כג, ד

וידוע שהשכל נק' חי וכמו אם הבנים. וכמ"ש בחוה כי היא היתה אם כל חי כו' (דאדם וחוה הן חו"ב או"א המולידים המדות שנק' בנים כו'). וזהו ממש כמו צומח שבחי הגשמי שהצומח נכלל בחי כמו צמיחות החי ובהמה ואדם בגופו מקטנות לגדלות כאילן ועשב דמה שהן גדלין מעט מעט הרי צמיחה זאת כלולה בעצם נפש החי ואינו ניכר כלל וכלל. וכ"ה בחי' צומח דמדות אוי"ר שכלולי' בשכל שבמוח שנק' צומח שבחי רק שבעודם כלולים בשכל הם בבחי' עבור תחלה וגידולם שם כגידול הולד בבטן אמו דכלול באמו ואינו נחשב לבחי' בפ"ע רק כמו ירך אמו ואוכל ממה שאמו אוכלת. וגם מה שצומח בבטן אמו הוא בא מכחה של אם המגדלת הולד בבטנה מידי יום וחדש דצמיחה זו ודאי מכח האם. ואמנם הוא בבחי' ההעלם כלול בנפש האם ע"י המאכלים שאוכלת כו' שעי"ז נזון הולד וצומח מזה מעט מעט עד תשלום גידולו בט"ח כצמיחת הפרי באילן ממש כידוע. אך שגידול הולד בבטן נק' צומח שבחי בהתכללות בהעלם וכמו"כ גידול התפעלות האהבה בתוך השכל כנ"ל. ואח"כ יוצאים לחוץ בלב זהו כתולדת הולד שהגם שיוצא לאויר והוא בחי' בפ"ע וצמיחתו באה מצד עצמו מ"מ עיקר סבת צמיחתו וקיומו הוא מיניקת חלב משדי אמו שהוא לו כמזון ממש וצומח מזה יותר מצמיחתו בבטן כי בכ"ד חדש יגדל יותר מערך גידולו בט"ח שבבטן כו'. וגם אחר תשלום ימי היניקה צריך הוא לאמו תמיד ונק' (סוכה כח, א) קטן שצריך לאמו עד היותו בן ו' שנה כידוע (ס"פ אע"פ). והדוגמ' מכ"ז יובן ברוחניות במדות שנולדים מן השכל שבהיותם כלולים בשכל באוי"ר שבשכל עצמו כנ"ל נק' בחי' עבור וכל שנתעכבו שם יותר. יותר הן באים לבחי' הגידול בהעלם עכ"פ שהוא תלת גו תלת כמ"ש במ"א (שלא נגלה שם רק בחי' נה"י שבמדות לבד והוא נק' (קדושין מ, א) מחשבה טובה שמצטרפת למעשה כמו ההודאה וההסכם שבשכל וטעם בקבלת עמ"ש להיות סור מרע כל היום וכה"ג). (וכידוע דבינה עד הוד אתפשטות כו'). וגם בתולדות המדות דאוי"ר בהתפעלות בלב צריכים לאמם הוא בחי' בינה והוא בחי' היניקה ממש שמתגדלים חומר המדות להיות מוכנים לקבל צורת השכל והמוחין בגידולו אח"כ כמ"ש במ"א. והמדרגה הג' הוא בחי' ימי הגדלות דבחי' ימי היניקה נק' קטנות והעלם עדיין בענין המוחין שבמדות רק שהמדות עצמן נתגדלו מעט לאהוב את הטוב ולשנוא הרע כמו (ישעי' ז, טז) בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב כו' ולאחר ג' וד' שנים יתגדלו המוחין שבמדותיו להכיר בטוב טעם ודעת יותר לבחור ולהבדיל בין טו"ר. וז"ש לפי שכלו יהולל איש בילדותו נק' נער עד י"ג שנה דהגם שהפעוטות מקחן מקח כו' (גיטין נט, א) והוא כבן ו' שנה עכ"ז גם שכלו ודעתו בקטנות ענינים וכשיגדל יותר בשכלו יתפעל מדברים גדולים יותר ויכיר וידע יותר בין טו"ר ומדותיו חזקים יותר שלא יהופך מהן ללאו כו'. והוא בהיותו בן י"ג שנה דוקא שהוא בר עונשין וקודם לזה אינו בר עונשין כלל לפי שאין מדותיו חזקים כ"כ מצד קטנות דעתו שלא נתפשט במדותיו וכמו שאמרו (גיטין כב, ב) בקטנים דלאו בני דיעה כו'. ואמרו (חולין יב, ב) דקטן אין לו מחשבה.