98

88 לקוטי

,תמימות" בהקביעות דפסח אינו בכל הפרטים. כי ,תמימות* כפשוטו+י מתד קיים בכל השנים, אלא שכשאין (הרמז ד)ישוע ושכני' ביניהם (שזהו כשכל בשבת). מיתוסף עוד ענין ב,תמימות", בנ"ל.

ג. והנה במדרש רבה (פרשתנו'') מצינו עוד בענין ד;תמימות": ;תני ר' חייא שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום*. ומבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צ*י, שב' מאמרים אלו במדרש יש להם שייכות זל*ז בתוכן ענינם זי, והיינו, שהמעלה ד,תמימות" הבאה מצ"ע בשנה שחל בה פסח בשבת (כשימי הספירה מתאימים לה" סדר דימי השבוע), אפשר לבוא ולהגיע אלי' גם בהשנים שחל פסת באמצע השבת -- ע"י העבודה ד" ,עושין רצונו של מקום"י

ומכיון שמעלת ה,תמימות* נפעלת עִיי ,עושין רצונו של מקום". הרי מובן שביאור מהות ה,תמימות" יובן עי הקדמת ביאור הענין ד;עושין ל

4 וראה לקמן סעיף ג, שגם ענין הפנימי ך,תמימות" יכול להיות בכל השנים. אלא שכשחל פסה בשבת ישנו ענין זה מצד עצמו.

5) פכ"ח, ג.

6) אוה"ת פרשתנו ע' קסודה.

7) להעיר מהמבואר בלקו"ש ת"ג ע' 2, שכל הפירושים שבפסוק אחד שיכים זליז. ובפרט בנדו"ד -- ששתי הדרשות הן ,תני ר' חייא*. ולהעיר גם מילקוט (מובא במ"כ לויקיר שם), שהענין ד,רצוגו של מקום" והענין ד,ישוע ושכנייי" באים בהמשך אחד.

אמורא

רצונו של מקום".

ד איתא בגמרא:י דוה שאמר ה" כתוב ,ואספת דגנך גו'"* (שנאמר בפרשה שני' דק"ש) הוא .בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". ולבאורה תמוה: ,ואספת דגנך" היא הבטחת הברכה הבאה כתוצאה ממ"ש לעיל מיני' ,והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי גו' ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" -- ואיך אפ"ל שהכתוב קאי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום? ומבואר בלקו"ת יי בישוב הענין : ,דבפרשה זו (השני') לא נזכר בכל מאדכם כמ"ש בפ' שמע. ולכן נק' עדיין אין עושין רצונו של מקום כו ".

וביאור ענין זה ש,עושין רצונו של מקום" הוא דוקא ע"י האהבה ד;בכל מאדך": ידוע הטעם שהקב"ה נק' ,מקום" -- כי ,הוא מקומו של עולם" יי, והיינו ש,מקום" הוא בחי' ששייכת למקום, אור הממלא כל על-