ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה ב110

110

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

שללה", שאין זה עונש החל על אנשי עיר הנדחת, ש"ממונם אבד", אלא זהו דין החל על העיך'?.

כלומר, כל הנכסים שבעיר הנדחת אינם נכסים השייכים ליחידים, אלא הם נכסי עיר הנדחת. לכן קובעת ההלכה, שגם "נכסי צדיקים שבתוכה נשרפין בכלל שללה", כי אין הם נכסי יחידים, אלא הם מציאות אחרת - "שללה" של עיר הנדחת5.

לפי זה מובן כיצד לומדים שנכסי צדיקים נשרפים בתוך שללה, מענין ממונו של לוט שנאבד בסדום - למרות

ראח ג

ש"אין למדין מקודם מתן תורה" - כי הכלל "אין למדין מקודם מתן תורה" קיים לגבי ההלכה, שהרי "ניתנה תורה ונתחדשה הלכה"*, אך כאשר יש שאלה לגבי מציאות מסויימת, ניתן ללמוד לגביה אף מלפני מתן תורה, גם אם יש לכך השלכות בעניני הלכה למעשה?.

לכן אפשר ללמוד את ההלכה "נכסי צדיקים נשרפין בתוך שללה" מממונו של לוט, כי אין לומדים מממונו של לוט את ההלכה, שנכסי צדיקים נשרפין, אלא ממקרה לוט לומדים שנכסי הצדיקים שבתוך עיר הנדחת הם חלק מהעיר, שלא כנשיהם וטפם של הצדיקים שאינם נכללים בתוך "יושבי העיר", וכיון שהמסקנה הנלמדת היא בקשר למציאות, אפשר להסיק אותה אף ממאורע שלפני מתן תורה.

. "אם חזרו..." - המציאות משתנה

לפי כל האמור לעיל יובן פסקו של הרמב"ם "אם חזרו ועשו תשובה, מוטב", למרות שתשובה אינה מועילה לביטול עונשי בית דין של מטה - כי כאשר חוזרים אנשי עיר הנדחת בתשובה הם הופכים להיות שוב "יחידים", ומתבטלת המציאות של "ציבור" של "יושבי העיר"<.

6 שבת קלה, סע"א ואילך. רמב"ם הל' אבל פ"א ה"א. פ"מ לירושלמי מו"ק שם.

הערות

4. אלא שדין זה גופא ד"ושרפת באש את העיר ואת כל שללה" הוא מצד חומר החטא דעיר הנדחת.
2. ולכן אין סתירה למ"ש בפנים מהמשנה (סנה' קיא, ב) "המרובין בסייף לפיכך ממונם אבד" - כי מכיון שע"י הדין דחיוב שריפת העיר הרי בפועל נאבד עי"ז ממונם הפרטי, הנה באם מיתתן היתה בסקילה, לא היתה התורה אומרת דין זה.
3. גם י"ל (ובפרט - את"ל שאין זה ממון פרטי כלל, כ"א "שללה דהעיר") שמה ש"ממונם אבד" הוא גדר עונש (וכפשטות לשון המשנה שם). אלא שגם העונש ד"ממונם אבד" הוא (לא לכל יחיד, כ"א) כמו "הכה תכה גו'" - עונש להכלל ד"יושבי העיר". וראה הערה הבאה.
5. ומה שאמרו (סנה' קיב, א. ובכס"מ פ"ד ה"ז, שזוהי גם כוונת הרמב"ם שם) "מי גרם להם שיודורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד" - י"ל (ע"ד מ"ש בהערה הקודמת) שזהו רק טעם לזה שדין תורה הוא שנכסי צדיקים הם "שללה" של העיר. אבל בפועל, מה שנכסי צדיקים נאבדין הוא (לא לפי שממונם גרם להם שידורו בתוכה, כי אם) לפי שהם שללה של העיר.
5. גם י"ל שזה תלוי בפלוגתת ר"ש ור' לעזר בירושלמי (סנה' פ"י ה"ח) ותוספתא (שם פי"ד, א): ר"ש ס"ל שהוא בגדר עונש (כדעתו בסנה' שם), ור' לעזר ס"ל שהוא דין ב"שללה" של עיר, ולכן יליף מממונו של לוט, כי בירור של מציאות אפשר ללמוד גם מקודם מ"ת, כדלקמן בפנים.
7. ראה אנציק' תלמודית ערך אין למדין כו'. ועיין לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 56.
8. והרי גם העובדים ע"ז (לא רק נשים וטף),

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.