נא

[reshimo]

(יומא לג . ). ודשון מזה"פ אינו שמוציא הדשן תיכף לחוץ, אלא שמניחו בטני אצל מזה"פ עד לאחר גמר הטה"נ (תמיד ספ"ג). וא"כ כשגמר הכה"ג דשון מזה"פ, נמצא עומד אצל נר הצפו', ובי' צריך להתחיל. ואף את"ל דלהרמב"ם, דאליבי' קיימינן, דשון מזה"פ כשר בכה"ד, וגם מצוה בכה"ג ליכא (יעוין נ"כ היד הל' יוהכ"פ פ"א ה"ב השיטות בזה וש"נ), בכ"ז הרי אם רצה מדשן, דאין לעשות מחלוקת רחוקה כ"כ, דלמ"ד אין מצוה בכה"ג לאו כל כמיני' מפני חולשא.[/reshimo]

[pianuach]

ול דעת אבא שאול, הטבת הנרות בא אחר דישון מזבח הפנימי ( כדאיתא ב יומא לג, א).

ו הנה, דישון מזבח הפנימי אינו באופן שמוציא הדשן תיכף לחוץ, אלא שמניחו בטני אצל מזבח הפנימי עד לאחר גמר הטבת הנרות ( כדאיתא ב תמיד ספ"ג).

וא"כ, ביוהכ"פ שכל העבודות נעשים בכה"ג, כשגמר הכה"ג דישון מזבח הפנימי ועומד ע"י הטני שאצל המזבח , נמצא עומד אצל נר הצפוני, הסמוך למזבח הפנימי יותר משאר הנרות, ובי' צריך להתחיל.

ואף אם תמצי לומר דל דעת הרמב"ם, דאליבי' קיימינן, דישון מזבח הפנימי ביוהכ"פ כשר בכהן הדיוט, וגם מצוה בכה"ג ליכא (יעויין נושאי-כלי היד הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ב ¹⁵³ השיטות בזה. וש"נ), וכיון שכהן הדיוט דישן את מזבח הפנימי, שוב אין הכרח שהכה"ג שמדליק המנורה עומד אצל נר הצפוני – בכל זאת, גם להדעה שדישון מזבח הפנימי כשר בכהן הדיוט וגם מצוה בכה"ג ליכא, הרי , אם רצה כה"ג מדשן הוא , ד הרי אין לעשות מחלוקת רחוקה כ"כ, דלמ"ד ש אין מצוה בכה"ג, לאו כל כמיני' לדשן המזבח (גם אם רוצה בכך) מפני חולשא ¹⁵⁴ . וא"כ, כשרוצה כה"ג ומדשן מזבח הפנימי, הרי בגמר הדישון נמצא עומד אצל נר הצפוני, ובו מתחיל הטבת הנרות.

וכיון שביוהכ"פ לאבא שאול מפורש שמתחיל ההטבה מנר הצפוני – ילמד גם הסתום, שגם בכל השנה וגם אליבא דרבנן, מתחיל ההטבה מנר הצפוני.[/pianuach]