קפג

להיות שישראל ממשיכי' אוא"ס בתורה שזהו עיקר ענין עשיית התורה שהוא ע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה עצמה היינו בכדי שיומשך אוא"ס ב"ה בתורה²⁶ כו' וע"ד שנק' התורה ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי שנק' ע"ש משה לפי שמסר נפשו עלי', וכמו"כ ע"י קיום התורה והמצות לשמה לשם התורה עי"ז נק' התורה ע"ש העושה והמקיים אותה. וזהו מ"ש כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו²⁷ יהגה יומם ולילה, שבתחלה היא תורת הוי' אמנם ע"י עסקו בתורה לשמה לשם התורה עצמה עי"ז ממשיכי' אוא"ס ב"ה בתורה שאז נק' התורה תורתו שהיא התורה שלו, להיות כי ע"י הלימוד לשמה ממשיכי' בתורה אוא"ס ב"ה שלמעלה מהתורה, ועי"ז נעשה עילוי בתורה יותר גבוה מכמו שהי' תחלה שנתעלית עי"ז בעילוי אחר, והרי העילוי נעשה ע"י הלימוד שלכן נק' תורתו כו'. וזהו שהארון שבו הי' הלוחות מקור כל התורה נא' בו ועשו להיות כי ישראל ע"י עבודתם בתומ"צ עושי' את התורה להעלותה בעילוי אחר, ובהיפך ע"י העדר עשיית המצות או כשעושה אותם בדרך מצות אנשי' מלומדה בקרירות כמו שאינו נוגע לו כלל, אז ע"ז נאמר ועשית שמשה הוא העושה הארון שבו הלוחות מקור כל התורה וכמו שנק' התורה ע"ש משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי. וענין שאמר כאן משה עבדי י"ל שע"י מה נק' תורת משה ע"י שהי' בבחי' עבד, שעשה רצונו ית' כעבד לאדונו בלי שום תשלום גמול ובלי טעם ודעת כ"א בבחי' ביטול למעלה משכל המושג ועי"ז נק' התורה על שמו כו'.

אמנם עדיין צ"ל למה תלו רז"ל ענין קריאת עשיית הארון אם על שם בנ"י או ע"ש משה במה שעושין רצונו של מקום מהו ענין עושי' רצוש"מ לקריאת שם עשיית הארון. אך הענין יובן בענין ההפרש בין פ' ראשונה דק"ש לפ' שני'²⁸ שארז"ל שפ' ראשונה הוא בחי' ערש"מ ופ' שני' נק' אין ערש"מ, שלכאו' יפלא הלא בפ' שני' נא' והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי ואיך יקרא השומע אל מצוותיו בשם אין ערש"מ. אך הענין הוא שבפ' ראשונה נא' בכל מאדך, ובפ' שני' לא נא' בה בכל מאדך, וענין בכל מאדך ידוע שהוא בחי' ביטול הרצון שלמעלה משכל המושג שע"ז רומז ל' מאד שהוא בלי גבול, פי' למעלה מהגבלת הכלי אשר תוכל שאת כ"א לצאת מכלי הגבלתו לגמרי, שזה"ע מארז"ל למה קדמה שמע לוא"ש כדי