168

שהרי, לכאורה: כאשר יהודי מקיים את ,מסור את עצמך וקדש שמי", הרי אין הוא עושה זאת בתנאי שהקדוש-ברוךהוא יצילהו על ידי נס, שהרי אז אין זה כלל ,מסור את עצמך", להיפך, זוהי קביעת תנאיל ,על מנת" קיום עצמו!

אלא, משמעות הדברים היא: ב',תורת = כהנים" מוסיפים כאן, כדלעיל, שבאופן זה נעשית פעולת ,ונקדשתי" בשלמות: כאשר יהודי

מוסר את עצמו ,שלא לעשות לו נס", הרי אז ,עושין לו נס", וכך נגרם הענין של ,ונקדשתי" בשלמות, שהקדושברוך-הוא עושה נס ומציל את מי שמוסר עצמו.

ג. יכולת ה' להציל - קידוש שם שמים

לפי זה יובן מדוע מפורטות ב',תורת כהנים" שתי הוכחות - של חנניה

מישאל ועזריה ושל ,וכשתפס מריינוס...", וכך נאמר שם, בהוכחה הראשונה:

,שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה, שאמרו לנבוכדנצר"', לא

חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך (=לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה

מה להשיבך, כי המענה מוכן ושגור בפינו - דברי רש"י על הפסוק). הן איתי אלקנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישיזיב (=הן האלקים שאותו אנו עובדים יכול להצילנו מאש יוקדת זו, ויצילנו מידך המלך). והן לא, ידיע ליהוי לך מלכא דלאלקך לית אנן פלחין ולצלם דדהב דהקמת לא סגדין (-ואף אם לא יצילנו, יהי ידוע לך המלך, שלאלקיך אין אנו עובדים ולצלם הזהב שהקמת איננו משתחוים)".

בתורת כהנים מובאים באריכות כל דבריהם של חנניה מישאל ועזריה אל נבוכדנצר, אין מצוטטים כאן רק סוף הדברים ,והן לא (ישיזיב\'), ידיע ליהוי לך מלכא...", אלא גם דבריהם על האפשרות שהקדושרברוך-הוא = יכול להצילם מכבשן האש, כי יש לכך חשיבות לגבי מצות קידוש השם: כאשר יהודי מוסר נפשו על קידוש השם (לקדש שמו יתברך), עליו לדעת שהקדוש-ברוך-הוא = יכול להצילו, והצלה זו היא ענין נוסף בקידוש שם שמים?'.