ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג בלק שיחה א166

166

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

1%4 לקוטי מותר להזכיר שמה"". וכך בענינינו, שהאיסור ,דלא מסקינן בשמייהו (של רשעים)" אינו חל על שם שכתוב בתורה''.

אך בכל זאת יש להבין: הסבר זה שולל רק את האיסור, שלגבי שם רשע הכתוב בתורה אין חל איסור להזכירו. אך אין זה הסבר המחייב להשתמש בשם זה, ומדוע, אפוא, נבחר דוקא שמו של הרשע ,בלק":ו?

קשה יותר להבין זאת לפי דעת בעלי התוספות, אשר על הפסוק'' ,דבר אל בני ישראל... ויחנו... לפני בעל צפון" הם שואלים ,האיך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינז9 אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית" - והם משיבים, שהאיסור חל דוקא לאדם, אך לא לקדוש-ברוך-הוא''.

ולכאורה, תמוה, כשאלת5 ה,אחרונים": הרי ההלכה היא שאת

בלק א

שמה של עבודה זרה הכתוב בתורה מותר להזכיר*', ואף ,אדם", כדלעיליו?

הכרחי, אפוא, להבחין ולומר, שההיתר להזכיר שם עבודה זרה שכתוב בתורה קיים דוקא כאשר ההזכרה היא סתמית, ללא צורך וחשיבות, אבל הזכרה שהיא לצורך כלשהו, כגון ,המתן לי בצד עבודה זרה פלונית", אשר עלזידי כך הוא ,נותן בה ממשות"*' אסורה אפילו לגבי עבודה זרה הכתובה בתורהל'.

ולפי זה קשה יותר: כיצד נקבע השם

הערות

0. סנהדרין שם.
1. כ"כ החיד"א בשו"ת יוסף אומץ סי' יא (הובא בשד"ח כללים מע' הרי"ש כלל מא. ושם הביא מס' נחמד למראה דמתוספות (יומא שם. כתובות קד, ב) לא משמע כן, ע"ש). וראה לקמן הערה 47.
2. ראה עד"ז לקו"ש שם ע' 33778 (לענין שם ,תמוז").
3. בשלח יד, ב.
4. כ"ה בדעת זקנים (בתי' הא'). ובתוס' הדר זקנים נשאר בצ"ע.
5. אור שמח הל' ע"ז פ"ה הי"א. הגהות הרי"פ פערלא לתוס' הדר זקנים (נדפסו בחומשים ,מקראות גדולות" הוצאת שולזינגער, כרך ששי).
6. וביותר תמוה, שהרי דין זה (דאם כתובה בתורה מותר) בסנהדרין שם, הוא בהמשך להדין שהובא בבעה"ת שם דאסור לאדם לומר לחבירו המתן לי כו'.
7. עפמ"ש בשאילתות (נעתק לקמן הערה 24) דכל ההיתר הוא לאחרי שהוזכרה בתורה (דהתורה הוציאתה מכלל האיסור) - אפ"ל שקושייתם היא משום שעדיין לא נאמר ,בעל צפון" בתורה, וזה גופא היא שאלתם - איך אמר כן הקב"ה (ובמילא נכתב כן התורה)? וע"ז מתרצים שאצל הקב"ה לא שייך מלכתחילה האיסור.
9. אבל לפי טעם היראים (שהובא לקמן סעיף ד) דע"ז הכתובה בתורה ,ודאי נתבטלה", וכש"כ לטעם הזהר (שהובא ביערות דבש ח"ב דרוש שני) שע"ז הכתובה בתורה יש להם צד קדושה (ע"ש), לכאורה אין מקום לקושייתם.
8. עיין הקס"ד דהרא"ש, ל' הטור יו"ד סקמ"ז וכפי' הדרישה ובט"ז שם שכתב: ורבותא זו יותר פשיטא. ולהעיר ממנ"ח (מצוה פו) דהא דלוקין רק בנודר ומקיים כי זו הזכרה שהיא כבוד להע"ז ולכן הוא לאו גמור.
9. דהאם בשביל שהוזכר שם ע"ז בתורה מותר ליתן בה ממשות?! והא שלא נמצא חילוק זה בפוסקים, י"ל משום דס"ל הטעם דכבר נתבטלה, או ע"ד לקמן הערה 48.

מצוטט ב־3 עמודים

אגרות קודש קמ לקו"ש חכ"ג ע' 166
לקוטי שיחות 191 לקו"ש חכ"ג ע' 166
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ג ע' 166

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.