ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ד236

236

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

את ברכת המצוות לדעת הירושלמי, הרי ההזדקקות לפעולה של הכשר המצוה, לעשיית הלולב וכדומה, או לסיוע אשה בפריה ורביה, הרי היא משום שבמציאות נעשתה המצוה על ידי הקדמת פעולה אחרת, ולכן חלה גם על פעולה זו מעין חשיבות ומהות המצוה.

אך אין בהם חלק ופרט מהמצוה עצמה.

ולכן אין הם נעשים חלק ממצוה זו ממש: הברכה היא לעשות לולב, ולא על נטילת לולב. וכן בדברי הר"ן ,יש לה מצוה" - סתם, ולאו דוקא מצות פריה ורביה* של האיש**.

בעניננו מדובר על ענין שלמעלה מכך: במצות החעוך למשל, השתתפותו של הקטן במצות החינוך אינה מתבטאת רק בכך שבלעדיו אין האב יכול לקיים את מצות החינוך, אלא גם בכך שזוהי המצוה - שהאב יחנך את בנו, שהבן יקיים מצוה זו. ולכן, גם לדעת התוספות והרמב"ם, יש לומר, שאכן, מלכתחילה הטילו החכמים את חובת החינוך רק על האב

ולא על הבן**, אך כיון שמצות האבא היא לחנך את בנו לקיים את המצוה, חלה ממילא על הבן חובה בקיום המצוות, וגם הוא נקרא חייב בדבר זה.

במילים אחרות: כיון שהאב חייב לחנך את בנו לקיים את המצוה, הרי למרות שקיום המצוה על ידי הבן היא עקב החובה המוטלת על האב, בכל זאת פעולת המצוה מתקיימת בשלימותה על ידי הקטן עקב ציווי, ולכן הוא נחשב חייב בדבר,

עד כדי כך שהוא יכול להוציא גדול (שחייב רק מדרבנן) ידי חובתו. וכך מוצאים גם לגבי מצוות דאורייתא, דלהלן.

ו האמור לעלל 'יתכן אף לגבי מצוות דאורייתא

להלן דוגמא לאמור לעיל במצוה דאורייתא"%: בענין חובת השמחה ברגל אומר אביי* ,אשה בעלה

הערות

7. ואפילו את"ל שזהו בגדר מצות פו"ר - הרי האיש והאשה הפכים הם בזה: האשה קרקע עולם (סנהדרין עד, ב) ובאיש - אין קישוי אלא לדעת (יבמות נג, סע"ב).
8. ראה לקו"ש שם ע' 4172 והערה 43. ולהעיר מזה שנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כו' (הל' ת"ת שם) שזה שחייבות ללמוד הוא רק בכדי שידעו היאך לעשות המצוה שלהן ובכ"ז נעשה הלימוד ענין בפ"ע ולכן מברכות הן ברכות התורה (שו"ע אדה"ז סו"ס מז) - וראה לקו"ש שם.
3. קדושים - שיחות 8
48. ראה שד"ח שם ד"ה עתה.
9. וכמה נפק"מ בין דעה זו להדיעה שהקטן מחוייב מלכתחילה.
49. עוד דוגמא - לדעת (שו"ת) מהרי"ק סקכ"ו: ואע"ג דלוה בריבית פסול לעדות אע"ג שאין לוקח ממון שאין שלו נראה לע"ד דכיון שעבירת לקיחת הממון דמלו' על יד הלו' נעשית וא"א מבלעדו חשיב עד חמס .. והיינו דמשני תלמודא מלוה הבאה בריבית כלו' שהלואת הריבי' נעשית ע"י המלוה והלוה וא"א לה זולתה.
7. ובשו"ע אדה"ז ריש הל' רבית - שהוא מפני חומר העון, וי"ל שזהו טעם על הבא שם תיכף לאח"ז שיש אזהרה מיוחדת ללוה - אבל מסגנון הל' משמע דקאי גם על לפניו. - וראה בהמצוין במ"מ שם.
0. ר"ה ו, סע"ב. קדושין לד, ב.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשל"א לקו"ש חי"ז ע' 236

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.