א
תס דיני מצות המצוה ובו י"ב סעיפים:
א כבר נתבאר בסימן תנ"גא שאין אדם יוצא ידי חובתו אלא במצה שישראל בן דעת נתעסק בלישתה ועריכתה ואפייתהב לשם הפסח אבל אם באחד מהעסקים הללו נתעסק נכרי או חרש שוטה וקטןג דהיינו שאינו שומע ואינו מדברד או שוטה דהיינו שמאבד מה שנותנים לוה או קטן דהיינו שלא הביא שתי שערותו אפילו אם ישראל גדול בן דעת עומד עליהם ומלמדם ומזהירם שיתעסקו בה לשם הפסח אין אדם יוצא בהז לפי שהנכרי אינו שומע בקול ישראל המזהירו והוא עושה על דעת עצמוח ואינו מתכוין לשם הפסח וחרש שוטה וקטן אין בהם דעת לכוין לשם הפסח ואף אם הם אומרים בפירוש שמתכוונים לשם הפסח אין כוונתם ומחשבתם שוה כלום כיון שאין בהם דעתט.
ויש חולקין על זהי ואומרים שאם ישראל גדול בן דעת עומד ומשגיח עליהם שלא תתחמץ העיסה בידיהם אף על פי שהם אינם מתכוונים לשם הפסח שאין צריך כלל שתהא כוונת הלישה לשם פסח אלא שיהא השימור מחימוץ מלישה ואילך לשם הפסח כמו שנתבאר בסימן תנ"ג וכאן הרי ישראל בן דעת עומד עליהם ומשגיח על העיסה שבידיהם ומשמרה מחימוץ לשם פסחיא.
והעיקר כסברא הראשונהיב ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כגון זקן או חולה שאי אפשר לו ללוש ולאפות בעצמו והוא בין הנכרים ואין שם ישראל יש לסמוך על סברא האחרונהיג ומכל מקום נכון הדבר שילמד ויזהר את הנכרי שיעסוק בה לשם פסחיד וגם הוא יסייע קצת בלישתהטו שאז עושה הנכרי על דעת הישראל המסייעו ולא על דעת עצמוטז כמו שנתבאר בסימן י"איז ע"ש.
ואם אפשר לו למצוא ישראל אפילו חרש שוטה וקטן מוטב שיעשו הם שהם שומעים בקולו ועושין לדעתו משיעשה על ידי נכרי שאינו שומע בקולויח:
הערות
- א. סעיף טו.
- ב. שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג. מ"א בריש הסימן. וראה לקמן ס"ב (לענין ניקור). לעיל סי' תנג סט"ז (לענין טחינה).
- ג. רא"ש פ"ב סי' כו, בשם שאלתות פ' צו שאילתא עו. טור ושו"ע ס"א.
- ד. תרומות פ"ק מ"ב. ט"ז ס"ק א. ח"י ס"ק ג. וכ"ה לעיל סי' נה סי"א. סי' קצט ס"י.
- ה. ברייתא חגיגה ד, א. ט"ז וח"י שם. וראה לקמן יו"ד סי' א ס"ה וס"ק לו-ז.
- ו. מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' ע: בני מצוה). ח"י שם (יג שנים ויום א'). וראה לעיל רס"י לט (לענין דאורייתא). סי' נה ס"ו (לענין דרבנן). הערות לשו"ע אדה"ז. מ"מ וציונים. יגדיל תורה (נ.י.) ה ע' צג.
- ז. שו"ת ה רשב"א ח"א סי' כו וסי' תקצג (שלמסקנתו אינו מחלק בין נכרי לחרש שוטה וקטן, ובין שוטה לחרש וקטן, ובין אחרים רואים אותם למלמדם ומזהירם). מהרי"ל הל' אפיית המצות (ע' סט), לענין נכרי.
- ח. גיטין כג, א. רשב"א שם. מהרי"ל שם.
- ט. חולין דף יב , ב (קטן אין לו מחשבה, כשאינה ניכרת מתוך מעשיו). תוס' שם ד"ה ותיבעי (שכשאינה ניכרת מתוך מעשיו לא מהני אמירה). רשב"א שם, בסוף התשובה (שבמצה ליכא הוכחה כלל ממעשיו). וראה לעיל סי' לב סי"ב.
- י. רב האי גאון (לענין אפיה). הובא במאה שערים למהרי"ץ גיאת (ח"ב ע' צג). רא"ש פ"ב סי' כו. טור. ארחות חיים הל' חמץ ומצה סקט"ז (בשם רב האי לענין לישה). ב"ח ריש הסימן (דה"ה לישה). שו"ת מהר"ח אור זרוע סי' לה וסי' קמג (לענין לישה).
- יא. מהר"ח אור זרוע שם. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.
- יב. שו"ע ס"א. וראה לעיל סי' יא ס"ד (לעניין טוויית ציצית, שמתיר בחרש שוטה וקטן כשגדול עומד על גביו). וקו"א ס"ק ב (שלמד זה מכאן).
- יג. מנהגים (קלויזנר) סי' צט אות א. הגהות מהרש"ל לטור. ב"ח ס"א ד"ה ולענין הלכה. ט"ז סוף ס"ק א. מ"א בריש הסימן.
- יד. מ"א שם (מטעם האמור לעיל סי' לב סי"ב). וראה לעיל סי' יא קו"א ס"ק ב (שחולק עליו וסובר שטעם זה לא שייך רק בעיבוד). וראה תוס' גיטין כב, ב ד"ה והא, ובחולין יב, ב ד"ה מאן (טעם נוסף לחלק בזה).
- טו. מ"א שם.
- טז. ראה מ"מ וציונים.
- יז. סעיף ד (שמועיל סיוע בטוויית ציצית), וסי' לב סי"ב (בעיבוד עורות).
- יח. מ"א שם (קטן). ח"י ס"ק ב (חרש שוטה וקטן). וראה רשב"א שם (שיש כמה פוסקים המתירים בחרש שוטה וקטן ולא בנכרי). גיטין כג, א (לחלק ביניהם מטעם זה לענין גט).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- תורת שמואל תשצז גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים קכט, א גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים שעז, ד גיטין כב, סע"ב
- תורת חיים כג, ד גיטין כב, ב
- שולחן ערוך י מאותו ספר גיטין כב , א
- שולחן ערוך כז מאותו ספר גיטין כב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תס דיני מצות המצוה שם כב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום לב דין כתיבת התפילין גיטין כב , א