148

108 לקוטי

למה בכה יוסף על המקדשות בחלקו של בנימיץ, ובנימין בכה על המשכן בחלקו של יוסף ; לכאורה אדרבא כל אחד מהם עליו לבכות על חורבן בית המקדש שבחחלקו הוא? הרי ,אדם קרוב אצל עצמו":י!

(ועד כדי כך דאפילו במצות אהבת ישראל -- וגם לפי המבואר בחסידות בגודל איכותה וכמותה של אהבה זו'י, עכ"ז הרי -- האהבה אינה אלא באופן של ,ואהבת לרעך כמוך", בכ"ף הדמיון, ואינה מגיעה ממש לאותה המדה שהוא אוהב את עצמו*י, וכמו שמובא באגה"ק 9" - באותה אגרת עצמה שבה מאריך עד כמה יש להרבות במתן צדקה שהיא מדת החסד -- אשר בשעה שאין בידו אלא קיתון אחד של מים -- הנה .חייך קודמין* *)

וא'כ הרי בודאי שלכל אחד מהם נוגע יותר הביהמ"ק שלו, ובמילא גם הבכי' היא ראשית כל על חורבנו של המקדש שלו.

\יגש א

עוד צריך להבין:

על הפסוק יי ,ויפול (יוסף) על צואריו (של יעקב) ויבך על צואריו עוד", אי' בזהר :: שיוסף בכה על ביהמ"ק שנחרב (ובזה מתרץ בזהר מ"ש ,ויבך על צואריו עוד", שאז היתה בכי נוספת, גם על ,גלות בתראה", על הגלות הכי אחרון).

ויש לתמוה: מדוע רק יוסף בכה על חורבן ביהמ"ק -- ולא יעקב? ותירוצו של רש"י:י בשם רבותינו שיעקב .הי' קורא את שמע", הרי לפי הזהר, לכאורה, אינו תירוץ:

ע"פ פי' הכתוב ,ויפול על צואריו גו'" כפשוטו, שלא הייתה הבכי' בגלל החורבן והטעם ש,יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו" הוא מפני שקרא את שמע, הרי מודגש בזה גודל עבודתו של יעקב: גם בעת שראה את בנו בפעם הראשונה ל" אחרי שרבות בשנים חשב כי איננו בחיים -- בכ"ז לא הפסיק מקריאתו את שמע. ועוד יותר: שמחה עצומה זו לא הטרידתו מלכוון בקריאת (פסוק ראשון ד)שמע שצריכה כוונה *3.

אבל לפי פי' הזהר: איך אפשרי שיעקב אבינו לא נתרגש ולא נטרד ע'י חורבן בית המקדש, והי' יכול בשעה זו לקרות את שמע בכוונה?!

ד. וביאור הדבר: ענין הבכי' כפשוטו, בעניני העולם, הוא בכדי להקל על הבוכה. וכנראה בחוש, שכאשר האדם בוכה על ענין המיצר ומעיק