ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב

199

בס"ד. ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

איתא

במדרש ¹⁴⁹⁸ א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות (עבדי אבות ¹⁴⁹⁹ ) מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה. ובהמשך דברי המדרש ¹⁵⁰⁰ עה"פ ¹⁵⁰¹ ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגליהם צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה, ואין כו' אלא מריבוי המקרא. וידוע הדיוק בזה (בתו"ח ¹⁵⁰² ובאוה"ת ¹⁵⁰³ ובדרושים שלאח"ז ¹⁵⁰⁴ ), דצריך להבין מהו טעם הדבר שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי במדרש מביא רק הראי' מזה שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים, אבל ענין התורה הוא שכל דבר צ"ל בהבנה ובהסברה, וא"כ, מהו הטעם והבנה והסברה בזה שיפה שיחתן כו' מתורתן כו'. גם צריך להבין מה שבנוגע לרחיצת רגלי עבדי אבות ההוכחה שיפה מתורתן של בנים היא רק מזה שנכתבה בפירוש, ואילו בנוגע ליפה שיחתן, ההוכחה היא מזה שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים.

ב) ויובן

בהקדים דיוק הלשון יפה שיחתן, שיחה דייקא, דלכאורה אינו מובן, מדוע לא נאמר לשון דיבור או אמירה, שזהו הלשון המורגל בתושב"כ, וכפי שנזכר בפרשה זו גופא כמה פעמים ויאמר וידבר כו'. אך הענין הוא, שבדיוק הלשון שיחתן מתבאר הטעם שיפה כו' מתורתן של בנים (כפי שמצינו כמ"פ שע"י שינוי הלשון בתושבע"פ מתבאר הטעם בענין שנאמר בתושב"כ ללא הסברה). דהנה, לכאורה אינו מובן, איך אפשר לומר ששיחתן של עבדי אבות היא יפה מתורתן של בנים, הלא התורה היא למעלה אפילו ממצוות, כמ"ש ¹⁵⁰⁵ כל חפצים לא ישוו בה, אפילו חפצי שמים ¹⁵⁰⁶ (ורק למצוה שאי אפשר

200

לעשותה ע"י אחרים מבטלין ת"ת ¹⁵⁰⁷ ). ובפרט תורתן של בנים , שהיא למעלה מתורת האבות, שהרי התורה של האבות היא בחי' ריחות ¹⁵⁰⁸ לגבי תורתן של בנים, שהיא התורה שניתנה במ"ת. ובזה גופא, לא רק חכמתן של בנים (שהרי התורה היא גם חכמתו ורצונו של הקב"ה), אלא תורתן דוקא, שהיא למעלה מענין החכמה, כמובן ממארז"ל ¹⁵⁰⁹ חכמה יש בגוים תאמין, תורה יש בגוים אל תאמין. וא"כ, איך אפשר לומר ששיחתן של עבדי אבות יפה גם מתורתן של בנים. אך הענין בזה, שההדגשה היא יפה שיחתן, שיחה דייקא, כמובא בדרושים הנ"ל ¹⁵¹⁰ מארז"ל בסנהדרין ¹⁵¹¹ עה"פ ¹⁵¹² אדם לעמל יולד, ועדיין איני יודע אם לעמל שיחה אם לעמל תורה כו', והרי פשיטא שאין הכוונה בעמל שיחה לדברים בטלים, וגם לא לדברים המותרים (שלא יתכן שיהי' קס"ד בגמרא שעז"נ אדם לעמל יולד), אלא הכוונה היא לשיחה של מצוה שחייבים בה, שזהו ענין התפלה שנקראת גם בשם שיחה, כמ"ש ¹⁵¹³ ויצא יצחק לשוח בשדה. וזהו ג"כ ענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ששיחתן קאי על ענין התפלה, שיש בזה מעלה על ענין התורה.

