(ב)
(ב) בשבת עצמה כו'. מה שכתב המג"אכב כיון דאינה ראויה לאכילה הוי מוקצה צע"ג, דבהדיא אמרינן בריש ביצהכג שבת דעלמא תשתרי אי לא משום גזירהכד, וכן פסקו הרי"ףכה ורא"שכו ושאר פוסקים, וכן כתב מג"א עצמו ריש סי' שכ"בכז, ומאי שנא חלב מביצה, עיין שם בר"ןכח ובהגהות אשר"י. ועוד מאי שנא מבהמה עצמה שנשחטה דלא הוי מוקצה משום דלא דחיא בידים כמבואר בסי' שי"[ח]כט עיין שם בב"יל, וכל שכן בחלבה, דהא אפילו הר"ןלא שמחמיר בבהמה עצמה כמבואר בב"י שם מיקל בחלבה, כמבואר בדבריו ריש פרק קמא דביצה עיין שם ובפרק חביתלב.
ומשום משקין שזבו אין לאסור בלתוך האוכליןלג, דאם לא כן אף ביו"ט ליתסר כמו ביצה שנולדה ביו"ט לר' יהודה בפרק קמא דביצהלד. ואין לומר דשאני הכאלה דאיכא למיגזר שמא יחלוב בעצמו, דהא אף אם יחלוב בעצמולו ליכא איסורא דאורייתאלז והוי ליה גזירה לגזירה. וצ"ללח דכולה חדא גזירה היא עם משקין שזבו, א"כ ביו"ט נמי כמו ביצה למאן דסבירא ליה כולה חדא גזרהלט היא. ועוד דלשמא יחלוב לא חיישינן כלל בשחלבה נכרי, דאפילו בסחיטה ותלישה לא חיישינן אלא במידי דאתי ממילא כמו שכתב הר"ן ספי"ומ, והכי קיי"ל כמ"ש בסי' ש"ימא, אלא דאסור משום שלא תחלוק במשקין שזבו בין מאליהן לע"י נכרי, כיון דלהישראל אתי ממילא כמ"ש שםמב, וא"כ לתוך האוכלין ודאי לא הוי בכלל משקין שזבו מדשרו ביו"ט. וכן הוא בהדיא במלחמותמג בשם הגאונים והרי"ף בתשובות כמ"ש שם.
ועיין בעירובין דף מ"ו ע"א בתוספות ד"ה כ"ש כו' דאפילו לר' שמעון לא הוי שרי במשקין שזבו אף בלא גזירת שמא יסחוט אם לא משום דמעיקרא נמי אוכלא עיין שם, ואפילו הכי שרי ר' שמעון בשמן של בדדיןמד, אע"ג דלר' יהודה הוי נולד משום דאינו ראוי מחמת הקורה כמו שכתבו התוספות (בשבת די"ט ע"במה). וע"כ צריך לומר דהקורה אינה מונעת מלהיות ראוי לאכילה אלא לענין נולד דר' יהודה דאינו דבר חדש ממש, אבל לא לענין נולד דר' שמעון שהוא דבר חדש ממש, וזה אינו חדש ממש כיון שהיה יכול להגביה הקורה אע"פ שהסיח דעתו מלהגביהה בבין השמשות. ואם כן יש לומר הכי נמי בנידון דידן, דאף שביצה שנולדה ביו"ט נקרא נולד לבית שמאימו בתרנגולת העומדת לגדל בצים אף לס"ד דלית להו מוקצה ואית להו נולד דר' יהודהמז עיין ר"ןמח ומהרש"א ריש פ"ק דביצהמט ותוס' שםנ, מכל מקום לענין נולד דר' שמעון אוכלא דאפרת הוא כמו שמן של בדדין, ולהכי שרי ביו"ט אבל לא בשבת, כדמוכח בתוספות בשבת שםנא גבי צואה, דאי לא הוי מאתמול במעיו לא מהני דעתיה עילויה. ואף שכתב כן לרבי יהודה, מכל מקום הוא הדין לרבי שמעון דדמי לאפר שהוסק ביו"טנב בסי' תצ"חנג. וצ"ענד:
הערות
- כב. סקי"ב: והחלב אסור אפילו חולב לתוך האוכל כיון דהבהמה אינה ראויה כו'.
- כג. ב, ב גבי ביצה שנולדה בשבת.
- כד. משום שבת אחר יו"ט.
- כה. ביצה א, ב.
- כו. שם פ"א סי' א.
- כז. סק"א. וכ"ה לקמן סי' תקיג ס"ב.
- כח. ד"ה ואיכא.
- כט. ס"ב, ולקמן שם ס"ה.
- ל. ד"ה השוחט.
- לא. (יז, א) ד"ה גרסי'.
- לב. (ס, ב) ד"ה ואחרים (בשם הרמב"ן).
- לג. שבזה אסר המ"א, וכנ"ל.
- לד. ג, א (לדעת ר' יוחנן שאסורה משום משקין שזבו).
- לה. גבי חליבה בשבת ע"י גוי לתוך אוכל.
- לו. לתוך אוכל.
- לז. כמבואר בפנים סוף סכ"ח.
- לח. כלומר: ונצטרך לומר כו' וא"כ יוקשה ביו"ט נמי יאסר כמו כו'. ואוצ"ל: וא"ל [ואין לומר].
- לט. ראה ביצה ג, א.
- מ. שם (מו, א) ד"ה ומיהו בשם הרמב"ן (סוף פט"ז דשבת).
- מא. סעיף ג. וראה גם סי' שכה ס"ח.
- מב. ראה לקמן סי' תקטו ס"ד: שחכמים גזרו על דבר שנעקר מהמחובר בשבת או ביו"ט לאסרו באכילה בו ביום ... משום גזרה שמא יתלוש בעצמו.
- מג. שם (ס, ב).
- מד. ראה שבת יט, ב.
- מה. ד"ה שמן.
- מו. במשנה ביצה ב, א.
- מז. ראה ביצה ב, א.
- מח. שם (א, א) ד"ה ואיכא.
- מט. בד"ה אוכלא.
- נ. ד"ה קא.
- נא. יט, ב.
- נב. שאסור לר' שמעון, ראה תוס' ביצה ח, א ד"ה אמר ועירובין מו, א ד"ה כ"ש.
- נג. סט"ו, ולקמן שם סכ"ד.
- נד. וראה עוד לקמן סי' תקיח קו"א סק"ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- תורת מנחם בס"ד. אור ליום ג' כ"ג אדר, ה'תש"כ. ביצה ח, א
- שולחן ערוך לה מאותו ספר ביצה ח, ב
- שולחן ערוך (ב) מאותו ספר ביצה דף ח
- שולחן ערוך הנה מאותו ספר ביצה ח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שסו דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בתוכו ביצה ח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שה במה בהמה יוצאת בשבת ביצה ח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד ביצה ח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תצח דין שחיטה ביום טוב ביצה ח, ב