תיד

אך הנה לכאורה צ"ל הלא משמע מדברי רז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שבעבור שהקדימו נעשה לנשמע ניתן להם הב' כתרים, ולא בעבור נעשה ונשמע⁸, ומשמע אם לא היו מקדימין נעשה לנשמע לא היו נותנים להם ב' כתרים, וכאן ביארנו שהב' כתרים הם בעבור ענין נעשה ונשמע שז"ע תומ"צ.

אך הענין הוא, דהנה ענין בשעה שהקדימו הוא כמו ענין בכל מאדך שהוא הקדוש הא', והוא הקדמה בכדי שיוכל להיות נמשך אח"כ ב' כתרים ע"י תומ"צ, כי הנה עצמותו ית' רם ונשא אינו בגדר עלמין כלל עד שנאמר שע"י המצות והתורה ממשיכים אותו ית', כי באמת אין ערוך ענין המצות להיות נמשך בהם וע"י ענין גילוי אלקותו ית', כי מה ערך המצוה גשמי' שמניחים תפילין להיות נמשך עי"ז ד' מוחין או ע"י הצדקה שיהי' נמשך דירה בתחתונים להחיות רוח שפלים כמ"ש במ"א⁹, רק שכך עלה ברצונו ית' שע"י תומ"צ ממשיכים בחי' זו, וא"כ צריכין לעשות רצון זה שיתלבש בתומ"צ להיות נמשך בהם וע"י, וזהו ענין עושין רצוש"מ, שצריכים לעשות רצון זה.

והנה עושין רצש"מ הוא בפ' ראשונה דק"ש¹⁰, דהנה ארז"ל ברפ"ו דברכות דל"ה ע"ב אלא בזמן שישראל עושים רצוש"מ ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל ערש"מ ואספת דגנך, וע' בתוס' ובחא"ג של המהרש"א שהקשו הלא ואספת דגנך נאמר בפ' שני' של ק"ש דכתיב והא"ש תשמעו אל מצותי, והתירוץ שמ"מ אינו נק' עושים רצוש"מ כ"כ, והיינו מפני שלא נאמר בה בכל מאדכם¹¹ כמו בפ' ראשונה של ק"ש דכתיב בה בכל מאדך, וא"כ בכל מאדך הו"ע עושין רצוש"מ, והיינו שע"י העלאת באהבת בכל מאדך הנה עושין רצונו ית' להיות נמשך ע"י תומ"צ, והיינו ע"י ביטול הרצון במס"נ בכל מאדך עי"ז ממשיכים בחי' מאד בלי גבול להיות לו בחי' רצון שיומשך ע"י תומ"צ, ואף שהביטול הרצון של האדם אינו תופס מקום כלל לגבי' ית' אעפ"כ הנה פי' בכל מאדך שהוא במאד שלך, ועי"ז ממשיכים להיות לו רצון שיומשך אח"כ ע"י תומ"צ. וכמו"כ הוא ענין מה שהקדימו נעשה לנשמע שזהו מ"ש כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע שזהו הקדמה שאח"כ יומשך ע"י בחי' נעשה ונשמע הם התומ"צ, וא"כ ניחא מה שמשמע שבעבור שהקדימו קשרו להם שני כתרים, דבאמת בלא ההקדמה לא הי' נמשך להם ב' כתרים של נעשה ונשמע שהם כתר דז"א וכתר דמל' כי ע"י התורה נמשך כתר דז"א וע"י המצות נמשך כתר דמל'.