ג) והענין

בזה, דהנה, אע"פ שתפלה נקראת חיי שעה ותורה היא חיי עולם ¹⁵¹⁴ , ועוד זאת, שתלמוד תורה כנגד כולם ¹⁵¹⁵ , מ"מ, יש מעלה בתפלה לגבי תורה (ועז"נ ¹⁵¹⁶ יש קונה עולמו, חיי עולם, בחיי שעה דתפלה), שדוקא ע"י תפלה אפשר להגיע לתכלית הביטול, כי תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ¹⁵¹⁷ , שההתחלה היא מהודו להוי', באופן שאין לו בזה השגה עדיין, ואח"כ היא ההתבוננות בעת התפלה כו', ועד שבא לתפלת העמידה (ובימות החול – תפלת שמו"ע), שענינה הוא הביטול כעבדא קמי מרי'17, שהו"ע המס"נ. וזהו גם דיוק הלשון שיחתן של עבדי אבות, שעבודת עבד היא באופן של קב"ע וביטול, ועד לביטול בתכלית באופן שמה שקנה עבד קנה רבו (כהפס"ד בתורת

201

אמת) ¹⁵¹⁸ , שזהו לפי שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון. ובזה גופא הדיוק הוא (שיחתן של) עבדי אבות , שהאבות הן הן המרכבה ¹⁵¹⁹ . ולכן, שיחתן של עבדי אבות, שהו"ע עבודת התפלה בקב"ע וביטול כו' באופן של מרכבה, היא יפה מתורתן של בנים.

ויובן

זה ממעלת פרשה ראשונה על פרשה שני' דק"ש. דהנה, בפרשה שני' דרשו רז"ל ¹⁵²⁰ אם שמוע בישן כו', והיינו, שאין בזה ענין חדש – ענין הבל"ג, אבל בפרשה ראשונה נאמר גם בכל מאדך ¹⁵²¹ , שהו"ע המס"נ ¹⁵²² , וכפי' רז"ל ¹⁵²³ בכל מדה שהוא מודד לך (וגם כפי' השני26 בכל ממונך, שהו"ע מצות הצדקה), שבכדי להגיע לזה הוא דוקא ע"י ענין הקב"ע ומס"נ, דכיון שאינו מציאות לעצמו, אין נפק"מ אצלו באיזה אופן מודדים לו. וזהו גם מה שדוקא פרשה ראשונה נקראת עושין רצונו של מקום ¹⁵²⁴ , כפי' המגיד ¹⁵²⁵ שזהו לפי שבה נאמר בכל מאדך. ובזה נכלל גם הפי' בעושין רצונו של מקום, שפועלים (מ'מאַכט אויף) רצונו של מקום, שפועלים רצון חדש למעלה ¹⁵²⁶ , והרי זהו ענין התפלה, לפעול רצון חדש, כפי שאומרים יהי רצון כו' ¹⁵²⁷ . וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, מצד מעלת התפלה על התורה, שדוקא ע"י התפלה שענינה קב"ע ומס"נ, פועלים רצון חדש למעלה.

ד) אך

עדיין צריך להבין, הלא בפרשה ראשונה דק"ש נאמרה גם מעלת התורה, כמ"ש ¹⁵²⁸ ודברת בם, ואמרו רז"ל ¹⁵²⁹ בדברי תורה הכתוב מדבר. וגם ממאמר רז"ל יפה שיחתן כו' גופא רואים אנו מעלת התורה, שהרי הענין דיפה שיחתן של עבדי אבות הוא לפי שפרשתו של אליעזר היא ב' וג' דפים בתורה , ומזה נראה שהעיקר הוא מעלת התורה. ולהעיר, שאין זה ע"ד המבואר ¹⁵³⁰ בנוגע לתשובה, שאע"פ שהיא למעלה מהתורה,

202

שלכן ביכלתה למלאות הפגם שנעשה בתורה, מ"מ, גילוי ענין התשובה הוא ע"י התורה, כי, ענין התשובה רק נתגלה ע"י התורה, אבל התשובה עצמה היא למעלה מהתורה, משא"כ יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, אינו רק ענין שנתגלה בתורה, אלא שחשיבות ומעלת שיחתן של עבדי אבות היא בזה גופא שענין זה הוא ב' וג' דפים בתורה. ועוד זאת, שמעלת התורה מודגשת גם בכך שההוראה דיפה שיחתן כו' נלמדת מסיפור השליחות דאליעזר בנוגע לנישואי יצחק ורבקה דוקא (והרי כל הענינים שבתורה הם בתכלית הדיוק), כי, ענינם של יצחק ורבקה הו"ע התורה, כידוע ¹⁵³¹ שיצחק ענינו תושב"כ, ורבקה ענינה תושבע"פ, כמ"ש ¹⁵³² ותרד העינה ותמלא כדה גו', כדה היינו כ"ד ספרים דאורייתא ¹⁵³³ שמהם נמשכת תושבע"פ כו', ונישואי יצחק ורבקה הו"ע יחוד תושב"כ ותושבע"פ, וא"כ מובן שהעיקר בזה היא מעלת התורה. ולהעיר גם מהמבואר בדרושי שמע"צ ושמח"ת ¹⁵³⁴ , שסדר העבודה הוא באופן שבתחלה היא העבודה דר"ה ויוהכ"פ שעיקרה בתפלה כו', ואח"כ באים לשמח"ת, שהיא השמחה בתורה כו'. וכיון שהסדר הוא באופן דמעלין בקודש ¹⁵³⁵ , הרי מובן שתורה היא למעלה מתפלה. וא"כ, איך אפשר לומר שיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים לפי שתפלה היא למעלה מתורה.

