ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח במדבר שיחה ב6

6

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שיחה ב

במדבר ג

א. פירוש רש"י מציין את הטעס ,מבן חודש", והשאלות על כך

מן הפסוק' ,פקוד את בני לוי... כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם", מצטט רש"י את המילים ,,מבן חודש ומעלה", ומפרש: ,משיצא מכלל נפלים? הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש".

בפשטות כוונת רש"י היא להסביר, שאין סופרים את הלויים ,מבן חודש" מפני שאז יש בהם חשיבות מיוחדת (בדומה למנין בני ישראל ,מבן עשרים שנה...", מפני שאז נעשה היהודי ,יוצא צבא"), אלא רק מפני שעד גיל חודש עדיין אין ודאות שהולד אינו נפל, אך לאמיתו של דבר ראוי בן לוי להימנות מיד לאחר היוולדו, כפי שאומר רש"י בהמשך ,למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן...".

אבל צריך להבין: בדרך כלל אין

מוצאים שרש"י מביא בפירושו על התורה טעמים למצוות, ובודאי לא לפרטי המצוות'. מכך מובן, שבמקום שהוא בכל זאת מביא טעם, הרי זה משום שבאמצעות טעם זה מתורץ קושי בפשטם של הפסוקים. מהו, איפוא, הקושי הקיים כאן, שכדי לתרצו מביא רש"י את הטעם למנין מגיל חודש?

מצד שני, אנו מוצאים מקומות אחרים הדומים לעניננו, ואשר בהם אין רש"י מציין טעם: לפי פרשתנו - בפרשת ערכיף נאמר ,ואם מבן חודש... והיה ערכך...", ורש"י או מבאר שם את הטעם לכך שהפחות מבן חודש אינו בעל ערך. וכך גם בציווי? ,שור או כשב... ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן..." אין רש"י מבאר מדוע צריך לחכות עד ,יום השמיני", למרות שבתרגום יונתן נאמר הטעם' ,דישתמודע דלא נפיל". ומדוע צריך רש"י לציין כאן את הטעם?

ב .ליקרא שומר משמרת הקודש"

יותר מכך תמוהה התוספת של רש"י ,הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקודש":

הערות

1. פרשתנו ג, טו.
2. ע"פ במדב"ר פ"ג, ח (קרוב לסופו).
3. פרשתנו א, ג.
4. וראה גו"א כאן, דוה שנמנית יוכבד ,מן הבטן - קודם ,בן חודש" - כי ,בשנכתבה תורה בימי משה כבר יצאת מספק נפל". וראה שפ"ח ומשכיל לדוד כאן. לקמן הערה 10 ובשוה"ג הא' שם.
5. וע"ד הצחות י"ל: בכלל - אזלינן בתר רובא ואין לחשוש לנפל ולכן נמנית,
6. משא"כ. כאן שהי' נוגע לפדיון הבכורות (כמסופר להלן בפרשה), אין הולכין בממון אחר הרוב (ב"ק כז, רע"ב. וש"נ).
6. ובפרט לדעת הרמב"ם במו"נ ח"ג פכ"ג, עיי"ש.
6. בחקותי כז, ו.
7. אמור כב, כז.
8. וראה שבת קלה, סע"ב. וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.