132

פ' שקלים

א. במצות נתינת מחצית השקל מצינו שני פרטים מיוחדים:

א) החפצא שבו נעשית המצוה צ"ל "מחצית השקל"¹, ולא "שקל שלם", ועד שבכתוב מודגש פרט זה ביותר, שלא נאמר "עשר גרה" (כמו שממשיך בכתוב¹ "עשרים גרה השקל") אלא "מחצית השקל". וכך הוא גם החיוב לדורות, כנפסק ברמב"ם², "מחצית השקל זו מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו הזמן אפילו הי' אותו מטבע גדול משקל הקדש".

והדגשה זו על "מחצית" דוקא (ולא "עשר גרה", שהוא מספר השלם³) יש בה חידוש לגבי כל עניני המקדש (וקדושה בכלל), שצריכים להיות "שלימים" ו"תמימים", כמו: כלי שרת מקדשין דוקא כשהם שלמים ומלאים⁴, קרבנות צ"ל תמימים דוקא (ולא בעלי מום) וכן הכהן המקריב צ"ל תמים, ועוד — ואילו כאן הדיוק הוא שצ"ל "מחצית" דוקא ולא דבר שלם.

ב) בנוגע למעשה הנתינה פסק הרמב"ם⁵ שמחצית השקל "אינו נותנו בפעמים רבות, היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת". שגם זה חידוש לגבי שאר חיובי ממון, שלא מצינו שיהי' חיוב לתת כל הסכום שהוא חייב בו "כאחת בפעם אחת", משא"כ כאן שחייב ליתן "כולו כאחת בפעם אחת"⁶.

ולכאורה שני פרטים אלו הם דבר והיפוכו: מחד גיסא מודגש במצוה זו ענין של העדר השלימות — "מחצית השקל" דוקא, ומאידך — יש כאן הדגשה שמעשה הנתינה צ"ל מעשה "שלם", "כולו כאחת בפעם אחת", ולא נתינה לחצאין.

ב. ויש לבאר זה — ע"ד המוסר והחסידות:

ידוע הרמז בענין מחצית השקל, שמציאותו של הנותן אינה אלא "מחצית", וכדי שיהי' דבר שלם ("שקל הקודש") זקוק הוא ל"מחצית" שני'. ואחד הביאורים בזה הוא: שני ה"חצאים" (של "שקל הקודש") מרמזים על הקב"ה ובנ"י⁷, כי הקב"ה וכנסת ישראל נמשלו כביכול, שכל אחד מהם הוא "פלג גופא"⁸ (מחצית). וכתורת הרב המגיד⁹ עה"פ¹⁰ "עשה לך שתי חצוצרות", ד"חצוצרות" היינו "חצאי צורות", ו"שתי חצוצרות" מרמזים על הקב"ה וכנס"י, ש"שניהם ביחד הוי צורה שלימה".

ופירוש הדברים מובן ע"פ המבואר