ה) אך

הענין הוא, דהנה אמרו רז"ל ¹⁵³⁶ אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוכה למטתי, ומבואר בלקו"ת ¹⁵³⁷ הטעם שגם ללמוד תורה לא רצה קודם התפלה, אלא להתפלל תיכף, שזהו לפי שמעלת העסק בתורה שאחר התפלה הוא גבוה יותר באין ערוך מתורה שקודם התפלה (ולכן רצה שתהא תפלתו סמוכה למטתו, שתיכף כשיעמוד ממטתו יתפלל, דאל"כ, יצטרך ללמוד תורה, שהרי אסור להיות פנוי מתורה אפילו רגע, ואז יחסר לו מעלת לימוד התורה שלאחרי התפלה דוקא). והענין בזה, דהנה, ההפרש בין לימוד התורה קודם התפלה ללימוד התורה לאחר התפלה הוא כמו ההפרש בין אירוסין לנישואין, דענין האירוסין הוא שאסר לה אכולי עלמא כהקדש ¹⁵³⁸ (שענינו בעבודה, שהוא מובדל מעניני העולם), ואין זה רק ענין של שלילה, אלא יש בזה גם הענין שנעשית מיוחדת לו כו', אבל עדיין לא

203

נעשה ענין היחוד בפועל ובגילוי, שזהו"ע הנישואין, והיו לבשר אחד ¹⁵³⁹ , ועד להולדת בנים וכו', שהו"ע גילוי כח הא"ס למטה ¹⁵⁴⁰ . ודוגמתו בחילוק שבין לימוד התורה קודם התפלה ולאחר התפלה, שקודם התפלה הוא בחי' אירוסין בלבד, שאין היחוד בגלוי, דכיון שנה"א נתלבשה בנה"ב, הנה עם היות שנה"א היא חלק אלוקה ממעל ¹⁵⁴¹ , הרי ע"י הירידה וההתלבשות בנה"ב נעשית בבחי' מציאות ¹⁵⁴² , ולכן היא בדביקות בלתי ניכרת ¹⁵⁴³ . ועד"ז גם בתורה כפי שהיא מצ"ע, שעם היותה חכמתו של הקב"ה, הרי ירדה למטה באופן של הבדלה כו'45. אבל ע"י התפלה, מלשון התופל כלי חרס ¹⁵⁴⁴ , שהו"ע הדביקות וההתקשרות באלקות באופן של עלי' מלמטה למעלה, אזי נעשית אח"כ ההמשכה מלמעלה למטה בלימוד התורה שלאחר התפלה שיהי' בבחי' נישואין, שהו"ע היחוד בגלוי, בדביקות ניכרת. וזהו גם מה שדוד דוקא הי' מחבר תורה שלמעלה בקוב"ה ¹⁵⁴⁵ , כי דוד הוא נעים זמירות ישראל ¹⁵⁴⁶ , שזהו"ע התפלה, שעי"ז נעשה עילוי בלימוד התורה.

ועפ"ז

יובן גם בענין יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שאין הכוונה להשאר בענין השיחה של עבדי אבות, בחי' העלאה דתפלה, אלא שיומשך אח"כ בב' וג' דפים שבתורה, באופן שההמשכה שע"י לימוד התורה תהי' לאחרי ההעלאה דתפלה. וזהו גם מה שהענין דיפה שיחתן כו' נלמד מנשואי יצחק ורבקה, שהו"ע יחוד תושב"כ ותושבע"פ, כי, התכלית דיפה שיחתן כו' היא להגיע למעלת התורה כפי שהיא לאחרי התפלה.

