ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב130

130

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

4 כפרת השעיר קשורה ב,תוקפו" של יוה"כ ובאמונה בכפרתו

על פי כל הנ"ל יש להמתיק לשון הרמב"ם בהלכה הנ"ל בהלכות שגגות: ,אין יום הכיפורים כו' מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט .. ביום הכיפורים אין יום הכיפורים מכפר עליו" - שלכאורה:

בהלכות שגגות מדבר הרמב"ם אודות חיוב קרבנות, כלומר, בזמן הבית - ואם כן, היה על הרמב"ם לכאורה לומר (לא בלשון סתמי ,יום הכיפורים מכפר", שהמכוון בפשטות הוא ,,עצמו של יום הכיפורים", אלא) במפורש ,אין שעיר המשתלח... (או קרבנות של יום הכיפורים וכיוצא בזה) - מכיוון שבזמן הבית עיקר הכפרה היא עלדידי שעיר המשתלח (ולא ,עצמו של יום"3%%.

ועל פי הנ"ל יש לומר: עיקר גדר הבעיטה שייך בקשר ליום הכיפורים ולא בנוגע לשעיר המשתלח. מכיוון שהכפרה שעלדידי שעיר המשתלח אינה תלויה בגברא פרטי; הווידוי של הכהן הגדול על השעיר כולל את ,כל עוונות בני ישראל", ולא בצורה בה החטאים קשורים עם יחיד פרטי - וכדיוק לשון הרמב"ם ,,שעיר המשתלח

לפי שהוא כפרה על כל ישראל"; ולפי זה, מצד השעיר המשתלח כשלעצמו, לא אמור בכלל להיות שייך כל המושג של ,מבעט" המבטל את פעולת כפרת השעיר על העבירות [לא כמו בחטאת ואשם, שלהיותם קרבן וכפרה על איש פרטי, = מובן, שעלדידי ,מבעט בכפרתן"*, הוא סותר ושולל את הכפרה של חטאת ואשם'].

העובדה שכן שייך ענין של ,מבעט" המבטל את כפרת שעיר המשתלח, הוא רק כמסובב מיום הכיפורים'"'י: פעולת הכפרה של השעיר אינה בגדר כפרה בפני עצמה, כמו חטאת ואשם, אלא מצד שזהו השעיר של יום הכיפורים,

הערות

1. הליקוטים"דא"ח דהצ"צ ערך יוהכ"פ. = וו"), במילא נתכפר לו חטאו, שעבר על מצות ל"ת. ועצ"ע.
8. ראה לעיל הערה 15; 16.
3. אחר' ג שיחות 11
9. ולא על כל יחיד ויחיד בפ"ע. ולהעיר מתוד"ה מכפרים זבחים פח, ב בסופו.
0. רמב"ם הל' שגגות שם. וגם אם עשה תשובה על החטא (כדברי הרמב"ם בהל' תשובה פ"א ה"א). וראה תוד"ה דאי (שבועות יג, א) בסופה.
1. אף שמשמע ברמב"ם שהקרבן כשר (צפע"נ על הרמב"ם הל' שחיטה פ"ד הי"ד (קו, סע"א). וראה גם צפע"נ להל' כלאים פ"י הכ"ז (יז, סע"א ואילך). שו"ת צפע"נ דוויסנק ח"ב סי"ח.
41. ובאו"א י"ל ש,מבעט" אינו יכול לבטל כפרת השעיר כלל, כ"א רק כפרת היום בלבד, והנפק"מ של דין מבעט בזמן הבית הוא רק לענין כפרת יוה"כ. על חייבי אשמות תלויין (וכסיום ההלכה ,וכן המבעט ביום הכפורים כו' לפיכך אם נתחייב באשם תלוי כו'") - שכפרה זו היא (לא מצד השעיר, אלא) מצד היום, כדיוק לשון הרמב"ם בהלכה שלפנ"ז (בנוגע לכפרה זו) ,שכל היום מכפר ... אם לא כפר לו יום הכפורים". ע"ש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.