ספרי כ"ק אדמו"ררשימות<h1>מנורה</h1><h2>סדר ההטבה לראב"ש</h2>נא

נא

[reshimo]

(יומא לג . ). ודשון מזה"פ אינו שמוציא הדשן תיכף לחוץ, אלא שמניחו בטני אצל מזה"פ עד לאחר גמר הטה"נ (תמיד ספ"ג). וא"כ כשגמר הכה"ג דשון מזה"פ, נמצא עומד אצל נר הצפו', ובי' צריך להתחיל. ואף את"ל דלהרמב"ם, דאליבי' קיימינן, דשון מזה"פ כשר בכה"ד, וגם מצוה בכה"ג ליכא (יעוין נ"כ היד הל' יוהכ"פ פ"א ה"ב השיטות בזה וש"נ), בכ"ז הרי אם רצה מדשן, דאין לעשות מחלוקת רחוקה כ"כ, דלמ"ד אין מצוה בכה"ג לאו כל כמיני' מפני חולשא.[/reshimo]

[pianuach]

ול דעת אבא שאול, הטבת הנרות בא אחר דישון מזבח הפנימי ( כדאיתא ב יומא לג, א).

ו הנה, דישון מזבח הפנימי אינו באופן שמוציא הדשן תיכף לחוץ, אלא שמניחו בטני אצל מזבח הפנימי עד לאחר גמר הטבת הנרות ( כדאיתא ב תמיד ספ"ג).

וא"כ, ביוהכ"פ שכל העבודות נעשים בכה"ג, כשגמר הכה"ג דישון מזבח הפנימי ועומד ע"י הטני שאצל המזבח , נמצא עומד אצל נר הצפוני, הסמוך למזבח הפנימי יותר משאר הנרות, ובי' צריך להתחיל.

ואף אם תמצי לומר דל דעת הרמב"ם, דאליבי' קיימינן, דישון מזבח הפנימי ביוהכ"פ כשר בכהן הדיוט, וגם מצוה בכה"ג ליכא (יעויין נושאי-כלי היד הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ב 153 השיטות בזה. וש"נ), וכיון שכהן הדיוט דישן את מזבח הפנימי, שוב אין הכרח שהכה"ג שמדליק המנורה עומד אצל נר הצפוני – בכל זאת, גם להדעה שדישון מזבח הפנימי כשר בכהן הדיוט וגם מצוה בכה"ג ליכא, הרי , אם רצה כה"ג מדשן הוא , ד הרי אין לעשות מחלוקת רחוקה כ"כ, דלמ"ד ש אין מצוה בכה"ג, לאו כל כמיני' לדשן המזבח (גם אם רוצה בכך) מפני חולשא 154 . וא"כ, כשרוצה כה"ג ומדשן מזבח הפנימי, הרי בגמר הדישון נמצא עומד אצל נר הצפוני, ובו מתחיל הטבת הנרות.

וכיון שביוהכ"פ לאבא שאול מפורש שמתחיל ההטבה מנר הצפוני – ילמד גם הסתום, שגם בכל השנה וגם אליבא דרבנן, מתחיל ההטבה מנר הצפוני.[/pianuach]

הערות

  1. 153. בי"ד שם: "עבודת כל חמש עשרה בהמות . . ביום זה אינה אלא בכהן גדול בלבד . . וכן שאר העבודות של יום זה, כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת הנרות, הכל עשוי בכהן גדול". ובכסף משנה שם: "כתב הריטב"א בפ"ק דיומא בשם הרמב"ם* דמדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש, אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט, אלא דמצוה בכ"ג. ור"ש כתב דאפי' תרומת הדשן שהיתה עבודת לילה אינה כשרה אלא בכ"ג. ולדעת ר"ש והרז"ה אין פייסות ביוה"כ לפי שכל העבודות בכ"ג. אבל הגאונים בפיוטיהם הזכירו פייסות ביוה"כ. לכן כתב הרמב"ן בספר המלחמות דאף ביוה"כ היו פייסות, אחד לתרומת הדשן, והשני מי מדשן מזבח הפנימי והמנורה, דמכשירי עבודה הם ונעשים בכהן הדיוט וכו'".
  2. 154. ראה יומא מד, ב (בפירוש דברי המשנה "בכל יום הי' חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב, והיום חותה בשל זהב ובה הי' מכניס"): "מ"ט משום חולשא דכה"ג" (שטורח הוא לערות מכלי אל כלי – פרש"י). ---------- *) בריטב"א שם: "רבינו הגדול". ובהגהות המו"ל שהוא הרמב"ן . וראה גם תויו"ט יומא פ"ב מ"ב: "ודעת הרמב"ם בפ"ד מהלכות עבודת יוה"כ שהיו פייסות", היינו, שהיו גם עבודות שנעשו בכהן הדיוט .

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.

  1. לקוטי שיחות 149 יומא מד, ב
  2. לקוטי שיחות 224 יומא מד, א
  3. מאמרים מלוקטים בס"ד. ש"פ תשא, ט"ז אדר, תשכ"ח. יומא מד, א
  4. רשימות צא מאותו ספר יומא מד:
  5. תורת מנחם ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח יומא מד, א