וזהו

יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דהנה, האבות אברהם יצחק ויעקב הם בחי' המדות, ובפרטיות הם בחי' חג"ת, עיקר המדות ¹⁵⁴⁷ , ועד לחג"ת דעתיק (שהרי ז"א בעתיקא אחיד ותליא ¹⁵⁴⁸ ), שזוהי בחי' שלמעלה מהשתלשלות. וענין זה שייך לתפלה (שיחה, שיחתן

204

של עבדי אבות), שמגעת למעלה מסדר השתלשלות. ולכן, שיחתן של עבדי אבות, עם היותה בחי' תחתונה שבאבות, ה"ה למעלה מתורתן של בנים, שהיא בחי' העליונה דבנים, שהם בבחי' השתלשלות, ע"ד מארז"ל ¹⁵⁴⁹ רגלי החיות כנגד כולם, שבחי' התחתונה שבעליון היא למעלה מבחי' העליונה שבתחתון ¹⁵⁵⁰ . וזהו גם דיוק הלשון יפה (שיחתן), שהיופי הו"ע התפארת שבא מהתכללות דכמה גוונים ¹⁵⁵¹ , שזוהי בחי' שלמעלה מהשתלשלות. אך התכלית היא שתהי' ההמשכה למטה דוקא, שענין זה נעשה ע"י בחי' התורה, כפי שנעשית בתכלית העילוי ע"י הקדמת התפלה. והו"ע בחי' פנימיות עתיק כפי שבאה בפנימיות אבא (כידוע שפנימיות אבא היא פנימיות עתיק ממש ¹⁵⁵² ), ובפרטיות הו"ע פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות. וזהו גם הקשר לי"ט כסלו, ר"ה לתורת החסידות, שעל ידה ממשיכים מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בפנימיות נפשנו, אשר כל עצמותינו (ר"ל כל מציאותינו העצם וההתפשטות כו') יהיו אליו ית' לבד (כמ"ש כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באגה"ק הידועה ¹⁵⁵³ ).

ו) וזהו

גם סדר העבודה בזמני השנה, שלכל לראש היא העבודה דתפלה, החל מהקב"ע דתמליכוני עליכם בר"ה ¹⁵⁵⁴ , ובעבודה דעשי"ת שעליהם נאמר ¹⁵⁵⁵ דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, שתפלת היחיד נחשבת כתפלת הציבור בשאר ימות השנה ¹⁵⁵⁶ . ולאח"ז נעשית הקליטה בפנימיות בשמע"צ ושמח"ת, שזהו"ע ההמשכה דתורה שלאחרי ההעלאה דתפלה. וענין זה נמשך אח"כ בעבודה דויעקב הלך לדרכו ¹⁵⁵⁷ במשך כל השנה כולה באופן דהנהג בהם מנהג דרך ארץ27. ודוגמתו בנישואי יצחק ורבקה, שתחילה לקחו את רבקה מחרן, חרון אף של עולם ¹⁵⁵⁸ , עולמות בי"ע, והיינו שיצחק העלה את רבקה מבי"ע לאצילות, שזהו ע"ד ההעלאה דתפלה. וענין זה הי' ההכנה ליחוד דיצחק ורבקה שכאשר ויביאה האהלה שרה אמו וגו' ויאהבה ¹⁵⁵⁹ . ולאח"ז היתה

205

הליכת יעקב לחרן, שזהו המקום שמשם באה רבקה, לעסוק שם בעבודת הבירורים כו', שזהו"ע ההמשכה למטה להמקום שמשם היתה ההעלאה כו'. וענין זה הי' באופן דוישא יעקב רגליו ¹⁵⁶⁰ , שנתבשר בשורה טובה ¹⁵⁶¹ , שזהו ע"ד השמחה והריקודים בשמח"ת. וע"י כללות הענין דיחוד יצחק ורבקה, שהו"ע הנישואין ועד להולדת בנים כו', הנה ע"פ מארז"ל ¹⁵⁶² אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגופים, זוכים עי"ז לביאת משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא, דוד עבדי נשיא להם לעולם ¹⁵⁶³ , שיבנה מקדש במקומו וכו' ¹⁵⁶⁴ , בקרוב ממש.

______ l ______