(א)

הערות

1. א. לכללות קו"א זה ראה נימוקי יו"ט.
2. ב. סק"א.
3. ג. סק"א.
4. ד. שכשאינם צלולים הדגים נשמטים ומחוסרים צידה.
5. ה. בסק"ו.
6. ו. שאם הכין (ולא הוי מוקצה) מותר (מחשש צידה) אפילו המים צלולים ואפילו יותר מששה טפחים. וכן פסק כאן בפנים.
7. ז. פ"ב ה"ז.
8. ח. בביברים קטנים, שהדגים מוכנים אפילו לא הכין אותם, וא"כ גם בדעת הראב"ד שם שאוסר בביברים קטנים, יש לסמוך על הט"ז (כשהכין אותם) אפילו ברחב יותר מששה.
9. ט. ד"ה והרמב"ם (שאפשר לפרש גם בטור (ושו"ע) כדעת הרמב"ם).
10. י. סעיף ה.
11. יא. ביצה כה, א.
12. יב. שטעם חומרת הדגים היא משום מוקצה (ולא משום צידה).
13. יג. מערב יו"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין.
14. יד. ד"ה ואם סתם.
15. טו. בגמרא שם: התם לא קעביד מעשה הכא קעביד מעשה. וברש"י שם ד"ה הסוכר, הכין והזמין על ידי מעשה זה.
16. טז. שם.
17. יז. סק"ו.
18. יח. כמ"ש המ"מ שם והרמ"א ס"ה.
19. יט. כדלקמן סי"ז וש"נ.
20. כ. שיבואר לקמן בהמשך הקו"א.
21. כא. כדלקמן סי"ז, וש"נ.
22. כב. כדלקמן סי"ב, וש"נ.
23. כג. כה, א. וכדלקמן שם.
24. כד. כדלקמן סי"א, וש"נ.
25. כה. כדלקמן סי"ד, וש"נ.
26. כו. (ה, א).
27. כז. סי' טו.
28. כח. פ"ב ה"ז.
29. כט. הרמב"ם.
30. ל. הראב"ד.
31. לא. לחומרא, שאם לא הכין הוי דגים מוקצה אף בביבר קטן, א"כ למדנו מכאן אף לקולא, שאין חשש צידה בביבר קטן אף ברחבה מששה (דלא כמ"א ס"ק ו שאוסר בזה).
32. לב. כתירוץ הב"י ד"ה ואם סתם, שלדעת הראב"ד שאוסר בביבר קטן צריך לומר שמתירין באמת המים כיון שאינה רחבה, וכפירוש הב"ח ד"ה ואם סתם, והמ"א ס"ק ו, דהיינו שאינה רחבה מאמה שהיא ששה טפחים.
33. לג. ר"ה יג, א. וברש"י שם ד"ה כל מדותם, מצומצמת. וראה לקמן חיו"ד סי' קצ ס"ק נה.
34. לד. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נו.
35. לה. משנה ב.
36. לו. סעיף ה.
37. לז. כדלעיל סי' תצה ס"ט.
38. לח. ביש"ש פ"ג סי' ב (הובא בט"ז ס"ק א ובמ"א סק"ו), שבמשכן לא מצינו צד בדגים, ואין בו אלא חיוב עוקר דבר ממקום גידולם וחיותם (כמבואר בירושלמי שבת פ"ז ה"ב), משא"כ בארגז מנוקב, וכ"כ שם סי"ג לענין אמת המים שסכרו ואינו יכול לשוט במקום גידולו כבראשונה.
39. לט. סוף ס"ה (צד הוא בפיטם, פירוש חבית גדולה).
40. מ. פ"ג ה"א.
41. מא. כיון שעוקר אותו מהמים וגורם לו שימות.
42. מב. שבת קז, סוע"ב (שחייב בזה משום נטילת נשמה).
43. מג. שם ד"ה השולה.
44. מד. הל' שבת פי"א ה"א.
45. מה. וכדלעיל סי' שטז סי"ג.
46. מו. אלא דאף בשולה דג מן הים אינו חייב (משום צידה) אלא משום עוקר דבר מגידולו.
47. מז. ורק במצודה גדולה חשיב צידה.
48. מח. כמבואר בפנים סוף ס"א.
49. מט. הל' יו"ט (ע' קפא).
50. נ. סק"ו.
51. נא. סוף ס"א.
52. נב. פ"ב ה"ז. שלדעת הראב"ד נתבאר דמיירי באמת המים שאין בה צידה, וצריך סוכר להזמינו שלא יהיה מוקצה, משא"כ להרמב"ם דסבירא ליה כו'.
53. נג. בגמרא כה, א.
