ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תמב(ט)

(ט)

(ט) הרביעי כו'. בשו"ת פנים מאירות^קלז הביא ראיה לזה ממ"ש הב"י ביו"ד סס"י קט"ו בשם בעל העיטור^קלח, ושם מוזכר ג"כ חמץ שעבר עליו הפסח^קלט, אבל בחמץ לפני הפסח יש לומר דאפשר לא מקילינן כולי האי (דלא כשיורי כנסת הגדולה^קמ), לפי שיש לו עיקר מן התורה^קמא, דהיינו חמץ גמור להשהותו.

וכיון שחייב לבערו בערב פסח מדברי סופרים, כמו מי דבש הראשון, לפיכך גם לאחר הפסח הוא אסור בהנאה^קמב כמו מי דבש הראשון, כיון שעבר על מצות חז"ל שצוו לבערו ועבר בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים. והרי זה דומה לפחות מכזית חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה^קמג. ולא אמרינן דהיכא דלא עבר אדאורייתא ליכא למיקנסיה^קמד, אלא בדבר שלא הצריכוהו לבער משום מצות ביעור עצמה אלא משום חשש תקלה שלא יאכלנו^קמה, כגון חמץ נוקשה^קמו ומשהו חמץ^קמז בתוך הפסח^קמח וכיוצא באלו, אבל דבר שהצריכוהו לבער משום מצות ביעור בעצמה, כגון פחות מכזית גזירה משום כזית, וכן דבר המעמיד אף שיש ס' לבטלו מן התורה לרוב הפוסקים, כמ"ש הפרי חדש^קמט והחק יעקב^קנ, מ"מ כיון שמדברי סופרים אינו בטל הרי עבר על ביעור דרבנן ובל יראה ובל ימצא דרבנן, דאם לא כן, אף שהוא כבעין מכל מקום כיון שאינו אלא מדברי סופרים להוי כחמץ נוקשה בעינו שמותר לאחר הפסח, אלא ודאי הדבר ברור כמו שכתבתי^קנא. וזהו טעמו של (הרשב"א) [הראב"ן] שהביאו המ"א לפסק הלכה דאף מי דבש הרביעי והחמישי אסור לאחר הפסח, כיון דעבר על בל יראה ובל ימצא דרבנן. וכ"מ בהדיא ברא"ש^קנב וברבינו ירוחם^קנג וטור ומ"א^קנד בשם הרשב"א^קנה גבי אלמור"י^קנו, עיין שם.

והא דשרינן שאור הד'* היינו בתערובת שלאחר הפסח, שאף שאור הא' אין לו עיקר מן התורה^קנז, דומיא דחלב של עכו"ם^קנח. וכהאי גוונא כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך^קנט, הביאו הב"י בי"ד סי' קכ"א^קס, על הא דכלי חרס מגעילו ג' פעמים^קסא, דהיינו בדבר שאין לו עיקר מן התורה כמו בתרומה דרבנן ע"ש. וחמץ שעבר עליו הפסח נמי דמי לתרומה דרבנן לענין ביטול ברוב^קסב לרוב הפוסקים, כמ"ש המ"א בסי' תמ"ז^קסג. לפיכך אין לסמוך על שו"ת הנ"ל אלא בהפסד מרובה. ועיין באלי' זוטא סוף סי' תמ"ז^קסד, ובשו"ת שבסוף ספר בית לחם יהודה בסס"י רצ"ג^קסה:

[* פירוש של כותים^קסו בזמן שהיה חמצן כחמצו של ישראל^קסז שעבר עליו הפסח.]

הערות

קלז. ח"א סי' קז וח"ב סי' עה.
קלח. ח"ב הל' ביעור חמץ (קכו, ב).
קלט. שחמצן של כותים (ראה לקמן בהג"ה) אסור אחר הפסח עד לאחר שלשה אפיות מפני שמבטל הוא (ראה שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' טז, שהוא מירושלמי ערלה פ"ב ה"ו), שדוקא בזה יש להתיר, כדלקמן סי' תמז סס"ג.
קמ. סי' תמח הגה"ט אות ב, וכ"ה בכנסת הגדולה יו"ד שם הגב"י אות נט – בקיצור (ובשניהם מציין לשו"ת סי' צח), שהתיר אף באכילה בפסח.
קמא. כדלקמן בסוף הקונטרס אחרון.
קמב. שגם זה תלוי אם הוא רק איסור דרבנן או שיש לו עיקר מן התורה, כדלקמן בסמוך. וראה לקמן סי' תמו ס"ק א (ד"ה אבל), שבחילוק זה תלוי גם אם מברך על ביעורו בפסח, ושם ס"ק ב (ד"ה איברא), שבזה תלוי גם אי סגי כפיית כלי עליו בשביעי של פסח.
קמג. כדלעיל ס"ג, ואף שלא נאסר להשהותו אלא מדברי סופרים, כדלקמן ס"כ.
קמד. ר"ן פ"ג (יג, א) ד"ה ולפיכך. שו"ת הריב"ש סי' ג.
קמה. שאין שייך שם הטעם הא' דלעיל סי' תלא ס"ד, אלא הטעם הב' המבואר שם.
קמו. כדלקמן ס"כ. וכ"ה לעיל ס"ז לענין טעמו ולא ממשו, ולקמן סי"ג לענין מין במינו.
קמז. הראב"ד בתמים דעים סי' לג (שכיון שלא נאסר אלא מטעם תקלה, אם עבר ושהה מותר). טור ושו"ע סי' תמז סי"א (שגם כשנתערב בפסח ועבר עליו הפסח בטל בס'). וראה גם לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל) לענין ברכה על הביעור, וס"ק ב (ד"ה איברא), ולקמן סי' תמז ס"א.
קמח. ואם נתערב במשהו קודם הפסח, ראה לעיל ס"ד שמותר אף לאכלו בפסח.
קמט. סעיף ה, וכמבואר כאן בפנים.
קנ. ס"ק טז.
קנא. וראה לקמן סי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל) שהוכיח כן מדברי המ"א סי' תמז ס"ק מו.
קנב. פ"ב סוס"י א.
קנג. נתיב ה ח"ה (מה, רע"ד; מו, סע"א).
קנד. ס"ק א וס"ק יד.
קנה. שו"ת ח"ג סי' ריד.
קנו. שהוא המורייס, שמבואר לעיל סוף ס"ז, שאסור גם כשעבר עליו הפסח.
קנז. כדלקמן סי' תמח ס"א שלא נאסר אלא מטעם קנס.
קנח. שגם בזה התירו בשאור הד', בב"י יו"ד סוס"י קטו, ובט"ז שם ס"ק יד.
קנט. בית ד שער ד (לז, א).
קס. ד"ה כתב בעל העיטור.
קסא. שבירושלמי תרומות פי"א ה"ד.
קסב. בתרומת חו"ל (בכורות כז, א. רמב"ם הל' תרומות פי"ג הי"א).
קסג. ס"ק מד. דעה הא' דלקמן שם סס"א.
קסד. שחלק על שיירי כנסת הגדולה הנ"ל שהתיר.
קסה. שמסיק כראב"ן שהובא במ"א, לאסור אף מי דבש הד'.
קסו. זה שאסר בעל העטור שם: חמצן של כותים אסור עד שלושה אפיות מיירי בזמן כו'.
קסז. לפני שגזרו עליהם שיהיו כשאר נכרים, חולין ו, א. וראה חי' צמח צדק יו"ד קצא, ב. רסו, ד. העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' נה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.