכ"ו ותשכ"ז)

כו יור

הערות

1. והרי עיקר הביטול והנתינת כח ממשה הוא בענין התכללות - "ציבור" (ראה לעיל ע' 230 ואילך בענין "ויקהל משה").
2. פקודי א שיחות 7
2. שהיא כולה כליל (רש"י תצוה כט, מא) למזבח ואין בה לכהנים (מנחות עד, ב. רמב"ם הלי מעה"ק רפ"ב).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.