54. נד. פ"ג סי' יא (ונתבאר לעיל).
55. נה. פ"ב ה"ח (הסוכר כו' שכבר ניצודו).
56. נו. כמבואר לעיל.
57. נז. הלכה ה.
58. נח. ראה שם הלכות ג; ד; ז.
59. נט. משנה א, שהאיסור במחוסר צידה הוא משום מוקצה.
60. ס. פ"א ה"ח.
61. סא. אלא ודאי גם להראב"ד איסור צידה הוא רק משום מוקצה.
62. סב. ולמה לא אסר הרמב"ם צידה ביו"ט משום כך, כדלעיל סי' תצה ס"ה.
63. סג. נראה לומר, או נראה לי.
64. סד. כמבואר ברמב"ם פ"א ה"ז (לענין קצירה וכו' וכיוצא בהם).
65. סה. (יג, ב) שאף אם צד דגים מערב יו"ט הרי כשצד ביו"ט זו היא כבר צידה אחרת. וזאת לא היה יכול לעשותה מערב יו"ט.
66. סו. כדלעיל סי' תצז ס"ט. לקמן סכ"ה.
67. סז. בנכרי שהביא דורון הצריך הרמב"ם פ"ב ה"י בכדי שיעשו, בצידה כמו בתלישה ממחובר, וכדלקמן סי' תקטו ס"א (אף שלענין הובא מחוץ לתחום אינו חמור כ"כ, כמבואר ברמב"ם שם, ולקמן שם סי"א ואילך).
68. סח. כדלעיל סי' תצה ס"ט (אלא שהטעם הוא כנ"ל, שכשתולש ביו"ט עושה מלאכה גמורה שלא לצורך יו"ט, שהרי הפירות הן מוקצין ביו"ט, ראה רש"י שם ד"ה אם).
69. סט. כה, א.
70. ע. ברייתא כד, א. לקמן סט"ז.
71. עא. ט, א ד"ה אין.
72. עב. פ"א סי' טו.
73. עג. וכדלקמן סי"ז (שלכן מועיל זימון מערב יו"ט אבל לא לגדולים שיכולים לפרוח).
74. עד. ר"ן (ה, א) ד"ה זימן. מ"א סקי"ב. וכדלקמן סי"ז וסכ"א-ב.
75. עה. וראה גם רש"י שם ד"ה מפורחים.
76. עו. ראה גמ' כד, א.
77. עז. כדלקמן סי"ג וש"נ.
78. עח. כדלקמן סכ"ה וש"נ.
79. עט. פ"ב ה"ה-ח (שרק ביוני שובך מועיל זימון, וכן בסוכר אמת המים שע"י צידתן הן כמוכנין, משא"כ בדגים וחיה ועוף שבביברין).
80. פ. שממ"ש בפ"א ה"ח נראה שצידה מותרת ביו"ט (לולא טעם מוקצה).
81. פא. שמה שאסר הראב"ד דגים בביבר קטן הוא משום מוקצה.
82. פב. כהט"ז, ולא כמ"א שכתב שהטעם הוא משום צידה.
83. פג. לעיל סי' תצה ס"ט. וכאן בתחלת ובסוף ס"א.
84. פד. רפ"ג דביצה. וכבפנים ריש ס"א (במוסגר).
85. פה. ג, א ד"ה גזרה, בשם הירושלמי ביצה פ"א ה"י (וראה לעיל סי' תצה ס"ט, שלא הובא טעם התוס', אלא טעם הר"ן).
86. פו. כיון דקיי"ל שהצידה אסורה, א"כ אין לפרש הלכה זו דהסוכר אמת המים כהרמב"ם דלעיל, אלא כהראב"ד, דמיירי כשאין בזה צידה, ומ"מ אסור מטעם מוקצה (כשאינו סוכר). וכיון שכן, א"כ על כרחינו תהיה הלכה זו סותרת את מה שחילק כו'.
87. פז. סק"א.
88. פח. סק"ו.
89. פט. פ"ב ה"ז.
90. צ. בגמרא כה, א.
91. צא. הא' שאינו אוסר בביבר קטן משום צידה (רק מטעם מוקצה). והב' שמתיר בארגז שרחב מששה טפחים.
92. צב. כמפורש ברמ"א ס"א ובמ"א ס"ק א, שלא אסרו אלא במקום שהביבר רחב והדגים נשמטים ומחוסר צידה.
93. צג. ס"ה.
94. צד. כד, א: כל המחוסר צידה אסור. ובגמ' שם: שאומר הבא מצודה ונצודנו (וראה לעיל שלדעת הט"ז היינו דוקא מצודה גדולה).
95. צה. סק"ו.
96. צו. להקל בארגז רחב מששה טפחים.